הרב ד"ר חיים שיין
הרב ד"ר חיים שייןצילום: עופר עמרם

מייד לאחר שחרור חברון במלחמת ששת הימים התקיים מפגש היסטורי במערת המכפלה. שר הביטחון משה דיין, הרב הראשי לצה"ל הרב שלמה גורן והרב מרדכי אליהו (כולם ז"ל) נפגשו עם הקאדי של חברון על מנת לקבל לידיהם את המפתח של מערת המכפלה. קבלת המפתח היתה האות להעברת השליטה על חברון והמקומות הקדושים שבה שוב לידי העם היהודי.

אל הפמליה הישראלית התלוותה מחלקה של חיילי חי"ר מאובקים ומותשים בתום ימי הקרב. החיילים היו חמושים בנשק ולבושים ברישול, והסתובבו במערת המכפלה תוך שהם מרעישים ומפזרים שיירי מנות קרב.

משהתקרב הקאדי של חברון אל הפמליה, טען בפניהם כי התנהגות החיילים הישראלים במערה פוגעת בקדושת המקום. התנהגותם הגסה והבוטה שוללת מהם זכות כלשהי במערה. הקאדי הוסיף וטען כי כאשר המוסלמים באים להתפלל במערת המכפלה הם רוחצים ידיים ורגליים, מקפידים על ניקיון בגדיהם ולכולם אימה וחרדה מקדושת המקום.

משה דיין והרב גורן נאלמו דום, לא היתה להם תשובה לטענות הקאדי. הרב מרדכי אליהו הביט לעבר הקאדי ואמר שהתנהגות החיילים היא ההוכחה הטובה ביותר לקשר שבין היהודים למערת המכפלה. הרב הסביר כי כאשר אדם בא לבקר אצל שכן הוא מתרחץ, לובש בגדים נאים ומתנהג בנימוס, אך כאשר ילדים באים לבקר בבית הוריהם לא אכפת להורים כיצד הם מתנהגים. העיקר שיבואו, זה הבית שלהם.

נזכרתי בסיפור מימי מלחמת ששת הימים כאשר ראש ממשלת ישראל, שהבטיח עשר מעלות ימינה, מצהיר בפני העולם כולו כי ליהודים אין זכות פולחן בהר הבית אלא רק זכות ביקור - והתנועה האסלאמית חוגגת. חשוב מאוד שבנט יפנים שאיננו אורחים בהר הבית, לא במערת המכפלה ולא בקבר רחל. המקומות האלה שלנו, נחלת אבותינו, מצויים בלב ההיסטוריה היהודית, והכמיהה אליהם החזירה אותנו למולדת ההיסטורית לאחר אלפי שנות גלות. מי שמזהה אותנו כאורחים בהר הבית, שומט את אחיזתנו ואת זכותנו בארץ ישראל כולה. "אמת אחת ולא שתיים, כשם שאין שתי ירושלים", כדברי המשורר אורי צבי גרינברג.

נפתלי בנט וראש הממשלה החליפי לפיד מבטאים הלכי רוח בעייתיים, שמתועלים ללא הרף בתעלות התקשורת לתוך החברה הישראלית.

במדינת ישראל גדל דור שאינו מחובר למורשת כלשהי. שורשיו באוויר ולא בקרקע. מבצע דני מזוהה עם חברת שטראוס, ולא עם מלחמת העצמאות. לכך יש להוסיף את הצהרת ראש הממשלה החליפי, שעל בסיס חוסר הבנה מובהק הצהיר שהכותל הוא המקום הקדוש ביותר ליהודים, ושחרר הגיג מעוות כאילו אנטישמיות אינה רק נגד יהודים. לכך יש להוסיף את האמירות המקוממות בדבר הובלת החרדים למזבלות. לעניין הקורונה, נקבע כי "דין תפילה כדין בילוי" וכל דבר יהודי הוא הדתה, ומדינה בעלת צביון יהודי היא מטרד.

ההתנתקות מערכים יהודיים, מהמורשת ומהמסורת היא סכנה קיומית ממש. בלי החיבור לעבר היהודי, גם העתיד במדינת ישראל כלל לא בטוח. חבר שלי שחזר מעמק הסיליקון סיפר לי שאת בית הספר הציבורי שם אפשר לנהל בעברית. פעם קראו להם יורדים, היום זה רילוקיישן.

ישראל עתידה לעמוד בשנים הבאות בפני אתגרים משמעותיים, כולל כאלה קיומיים. אם לא נחבר את הדורות לערכים היהודיים והציוניים שלנו, נגלה שהכתובת שנכתבה על קירות בתינו בדבר ירידת המוטיבציה למסירות הנפש הנדרשת להגנה על המולדת, היתה נכונה וצפתה את הנולד. הצבא לעולם לא יכול להיות חזק יותר מהערכים שעליהם הוא אמור להגן, ועוצמת העם כעומק שורשיו בקרקע המולדת ובחזון.

(המאמר מובא באדיבות 'ישראל היום')