אחת השאלות שאיתי הרמן נתקל בהן כבר שנים היא 'איך אתה יודע וזוכר כל כך הרבה דברים?' וכל פעם מחדש הוא עונה שכשהוא מקבל את השאלות, הן מתקשרות לו למשהו שקרה לו בחיים, מקום שביקר בו, משפט שאמרה המורה בכיתה ג' או סרט שראה.
"אני קצת כמו נער החידות ממומביי" הוא אומר בחיוך, "אבל עליי אי אפשר לעשות סרט. אתם יכולים כמובן לעשות סרט כזה, אבל הוא פשוט לא יהיה מעניין כמו הסרט המקורי".
מה כן יראו בסרט על חייך?
"ילדות ישראלית, שתים-עשרה שנה בבית הספר, צבא, טיול אחרי צבא, אוניברסיטה ועבודה. המסלול הרגיל, אתם יודעים". חרף דבריו של הרמן, נראה שהמסלול שעבר אינו באמת רגיל, כי האיש החייכן והצנוע שיושב מולי ומספר בקצרה על תחנות חייו ידוע גם בכינויו 'הצ'ייסר' והפרצוף שלו מוכר כמעט בכל בית בישראל. רגע אחרי שהוא חגג יובל לחייו, ישבנו לשיחה צפופה מתוך ניסיון להבין מה הפך את איתי הילד החייכן מרמת השרון למי שהוא היום, חמישים שנה אחרי. "אני יודע שזה קלישאתי אבל אני לא מרגיש מבוגר" אומר הרמן. "אבל בכל זאת יש את המספר הזה, 50, שטופח לך על השכם ואומר חביבי, עברנו כברת דרך".
אני לא הכי חכם
"איתי הילד אולי כן היה מאמין לזה", עונה הרמן כשאני שואל אותו אם איתי הילד היה מזהה את המבוגר שהפך להיות, "אבל איפשהו בגיל ההתבגרות התפכחתי. איתי הילד היה קצת מגלומן, כנראה שאם היית שואל אותו בתור מה יראיינו אותו בגיל חמישים, הוא היה עונה שכראש ממשלה או שר. לא שר ספציפי, אבל האינטריגות והרעיון שיש אנשים שמשפיעים על המדינה ריתק אותי בתור ילד. כבר בגיל תשע הייתי מכור לאקטואליה.
"התחלתי להתעניין בפוליטיקה עוד קודם, אבל מגיל תשע כבר הייתי ממש מכור. המשחק הזה של הפוליטיקה נורא עניין אותי ורציתי לשחק בו בעצמי. אמרתי לעצמי 'אתה ילד חכם', אז עוד חשבתי שאנשים חכמים מגיעים למשרות האלו" הוא צוחק, "או לפחות שאנשים חכמים יכולים לעשות טוב במשרות האלו, שזה גם משהו שגילינו שנכון חלקית בלבד".
דיברנו על איתי הילד, עוד שנייה נדבר על איתי המבוגר, החידונאי, שכבר יותר מ-25 שנים כותב חידות ושאלות לשעשועוני טלוויזיה, אבל חסרה לנו חתיכה מאמצע הפאזל. איך בדיוק קרה המעבר הזה?
"בהתחלה חשבתי על קריירה אקדמית", משחרר הרמן הצהרה מפתיעה. "התחלתי תואר בכלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב, והכיוון היה להיות דוקטור או פרופסור כמה שיותר מהר. בחרתי במדעי המדינה כי באמת מאוד התעניינתי בפוליטיקה וחשבתי שאולי אהיה פוליטיקאי גדול, ובכלכלה בגלל שהפריע לי שאני לא מבין כלום בכלכלה.
"אחרי סמסטר אחד אמרתי לעצמי שאין צורך להיות כזה רציני", הוא מספר על השתלשלות הדברים, "ושאולי כדאי להתחיל גם לחפש עבודה מהצד, ושם נכנסת 'חתיכת הפאזל' הזו שחיפשת ושמה גיורא חמיצר. גיורא היה חבר ילדות שעבד בערוץ הילדים שבדיוק התחיל אז, אנחנו מדברים על שנת 95', והוא הציע לי לעבוד איתו. כמובן עניתי שמה פתאום, אני הרי הולך להיות פרופסור רציני, אבל אז החלטתי שאפשר ללמוד תואר ראשון וגם קצת לעשות חלטורות. ככה בעצם הגעתי לתוכנית 'גלגל המזל', והתחלתי לכתוב שם את ההגדרות.
"עד שהגעתי לשם הייתי בטוח שמחשב מוציא את ההגדרות האלו, שזו חשיבה נורא נאיבית כי הרי מישהו צריך להזין את ההגדרות למחשב. היום ממרום הקריירה שלי אני יכול להגיד שזו דווקא הייתה אחת התוכניות היותר מורכבות לכתיבה. דווקא בגלל שזה נראה כל כך פשוט, ההגדרות היו חייבות להיות מאוד מדויקות. זה בעצם היה קצת בית הספר שלי לעולם הזה, שם למדתי לא רק לכתוב אלא גם לערוך ולדייק ולסדר. לקח לי זמן להבין שזו לא סתם חלטורה אלא המקצוע שלי, ושכדי להצליח אני חייב להיות רציני".
איך הגעת לתפקיד הצ'ייסר?
"לפני קצת יותר מחמש שנים פנו אליי מ'כאן 11' לעשות מבחן בכתב לתפקיד של הצ'ייסר. זה לא היה רק אלי, אלא מאות אנשים נבחנו לתפקיד. אני זוכר שהגעתי אליו מאוד בטוח בעצמי. לא כי חשבתי שאני הכי חכם, אני בכלל לא בטוח שיש דבר כזה 'הכי חכם', אלא כי ידעתי שיש קבוצה של אנשים שיכולים להתאים לתפקיד ושאני נמצא בה. מעבר לזה, היה גם את העניין של איך אתה יושב על הכסא ועונה בזמן אמת והכימיה עם עידו רוזנבלום, מנחה התכנית. הדבר האחרון שבדקו, ובזה כבר ממש התקילו אותי בסימולציה, זה שביקשו שאחרי שאני עונה על השאלה אני גם ארחיב עליה. בדיעבד, לפי זה שקיבלתי את התפקיד, כנראה שידעתי הרבה מהתשובות במבחן הזה ושגם הסימולציה הייתה די טובה".
לתכנים נוספים מבית ערוץ מאיר לחצו כאן
עצה מהצ'ייסר
במהלך השיחה הרמן הזכיר כי יש שאלות שנשאל במהלך תכנית 'המרדף' ועד היום הולכות איתו, וכעת הוא מסביר שהשאלות האלו מתחלקות לכמה סוגים. "יש שאלות ששואלים אותי ופתאום קופץ לו איתי הכותב ששואל את עצמו 'איך אני לא חשבתי על השאלה הזו?', אבל יש שאלות שתופסות את איתי הצ'ייסר שיושב על הכסא ומנסה להסביר את האסוציאציות שלו.
"למשל, דיברנו קודם על האקדמיה, ואני זוכר שבאחת התוכניות שאלו אותי למי מהבאים יש תואר אקדמי: א. ביל גייטס. ב. מארק צוקרברג. ג. וורן באפט?". הרמן מפנה אליי את השאלה, ולאחר מחשבה אני מהמר על צוקרברג שכן אני זוכר שראיתי את הסרט 'הרשת החברתית' וזכור לי שהוא היה סטודנט בתחילת הסרט.
"הפותרים באמת מתחלקים בדרך כלל לשתי קבוצות", הרמן מנסה לנתח את תהליך העבודה. "אתה בקבוצה שזוכרת שבתחילת הסרט מארק צוקרברג היה באוניברסיטה, הקבוצה השנייה זוכרת גם את סוף הסרט ויודעת שהוא לא סיים את התואר. הזיכרון יכול לתעתע בנו, ככה שהדרך לפתור את השאלה הזו היא לשאול את עצמך מי מבין השלושה הוא יוצא הדופן? אז ביל גייטס ומארק צוקרברג הם מבחינתי תאומים זהים פשוט עם הבדל של דור באמצע, ו-וורן באפט בהקשר הזה הוא סיפור אחר לגמרי. זה מה שהוביל אותי לחשוב מה הוא עושה בשאלה הזו? והמסקנה שלי הייתה שזה כנראה בגלל שהוא התשובה הנכונה. זו צורת מחשבה של מישהו שכתב הרבה שאלות, וזה באמת היה איזה רגע בתכנית שנחרט בי".
התשוקה לידע
הרמן מספר כי בעבר רוב הלימוד שלו נעשה דרך ספרים ואילו בשנים האחרונות הוא עבר יותר ויותר לאמצעיים טכנולוגיים. "אני פוגש המון נוער וילדים שיש להם את אותה תשוקה לידע כמו שהייתה לי, פשוט היום התשוקה הזו מוצאת את סיפוקה ב'לגגל' או לחפש בויקיפדיה. זה באמת מעלה את השאלה של למה צריך ללמוד היום כשהכל בעצם נמצא באינטרנט, אבל התשובה היא שזה לא באמת עובד. אנשים לא באמת ממצים את הטכנולוגיה לצורך רכישת ידע. הם יכולים להגיד 'אבל זה מופיע בויקיפדיה', אבל מתי בפעם האחרונה הם פתחו כדי לברר מה זה מילה מסוימת או מי היה האדם שהוזכר?
"היום זה אפילו הרבה יותר קל מבעבר", ממשיך הרמן. "פעם היינו מדפדפים בין עיין שם לעיין שם, אבל היום הכל קצר וזמין עם לינקים פשוטים. פשוט ללחוץ על המילה. יש אנשים שעושים את זה, אני לא אומר שלא, אבל יש גם לא מעט שלא טורחים לעשות את זה. אני יכול להגיד לך שאפילו אני שכשאני ב'מרדף' אני עונה כמיטב יכולתי, אבל כשאני בבית והילדים שואלים משהו, אז מיטב יכולתי זה לפתוח ויקיפדיה או גוגל כדי לענות להם כמה שיותר מדויק".
השאלה הזו, של הידע שבמחשב לעומת הידע האנושי, היא שאלה שהיהדות המודרנית מתחבטת בה הרבה. איך צריך להיראות לימוד התורה בימינו, המקום של הרב וכולי. יצא לך לחשוב על הזווית הזו?
"אני מנסה לדמיין אותי בעולם הזה", הרמן מהרהר בקול, "ונראה לי שזה כמו שבתחומים של מחקר ותחומים יותר מדעיים יש הרבה ידע מעל פני השטח, אבל אם אתה רוצה להבין את ההקשר ומה שקורה מתחת לפני השטח, אז עדיין כדאי לשאול ולהתייעץ עם אנשים שבהקשר הזה מרגיש לי שהם כמו רבנים. מעבר לעניין הזה, יש פה את עניין הסמכות המוסרית שנמצאת מעל, לא הכל בחיים זה ידע. גם לגבי הלימוד, נכון שיש הרבה דברים וידע תורני שנמצאים בגוגל ואפשר למצוא על המחשב, אבל יש נושאים וסוגיות מסוימות שעדיין אין בהם תחליף לספרים. לדעתי, לא יכול להיות שהיפר-לינקים במחשב הם חזות הכל. ברור לי שיש עוד דברים שנמצאים במוחם של אנשים עם ידע רב. אנחנו לא לגמרי מיותרים", הוא אומר בחיוך. "יש עוד הרבה סיבות כמובן, אבל גם מהסיבה הזו".
אתה מסתובב עם כובע קסקט, לא נשאלת על כך אם יש קשר לדת?
"כשהתחלתי להסתובב עם הקסקט לפני חמש שנים בדיוק, היו כל מיני ששאלו אותי אם אני מתחזק. הסיבה האמיתית הרבה יותר פשוטה – עברתי כבר את גיל ארבעים וכדי שבגילי השיער יראה טוב צריך להסתפר די הרבה ופשוט לא עמדתי בקצב. נכנסתי לזארה, אני זוכר שזה היה בברצלונה וראיתי מולי עץ של כובעים, מדדתי את הקסקט ומאז אנחנו ביחד".
אז בינתיים הקסקט פה כדי להישאר, אבל מה שהרמן דווקא מקווה שישתנה זה הלימודים האקדמיים שלו שנקטעו באמצע התואר השני. הוא מספר כי יש בו חלום ביום מן הימים לחזור לאקדמיה ולהגשים את החלום מפעם. מי יודע, אולי בעתיד לד"ר שקשוקה ולד"ר לק יצטרף גם דוקטור צ'ייסר.
לתכנים נוספים מבית ערוץ מאיר לחצו כאן