אתמול (שני) הלך לעולמו האלוף במיל' אלעד פלד, מי שהיה מפקד בפלמ"ח ומחלקתו הוחשה לצפת עם נטישת המנדט הבריטי את ארץ ישראל, ובהמשך פיקד בין השאר על אוגדה במלחמת ששת הימים. על דמותו ואישיותו שוחחנו עם ידידו במשך שנים, ההיסטוריון וחוקר ארץ ישראל יעקב שנקמן.
"אלעד פלד נולד בשם אלעד רייספלד בירושלים ב-1927. נפגשנו בבית שלו בירושלים כשהתחלתי לחקור את נושא צפת בתש"ח, נושא שאינו ידוע כמו ירושלים במצור, ובהמשך צמחה ידידות שנמשכה עד יומו האחרון", מספר שנקמן ומציין כי "מאיר פעיל הגדיר אותו כאחד האלופים השקטים והצנועים ביותר שיש".
"קיבלתי ממנו הרבה מידע חשוב על הקרבות בצפת. החוויה המעצבת ביותר בחייו היא החוויה של הקרב בצפת, כך הוא אמר", פותח שנקמן ומספר על הקרבות ההן שליוו את לידתה של מדינת ישראל: "הם היו בהר כנען במלונות ששם ונועדו להיות תגבור לצפת אחרי שהבריטים יעזבו, כאשר ההערכה הייתה שהם יעזבו בחודש מאי. כדי להכיר את הגזרות והעמדות הם נכנסו לעיר מוסווים כמדריכי ספורט וכשפרצה המלחמה הם יצאו לפעולות בסביבה מהמלונות בהר כנען".
ממשיך שנקמן ומציין כי למעשה פלד "השתתף כמ"מ בפשיטה הרגלית הארוכה ביותר במלחמת השחרור, פשיטה שהייתה נקמה על טבח הל"ה. הם פוצצו שליש מכפר הכנופיות על יושביו". באשר לצפת של אותם ימים מתוחים הוא מספר כי "העיר הייתה במצור מוחלט. ב-16 באפריל בשלוש בצהרים הבריטים הפתיעו ויצאו בשיירה תוך ירי באוויר, ומיד התחילה התנפלות המונית של הערבים על הרובע היהודי כאשר ההגנה והאצ"ל שנערכו מראש בעמדותיהם ועם נשק שצברו הגנו בקושי על הרובע מפריצה".
"מפקד העיר, מאיר מיבר, שלח מברק דחוף וביקש תגבורת. הוא ביקש מחלקה של פלמ"ח ולא שתי מחלקות של החי"ש. אלעד פלד היה סמ"פ שקיבל הוראה לצאת לעיר. הוא ערך מסדר באולם הקולנוע הבריטי ונבחרו 35 אנשים שאיתם רץ לצפת. היו אנשים שכעסו עליו שלא בחר אותם, למרות הסכנה הרבה שבפעולה. הם יצאו בשתיים לפנות בוקר הקיפו את הר ביריה והגיעו בחמש בבוקר לצפת דרך הכפר הרוצחים עין זייתון. הם רצו-הלכו עם ציוד רב של תחמושת, מזון וחומרי רפואה כשהם חוששים מגורל דומה לזה של הל"ה. הם הגיעו לפנות בוקר תשושים ועייפים מהוואדי שמצפון לצפת, עלו בקושי ונכנסו לרובע היהודי דרך רובע חסידים. כל האוכלוסייה האזרחית הייתה במרתפים והלוחמים בעמדות אחרי לילה קשה של לחימה".
ממשיך שנקמן ומספר: "הוא ראה את המורל הירוד בעיר ולכן הוא פקד לכולם להסתדר בשורות וללכת תוך שהם רוקעים ברגליהם ושים את שיר הפלמ"ח מה שעורר את המורל בצפת ונחשב בעיני התושבים לנס. הוא הגיע למטה ההגנה שם קיבל את הפיקוד. מאיר מיבר שהיה מבוגר ממנו בעשר שנים מסר לו את הפיקוד כמקובל להעביר את הפיקוד לפלמ"ח שהיה החיל המובחר בכל מקום. הייתה בעיה עם האצ"ל, אבל שמואל פרל, מפקד האצ"ל, באקט בלתי רגיל של אחריות אמר שהם לפקודתו, וזה המקום היחיד בהיסטוריה שבו מרצונו היה האצל כפוף לפלמ"ח".
"פלד קיבל את הפיקוד על העיר והיה למעשה ראש העיר הצעיר ביותר בתולדותיה, בגיל 21, עד שבראשון במאי הגדוד השלישי פרץ את המצור דרך עין זייתון וביריה. היו שני קרבות קשים על המצודה. בקרב השני ניסו לכבוש את המשטרה העירונית שם היו הרבה לוחמים ערבים, ומי שנשאר בחיים עלה על הגג וניסו לפרוץ אליו עם להביור בייצור עצמי. אלעד פלד נכווה והתחיל לבעור עד שמישהו כיבה אותו והציל אותו. הוא אושפז בבית החולים בצפת, בהמשך השתקם וחזר ללחום".
עוד מציין שנקמן כי את מלחמת השחרור סיים פלד כסמג"ד, ובהמשך תפקידיו הצבאיים בין השאר ייסד את המודיעין הקרבי של צה"ל, היה ממייסדי המכללות של צה"ל, היה מח"ט גולני ופיקד על הפשיטה על המוצבים מעל הכינרת. עוד הוא מציין כי במהלך מלחמת ששת הימים כבשה האוגדה תחת פיקודו את שכם וג'נין וניהלה את הקרב הקשה בעמק דותן.
עוד הוא מספר כי בשיחות אתו הקפיד פלד ז"ל שלא להסתיר את טעויותיו שלו בניהול הקרבות. "הוא וישעיהו גביש הם אחרוני האלופים של מטכ"ל 67'. באלבומי הניצחון יש מעט מאוד תמונות שלו. באחת מהם נראים האלופים עם הנשיא זלמן שז"ר והוא שם כמעט מנסה להסתתר. מאוד לא אהב את ההתפארות של אחרי המלחמה,.
על תכונותיו של האלוף במיל' פלד ז"ל אומר שנקמן: "הייתה בו צניעות בצורה בלתי רגילה. כשהדריך סיור בצפת אמר שלא הוא כבש את צפת אלא משה פלדמן והוא זה שמנע את נפילת צפת. הייתה בו נאמנות לחברים. הוא היה אדם אמין מאוד. היה לו מוסר לחימה ממדרגה ראשונה. היו מעשים חריגים שנעשו בלהט הקרבות על ידי הגדוד השלישי של הפלמ"ח והוא לא התנער מכך ואמר שזה לא היה לתפארת הגדוד השלישי".
עוד מעיר שנקמן ואומר כי פלד אמנם "היה יונה פוליטית, אבל גם הניצים בעמדותיהם אם הם רוצים לשמוע דברים חכמים מאדם מנוסה וחכם כדאי לשמוע את דבריו של אלעד פלד".