בדיוק לפני שנה, בעודו חבר כנסת צעיר שזכה להכיר את המשכן רק מספסלי האופוזיציה, הקים מתן כהנא את השדולה לענייני דת ומדינה בכנסת. במבט ראשון, כמי שיובא אישית על ידי בנט למפלגה ואף ניהל איתו ידידות ארוכה, רבים חשבו שמדובר בעוד דתי נחמד שינסה להתרחק מנושאים כאלה כמו מאש. כהנא הפתיע את כולם – הוא נכנס לעניין בכל הכוח, וגם גילה גישה שקולה ומאופקת מאוד. "הכוונה שלי היא שהשדולה תעבוד בשיתוף פעולה גם עם שר הדתות (אז יעקב אביטן מש"ס – י"ר) והמשרד וגם עם הרבנות הראשית. אנחנו לא באים לנגח חלילה, אני רוצה לחזק את הרבנות הראשית", אמר לי בריאיון מעל דפי עיתון זה. בעקבות הגישה המרעננת הוא זכה לשיתופי פעולה רבים, גם מגורמים שממוקמים בצד השמרני יותר בסקאלה.
כמה שונה חבר הכנסת הצעיר והנמרץ ההוא משר הדתות כהנא שאת רפורמת הכשרות שלו הציג בשבוע שעבר לכלי התקשורת במצגת מרשימה. בסיבוב הנוכחי לא רק שכהנא לא חיפש אחר שיתופי פעולה ו"לחזק את הרבנות", אלא אף הצליח לעקוף משמאל את החלקים הכי ליברליים בקואליציה שלו. בעוד שבמסגרת המשא ומתן הקואליציוני העזו ליברמן ולפיד לדרוש רק רפורמה מדוללת שתכלול פתיחת אזורי רישום ותיצור תחרות בין רבנויות מקומיות קיימות, לכהנא היה שפן חדש בכובע.
"מתן היה הנושא ונותן בעניין של דת ומדינה מטעם ימינה", מספר גורם בסביבתו. "כשנכנס לחדר שבו קבעו להיפגש, ישב שם אחד הגורמים בדיונים ואמר לו שליברמן ולפיד מעוניינים בפתיחת אזורי רישום. כהנא אמר לו בגילוי לב שהוא כבר סגור מזמן על רפורמה שתוציא את ההשגחה בכלל מהרבנות. אז אותו גורם אמר לו: 'עזוב, אל תגיד להם עכשיו. נחתום על אזורי רישום ואחרי זה כשתקום הממשלה תציג את הרפורמה'. כשמתן בא לליברמן בפתח אחת מישיבות הממשלה ואמר לו שהוא מעוניין ברפורמה כוללת ובהפרטה ליברמן זרח מאושר".
תני פרנק, שעד לא מזמן ריכז את תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה וכיום עובד על הקמת מיזם חדש בתחום, נכח גם הוא בחדרי המשא ומתן בין המפלגות וייעץ להן בנושאי דת ומדינה. גם פרנק הודר מהסוד של מתן כהנא, ולמרות עמדותיו האולטרה־ליברליות בדרך כלל, צידד אז ברפורמה מתונה יותר של פתיחת אזורי רישום. "הופתעתי ממתן. למרות ששמעתי במשך הזמן רמזים ממנו על תמיכה במתווה, לא חשבתי שזה יגיע כל כך מהר", הוא מודה בכנות. "במשא ומתן הקואליציוני התייעצו איתי, ניסיתי בעצמי לדחוף נושאים שאני מאמין בהם מול כל המפלגות. חלק הקשיבו וחלק לא. אבל כבר אז הדגשתי לכולם שצריך לחשוב על פתרונות רכים. לא נכון להכניס אצבע בעין – פרקטית ומהותית. ועדיין, אני מסיר את הכובע בפני השר ורק מקווה שהשאיפה לרפורמה גדולה לא תטרפד הישגים קטנים יותר שיכולנו להשיג".
אז מה בכל זאת עומד מאחורי המפנה של כהנא מ"לא לנגח חלילה" ל"ליברמן זרח מאושר"? בסביבת השר מסבירים: "התובנה נפלה מזמן. זה שילוב של תפיסת עולם של כלכלה חופשית יחד עם דאגה לרמת הכשרות ותפקוד הרבנות. הרבנות הראשית היא גוף לא מתפקד, ומבין כל הנושאים הכשרות במצב הקשה ביותר. זה נגמר בזה שאלרגית ללקטוז מזמינה קינוח במסעדה בשרית כשרה ומוצאת את מותה. השר הבין שלא יהיה שיתוף פעולה מצד הרבנות אם ילך במסלול הזה, אבל לא הייתה ברירה. זה לא מגיע ממקום של כן ליברמן או לא ליברמן אלא ממקום של רצון לשפר את רמת הכשרות לאזרח, שיקול הלכתי נטו".
ואכן, שיתוף פעולה מהרבנות לא נרשם, וזה בלשון המעטה. הרב יצחק יוסף כינה את הרפורמה "פריצות", והעלה את החשש כי לא ניתן יהיה לאכול בעתיד במסעדות שמחזיקות תעודת כשרות. התגובה הרשמית של הרבנות הראשית הייתה חריפה לא פחות: "הרבנות הראשית לישראל דוחה מכול וכול את היוזמה המסוכנת של המשרד לשירותי דת להרס הכשרות בישראל. ה'תוכנית' שהוצגה לשינויים במערך הכשרות משמעותה היא ביטול הכשרות במדינת ישראל, פתיחת בזאר של גופים בעלי אינטרסים עסקיים שיעניקו כשרות ומתן אפשרות לכל מאכער להעניק כשרות, כשהתוצאה היא אחת - הרס וחורבן הכשרות", לשון ההודעה.
"מקווים שלא ישתמשו בעוקף הרבנות"
אבל רגע לפני שהופכים את כהנא ל"אנטיוכוס", כלשונו העדינה של חבר הכנסת גפני השבוע במליאה, צריך להגיד על כהנא כמה דברים ביושר. ראשית, כפי שכבר ציינו, העיסוק שלו בתחום התחיל לפני שנה וחצי, הרבה לפני שידענו מה היא ממשלת ריפוי וכשעוד חשבנו שאיילת שקד היא ההבטחה של הימין. בניגוד לביקורת שהשמיע נגדו סמוטריץ', למשל, כהנא לא שלף מהמותן רפורמה בתוך חודש מאז כניסתו למשרד. הוא נעול עליה כבר זמן מה, גם אם בסתר, והיא בנויה במידה רבה על תוכנית שהציע ד"ר אביעד בקשי מפורום קהלת, כפי שכהנא מציין בעצמו. בנוסף לכך, כהנא טוען בתוקף מתחילת הדרך שמה שמניע אותו היא אכפתיות לשמירת ההלכה, גם אם היא לפי סטנדרטים נמוכים יותר שאותם הוא מבקש לאמץ. זאת לעומת גישה אחרת, זו שמייצגים ליברמן ולפיד וארגונים נתמכי הקרן החדשה למיניהם, שעוברים באותו מסלול אך בדרך ליעד אחר – הפרדה מלאה של הדת מהמדינה וטשטוש החלק של "יהודית" בהגדרתה. אני מקווה שלא אתבדה בשורות האלה, כפי שהתבדיתי בעניין בנט ושקד עם הקמת הממשלה.
גם הצוות שאסף סביבו כהנא מרמז על גישה שונה מזו של מובילי המלחמות ברבנות שנהגנו להכיר בכנסת. כהנא גייס ללשכתו את הרב ש"י ויצמן, תושב אלעזר ופעיל חברתי, ששימש בעבר כיועץ לסגן שר הדתות אלי בן־דהן. ואם על ויצמן אפשר עוד לומר שהוא משתייך לצד הליברלי יותר ואף נמנה על רבני בית הלל, הרי שהגיוס השני של כהנא הולך כבר לעומק השטח החרד"לי. מדובר באבינועם קוטשר, בוגר ישיבת מרכז הרב ומכון הלכה ברורה, שגלש ממשרד רב העיר ירושלים של הרב אריה שטרן אל משרד הדתות של כהנא. למי שלא עקב, בין כהנא לרב שטרן נוצרו במשך השנים קשרים חמים מאוד, שנזקפים לא מעט לזכותו של קוטשר. קוטשר, אפשר להגדיר, הוא האיש של כהנא בנבכי הפוליטיקה האלוקית של רבני ישראל, והוא זה שמפלס בשבילו את הדרך שם. יועץ נוסף שבא והולך הוא עורך הדין עמיחי פילבר, שכיהן בעבר כמנהל תחום הכשרות במשרד לשירותי דת.
אחרי שהרחקנו את העניין האישי, אפשר לעבור לענייני. יש הרבה חורים ברפורמה החדשה, ועוד נעסוק בהם, אך דומה כי במאקרו הוויכוח הוא על שתי נקודות עיקריות: מעמד הרבנות והמסלול העוקף. הראשונה נוגעת לעקרונות־על ואידיאולוגיות גבוהות, ובשנייה מתווכחים על הביצוע בפועל.
על קצה המזלג, הרפורמה החדשה מבקשת ליטול את הסמכות למתן תעודת כשרות מהרב המקומי, כפי שנהוג היום, וחלף זאת ליצור מצב שבו תאגידים פרטיים מעניקים את התעודות בכפוף לאישור ופיקוח של הרגולטור – הרבנות הראשית. זהו מהלך שמצד אחד מחליש את הרב המקומי, שחלק משמעותי מכוחו ומעמדו עד היום נבע מסמכותו בענייני כשרות, אך מצד שני מגדיל את סמכויות הפיקוח של הרבנות הראשית, שעד היום צפתה מהצד במחדלי כשרות.
אבל זה לא נגמר בזה. פרט למסלול הרגיל שתיארנו, שבו תאגידים נותנים כשרות בפיקוח הרבנות, מאפשרת הרפורמה מסלול נוסף "עוקף רבנות". במסלול הזה רב עיר מכהן יחד עם שני רבנים נוספים בעלי הסמכה דומה יוכלו להעניק סמכות למתן כשרות גם לתאגידים שלא אושרו על ידי הרבנות. במשרד לשירותי דת טוענים שגם עליהם יוחל פיקוח של הרבנות הראשית, אך על פי הסטנדרטים שקבעו הרבנים המקומיים. כלומר, באופן פרדוקסלי פקח מטעם הרבנות יבדוק אם מסעדן פועל על פי נוהל שהוא כנציג הרבנות אינו מאשר.
נחזור לשני הוויכוחים המרכזיים. בסופו של תהליך, עוד סמכות שהייתה בידי הגוף המרוט ממילא שנקרא הרבנות הראשית ניטלה ממנה. גם אם יטען מי שיטען שזה טוב לכשרות, למעמד של הרבנות כגוף ממלכתי במדינת ישראל זה בוודאי לא תורם. ומכאן מתגלגל הוויכוח הנצחי – מי שרואה בביסוס הרבנות הראשית כגוף ממלכתי חזק צעד בכיוון של הפיכת המדינה ליהודית יותר (כמו למשל כהנא של לפני שנה: "אני רוצה לחזק את הרבנות הראשית") יתנגד לכל כרסום בסמכויותיה, ומי שאינו רואה בכך ערך עצמי עשוי לחפש דרכים מקוריות לשיפור השירות.
הוויכוח השני נוגע למסלול העוקף, שהוא נקודת התורפה המרכזית של הרפורמה. גם בסביבת כהנא מודעים לבעייתיות של המסלול, וטוענים שהוא נולד רק בדיעבד בגלל החמרות לא סבירות שמעמידה הרבנות הראשית בסטנדרט ההשגחה שלה (גם ברמת הכשרות הרגילה). הם מציינים חומרות כמו שימוש אך ורק בגידול של ירקות עלים ללא חרקים ומניעת שימוש בתותים, וכן איסור על שימוש בחלב נוכרי. אבל גם בסביבת השר אמרו לי השבוע: "התקווה היא שבודדים אם בכלל ישתמשו במסלול עוקף רבנות".
המחיר לצרכן יעלה
בניגוד לתחזית־תקווה של כהנא, אחרים סבורים כי המסלול העוקף ייהפך לדרך המלך. "האפשרות שבה שלושה רבנים מעניקים תעודת כשרות מעקרת הלכה למעשה את הרפורמה", טוען תומר בן צבי מארגון כושרות. "החרדים, שגם ככה משופעים בבד"צים, יעדיפו לחמוק מרגולטור על הראש שלהם, אולי כמה חרד"לים ימשיכו לחפש אם זה כשרות הרבנות או לא, וכל שאר הדתיים והמסורתיים יראו שכתוב כשר ויתיישבו לאכול. כשרות של הרבנות הראשית כבר לא תהיה יותר".
במצב כזה, הסיכוי שפקח מטעם הרבנות הראשית יוכל לאכוף סטנדרטים נאותים של כשרות הוא די נמוך. לא רק ששיתוף הפעולה של תאגיד כשרות שלא קיבל את הסמכתו מהרבנות הראשית צפוי להיות בעייתי למדי, גם האפשרות של פקח מטעם הרבנות לשלוט בסדרים ובכללים של כל תאגיד ותאגיד על פי ההסמכה שקיבל מהרב שלו נראית תלושה. לא בכדי מקווים במשרד לשירותי דת שהמסלול לא ייושם. אלא שבהתחשב בכך שלא מרוצים שם מהסטנדרט של הרבנות, לא ברור למה הם כן מקווים.
ומהכלל אל הפרט. מלבד מצגת קצרה והצעת מחליטים כללית מאוד שיצאו לתקשורת, במשרד לשירותי דת לא מחזיקים במסמך מסודר שמפרט את רפורמת הכשרות על כל סעיפיה. למען האמת, על מסמך כזה עדיין עובדים בימים אלה. כרגע מוקדם לדעת מה הנוסח הסופי שהכנסת תצביע עליו, אך בן צבי מקדים ומונה חורים שעלולים להופיע בתוכנית, והוא גם הציג אותם בפני השר.
"המעבר לשוק פרטי שם את הרווחיות של התאגידים בראש סדר העדיפויות", הוא מסביר. "ההשלכה של זה היא שמקומות נידחים או שלא רווחיים לאף תאגיד, כמו למשל מסעדה מרוחקת וקטנה, פשוט לא יצליחו להשיג כשרות מאף תאגיד". פתרון אפשרי לבעיה, שאף נידון במשרד, הוא השארת יחידה קטנה של מתן תעודות כשרות ברבנות הראשית, שתיתן את המענה למקומות לא רווחיים.
המעבר לשוק הפרטי ושיקולים של רווחיות מערימים קושי גם על איכות הכשרות. "קוקה קולה בחו"ל משלמת לתאגיד שמעניק לה את ההשגחה מיליון דולר בשנה רק כאגרה, לפני התשלומים הנוספים", הוא מסביר. "תאר לעצמך תאגיד שנמצא בקשיים כלכליים או בתחרות קשה, ומגלה ליקויים חמורים במפעל ענק שאיתו סגר על חוזה של מיליונים. להסיר ממנו את ההשגחה זה לקבל החלטה של להיות או לחדול מבחינת התאגיד שהקמת".
טענה שנשמעת לא פעם בעניין הפרטת הכשרות, ושאותה השמיע השבוע גם שר האוצר ליברמן, היא שהפרטה תוזיל משמעותית את מחירי המוצרים לצרכן. בן צבי טוען שזה פשוט לא ייתכן. "היום המחיר לפיצרייה קטנה נע בין 500 לאלף שקלים בשנה תמורת השגחה, ומקום גדול יותר יכול להגיע ל־1,500. זה מחיר שנוצר בגלל שהרבה מהמשאבים וכוח האדם של נותני הכשרות ממומן על ידי המדינה. תאגיד פרטי, שחייב לממן את כל ההוצאות על ידי הלקוחות, לעולם לא יוכל לתת מחירים כאלה". גם במשרד לשירותי דת הודו בפניי השבוע שלפחות בשלב הראשון צפויה עלייה במחירים בעקבות ההפרטה.
המבחן המעשי העיקרי של הרפורמה יהיה ברמת האכיפה והפיקוח שתוחל על התאגידים בשני המסלולים. נכון לעכשיו לא פורסם מספר קונקרטי של פקחים, כלי רכב וטלפונים נוספים שיוקצו לטובת העניין, אך ברור לכולם שהמערך הנוכחי של הרבנות לא קרוב ליכולת פיקוח רחבה והדוקה כמו זו שמציבה הרפורמה. הניסיון בתחום מורה על חוסר מובנה בפיקוח הן ברמה המקומית והן ברמה הארצית, ויותר מדו"ח מבקר מדינה אחד מתחו על כך ביקורת. האתגר של הרפורמה יהיה לשבור את המסורת הזאת ולגייס לשם כך את משרד האוצר.
ומכיוון אחר, גם לתני פרנק יש חלקים שמטרידים את מנוחתו ברפורמה. "אחת מהפרצות שקראו עד היום למשגיחים לא לעשות את עבודתם נאמנה היא תנאי השכר", הוא אומר. "אחרי שהעלו את התעריף קבעו 37 שקלים לשעה, אבל גם זה לא נאכף. זה גרם בשטח להרבה כסף שחור ולאנשים שמשגיחים בכמה מקומות בו זמנית בלי לנכוח בהם. גם ברפורמה העובדים בתאגידים יהיו עובדי קבלן, וזה עלול לגלוש לשם שוב. צריך לקבוע בתוכנית כללים נוקשים לגבי בנוגע להעסקה וגם לאכוף אותם".
"אני הדוס של הקואליציה"
באטמוספירה הקואליציונית של בנט־עבאס־זנדברג, חוקי הטבע השגרתיים שבאמצעותם מתנהלת יחדה לא משחקים תפקיד. אם בתחילת הדרך היה עוד מי שדמיין שהמשמעת הקואליציונית תתקתק לטובת כל הצדדים, הרי שבאו חוק האזרחות, חוק הקנאביס וחוק הדיינים וטלטלו את הספינה. השר מתן כהנא ראה את הצעות החוק של חבריו מתנפצות אל שובר הגלים של מושב הקיץ, והחליט שלא ליפול בזה.
במפגש המחויך ההוא עם ליברמן, כהנא סגר איתו גם שהרפורמה תעבור במסגרת חוק ההסדרים. כמה מילות רקע כדי להבין את המשמעות: חוק ההסדרים הוא חוק שמועבר החל משנות השמונים בסמוך להעברת חוק תקציב המדינה, והוא מאגד את כל הרפורמות שהממשלה מתכננת להעביר באותה שנה. אין קשר מחייב בין שני החוקים, אך הנוהג שהיה קשור לאינפלציה דאז הפך כבר לחוק בלתי כתוב בעצמו. חלומו של כל שר הוא שהרפורמה שלו תיכנס כסעיף בחוק ההסדרים, וכך יוקל עליה לעבור בכנסת כשהיא נתלית בסבך האינטרסים של הקואליציה כולה. לכן, ההבטחה שקיבל כהנא משר האוצר הופכת את המהלך להפרטת הכשרות שלו למוחשי ולמעשי ביותר שהיה אי פעם.
אך עדיין, זה לא סוף הדרך. חוק ההסדרים צריך לעבור בוועדות, ושם צפויות לו משוכות לא פשוטות. למרות שהחוק הוא יחידה אחת, לא פעם במסגרת הדיונים הקדחתניים והמשא ומתן סעיפים ממנו נופלים בדרך. תני פרנק חושש בדיוק מזה, ולכן גם חשב מלכתחילה שנכון יותר ללכת לרפורמה רכה. כמי שמחזיק גם בניסיון כיועץ פרלמנטרי, פרנק חושש בעיקר מהברית העתיקה של החרדים עם המפלגות הערביות בכנסת, וכאשר רע"מ היא חלק מהקואליציה הרוב השברירי בוועדות תלוי בה. "הרבה פעמים שיתופי הפעולה של המפלגות החרדיות והערביות הם בנושאי דת ומדינה – אתם לא תתערבו לנו ואנחנו לא נתערב לכם. כמי שראה את אחמד טיבי מצביע נגד חוק הגיור בעבר, אני מאוד חושש שהרפורמה הזאת תהיה העז שבסופו של דבר יוציאו מהחוק".
אם שואלים את כהנא עצמו, הוא כלל לא חושש לעתיד הרפורמה – בין שתעבור במסגרת חוק ההסדרים ובין במסגרת חוק נפרד. "זה נמצא בחוק ההסדרים כי יש לזה משמעות כלכלית וגם יותר קל להעביר אותה בחוק ההסדרים, אבל זה היה עובר גם בכנסת", הוא אומר לי השבוע. "הרי אני היום הדוס של הקואליציה. למה לדעתך נתנו לי את מתווה אומן והישיבות בקורונה? כי אני נחשב לסמן הדוסי. אז אם אני אביא רפורמה כזאת, כל הקואליציה תלך איתי. זו בסך הכול דרך להעביר את זה יותר מהר".
בסופו של יום, גם אם הרפורמה תעבור, לכהנא תידרש דרך ארוכה של שיקום היחסים עם הרבנות הראשית כדי שהיא גם תפעל בצורה טובה. אומנם אין חשש מעשי שהרבנות תתמרד נגד חוק שיעבור, אך את רמת שיתוף הפעולה עם השר לא קונים באצבעות בכנסת. בתוככי המסדרונות של אגף הכשרות, בניגוד להודעות הדוברות, רואים גם את הצדדים החיוביים שיכולים להיגרם מהרפורמה, אבל שמים את הדגש בעיקר על הפיקוח. בסוף – ברור לכולם – על כך יקום וייפול דבר, ובזה גם ייבחנו השר והרפורמה שהוא מוביל.