עזרת ישראל
עזרת ישראל צילום: יח''צ מרכז ליב"ה

הרב צוריאל חלמיש, בבואו להצדיק נתינת חלק בכותל המערבי לתפילה רפורמית מעורבת, ואף מסירת ספר תורה לתפילה זו, מערבב בין חובת האהבה והאחווה גם כלפי אחינו הרפורמים, לבין שאלת היחס לרפורמה עצמה, לאמונותיה ולמעשיה בפועל.

אך כמובן אין כל קשר בין שני הדברים. משה רבנו מתפלל על עם ישראל אחרי חטא העגל, ואף מוסר את נפשו עליהם - "מחני נא מספרך", אך את העגל עצמו הוא כמובן שורף, ואינו רואה שום הצדקה לתת לטועים "לעבוד את ד' על פי דרכם".

מרן הראי"ה קוק זצ"ל מדגיש את ההבדל בין יחס האהבה לבוני הארץ לבין היחס למעשיהם: "לצערי, רבו הטועים והמטעים, הרוצים לדון מתוך הדברים של החיבה לבנין הארץ שנשמעים ממני בע"פ ושנקראים בכתב, כאילו ח"ו יש כאן איזו פשרה ואיזו הסכמה כל דהו, על הנסיגות אשר כמה שדרות מהעוסקים בבנין הארץ נסוגים מדרך הקודש, אם הרבה ואם מעט.

ד' יודע שלבי כואב על זה באין הפוגות... וכל מנהגי הקלות נגד הדין ונגד מנהגים קדושים... הכל הוא נגד רוחי ונגד שאיפתי, ואני מוחה נגדם ומכחיש מפורש כל מי שאומר איזה דבר לסייע למכשילים הללו בשמי ח"ו". (אוצרות הראי"ה ח"א עמ' 514).

איך היו מתייחסים רבותינו הגדולים, הראי"ה והרצי"ה, לשאלה זו של תפילה מעורבת בכותל המערבי? ב"ה איננו צריכים לנחש, הדברים ברורים ומפורשים:

כך כותב הראי"ה על תפילה מעורבת בבית כנסת: "כדרכי הגויים המה עושים, לבוא בבית הכנסת אנשים ונשים יחדיו, לבלע את הקודש, ולהשחית את קדושת האומה וטהרתה, במקום שטהרתה צריכה לצאת משם, שהם בתי כנסיות ובתי מדרשות... ועתה מה נאמר ומה נדבר אם באותו המקום הקדוש בית הכנסת, שנועד להעלות את האדם מישראל מידי טומאתו, להעלותו מכף חובה לכף זכות, אם המקום הזה יחולל מקדושתו, וקדושתן של ישראל המנוחלת לנו מימי קדם להתנהג בטהרה ובתכונת המידות הקדושות, להנהיג עזרת אנשים ועזרת נשים במחלקות מיוחדות, אם קדושה זו תתבטל ח"ו, ותחתיה יבואו מנהגים זרים של אומות נכריות, המבטלים את יסוד הקודש, ועושים את כניסתנו לבית הכנסת לחטאת, ושליחות יד בקדשי ד' המסורים לנו בסדרי מקדש מעט" (מאמרי הראיה עמ' 511-512). ומה נאמר ומה נדבר כשבאים להשחית את קדושת האומה ולבלע את הקודש בשריד בית מקדשנו אשר לא זזה ממנו שכינה?

הרצי"ה זצ"ל התיחס ישירות לנסיון שהיה לקבוע אפשרות של תפילות מעורבות בדיוק במקום עליו מדובר כעת, בחלק הדרומי של הכותל המערבי. (בחודש ניסן תשל"ז התגבשה הצעת ממשלה לאפשר הקמת רחבה נוספת בדרום הכותל המערבי, שתשמש כמקום תפילה 'שיוויוני' עבור זרמים בחברה הישראלית המעוניינים לקיים תפילות מעורבת גברים ונשים, וכן להכשיר את השטח להקמת אתר תיירותי במקום. לצורך כך, חשבו להכריז כי הסמכות המנהלית של המקום תופקד במלואה בידי עיריית ירושלים). כידוע, הרצי"ה התבטא לא מעט פעמים בחריפות גדולה כלפי ענינים מסוימים, ואעפ"כ לא מצאנו בשום כרוז שלו חריפות כזאת של קללה אישית ("והיתה יד ד' בו ובמשפחתו"), כפי שנמצא בכרוז זה כנגד חילולו של הכותל המערבי, לב האומה ומעוז שכינתה, בתפילה מעורבת:

"לידע להיודע ולהודיע הכותל־המערבי הוא שייך לכל ישראל. שכינה לא זזה מכותל־המערבי. ו"הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ". ושכינה אינה בטילה (רמב״ם הלכות בית־הבחירה), וקיים בה בכל־תקפו קידוש־השם הגדול של ד׳ אלהי ישראל ונצח עוזו, הנותן תעצומות לעם, לארץ הזאת ולעיר הזאת, אשר כולה נקראת בשם ד׳ אשר עליה ובתוכה, בתקומתה ובתחייתה.

ירושלים לא נתחלקה לשבטים. ושלטונות העיריה של ירושלים אין להם שום ענין זכות ורשות ואפשרות השתלטות על כל שטחו וסביבתו של כותל־קדשנו של כל ישראל.

ואוי־ואבוי לכל אשר יעיז לפגוע במשהו בחרדת־קדושת כתלנו ואשר לו ואִתו, ואין מקיפין בחילול־השם, והיתה יד ד׳ בו ובמשפחתו. וכולנו נתברך בברכת ד׳ מציון ונראה בטוב ירושלים, עיר הקודש והמקדש".

גם מרנן הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב ניסים זצ"ל, ניסו בכל כוחם להילחם נגד פתיחת בית כנסת רפורמי בירושלים, ודרשו מראש הממשלה שרת שלא לתת להם קרקע לבניה. וכך אמר הרב הרב הרצוג זצ"ל בכנס רבנים: "נזדעזעה ארץ ישראל כולה, ורועי ישראל הרבנים שליט"א התאספו להתריע ברבים על הידיעה כי עומדים לכונן בעיר קדשנו ת"ו בית תפילה רפורמי. מה שמזעזע אותנו בעיקר היא עצם השיטה הרפורמית, שהיא מתיימרת להיות יהדות ואינה יהדות כלל. יהדות ללא תורה, ללא מצוות, ללא חוקים ומשפטים, ללא אמונה בתורה מן השמים, לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה. הקראות יהדות היא, אלא שהיא יהדות פסולה, מה שאינה כן זו הרפורמה, שאינה יהדות כלל. דומה היא הרפורמה למין נצרות בלא צלם. חלילה, חלילה לנו לתת לשיטה כזו להכות שורש כל-שהוא בציון בית חיינו, והרי זאת כהכנסת צלם בהיכל".

בשולי דברי רבותינו זצ"ל נוסיף שלש הערות על דברי הרב חלמיש:

א. הרב חלמיש כותב: "בכל דור ובכל מצב יש לשוב ולדון בשאלה חמורה זו, ואסור להפטיר כאשתקד ולהכליל". כמובן, איסור סיוע או אפילו נתינת מקום לעברות עצמן אינו יכול להשתנות מדור לדור, שכן "זאת התורה לא תהא מוחלפת". אכן בשאלת היחס לרפורמים כתנועה, האם לקרבם או לרחקם, יש מקום לעיין בכל עת לפי מצב הדור ולא רק "להפטיר כאשתקד", אך ברור שלא כל הרוצה ליטול את השם ולשנות מהוראות רבותינו בדורות שעברו רשאי, ודברים חמורים כאלו צריכים להיות מוכרעים ע"י זקני ת"ח שבדור. ובנושא זה הרי רוב מנין ובנין של גדולי ישראל ותלמידי הרצי"ה יצאו כנגד הנהגתו של הרב מלמד שליט"א שנפגש עם רבה רפורמית. (נזכיר רק חלק מהם: הרב ליאור, הרב יעקב אריאל, הרב טאו, הרב שטיינר, הרב דוד חי הכהן, הרב שמואל אליהו, הרב זייני, הרב שילת).

ב. הנסיון לצייר את תפילת הרפורמים בכותל כרצון תמים להתפלל ולהיות שייכים לירושלים רחוק מאד מהאמת. מה שהם מחפשים בכותל הוא הכרה בהם כזרם ביהדות, כפי שעולה מתוך דברי מנכ"ל התנועה הקונסרבטיבית בעת אישור מתווה הכותל בממשלה (בשנת תשע"ו): "מדובר על מהלך היסטורי שמגדיר מחדש את יחסי הדת והמדינה בישראל. מהיום, פתרון כל סוגיה מוכרח לתת מענה לעובדה הפשוטה שיש יותר מדרך אחת להיות יהודי. כך בגיור, כך בנישואין, כך בכשרות". ולכן עלינו להתייחס לניסיונות התפילה שלהם בכותל כמקפצה לפירוק מוחלט של היהדות במדינת ישראל.

ג. לגבי הטענות כנגד כפיה - גם אנחנו נגד כפיה אישית פרטית, אך כאן לא מדובר בכפיה על הרפורמים להתפלל כמנהגנו, אלא בשמירה על הכותל המערבי המקודש לאומה כולה בכל דורותיה. גם אם איזו ממשלה החליטה לתת להם מקום זה - אין זה בסמכותה כלל, כדברי הרצי"ה לעיל, ולכן תפילת רבים עם מחיצות במקום שתהיה תפילה מעורבת היא דווקא הצלה מכפיה של מנהגים זרים ומכוערים במקום הקדוש לאומה כולה.

הכותב: רב ומחנך בישיבת שלום בנייך

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו