ביום א הקרוב תתכנס הממשלה החדשה לישיבת תקציב. אותו תקציב, שהוא עילת-הקיום (Raison d'etre) העיקרית שלה, כך חזרו ואמרו כל ראשיה ושריה.
העדר-התקציב הוגדר בפיהם כהעדר יציבות, והצדיק - לטענתם - אפילו חבירה עם התנועה האיסלאמית, שעל ההתחלה קיבלה 53 מיליארד ש"ח למטרותיה (על מטרות מסוכנות אלה נרחיב בהזדמנות אחרת).
חלוקת התקציב היא למעשה הגדרת סדרי העדיפויות של הממשלה, בתקציב מתבטאים עקרונותיה וערכיה, וכדברי רש"י: בתקציב מתברר את מי הממשלה רוצה "להעמיד על הרגליים"? ובלשון הרמב"ם: את ידי מי חשוב לה לחזק?
איזה מקום בתקציב המתגבש תופסת המצווה לרשת את הארץ? האם מי שעוסקים במצווה הזו יקבלו מהממשלה סיוע שיאפשר להם לעמוד על הרגליים כדי לקדם את ישוב הארץ ביתר שאת? האם הם יקבלו נתח מהתקציב שיחזק את ידיהם של אלה המחזיקים עבורנו את גבולות הארץ ואת מרחביה?
- כנראה שההפך הוא הנכון. הממשלה נערכת בנחישות לפגיעה אנושה בחקלאים, כביכול כדי להוריד את המחיר לצרכן, שהאשמות העיקריות בו הן רשתות השיווק ולא החקלאים. אין לה שום תכניות לחיזוק החקלאים לא היבט של מחירי המים, ולא בהיבט של הורדת המחירים ברשתות השיווק שעושות קופה על החקלאים והצרכנים גם יחד.
האם התקציב המתגבש יחזק את החטיבה להתיישבות, כדי שתוכל למלא כראוי את התפקיד הציוני מס. אחד: להקים ישובים חדשים, ולחזק ולבסס את הותיקים? - ההפך הוא הנכון. תקציב החטיבה להתיישבות קוצץ באופן דרמטי, והפגיעה בהתיישבות תהיה, חלילה, בהתאם.
האם התקציב המתגבש יחזק את הרשויות המקומיות והאזוריות ביהודה ושומרון, ויאפשר להן ובאמצעותן לחזק את המתיישבים?
האם יתוקצבו פקחי הקרקעות ביו"ש באופן שיאפשר להם להתמודד עם ההשתלטות הפלסטינית על שטחי סי? גם כאן, התשובה ברגע זה אינה ברורה.
נחזור לחקלאים: בסיור הבוקר בגוש עציון, ראינו בעינינו את השקעות העתק שמשקיעה הרשות הפלסטינית בחקלאים שלה. שם, אצל האויבים שלנו, מבינים היטב שחקלאות היא תפיסת שטח, ולכן היא אינטרס מס. אחד.
ממשלת ישראל? איזה מקום תופסת אצלה המצווה "ובאתם וירישתם את-הארץ"?