ארטיום דולגופיאט
ארטיום דולגופיאטצילום: עמית שיסל - הוועד האולימפי בישראל

לא ידעתי על התחרות בהתעמלות, ולא שמעתי על המתעמל ועל הסיכוי למדליה (זה לא שאני לגמרי לא בעניינים).

איך בכל זאת שמעתי על הזכייה? הייתי באותו זמן ב'פורום' באוניברסיטה העברית. ראיתי שם קבוצה גדולה של סטודנטים וסטודנטיות מתגודדים. מביטים באייפונים. חשבתי לתומי שזה קשור לבחינות הסמסטר.

פתאום שמעתי שאגות שמחה. ועוד איזה. פרץ כזה. בעיקר הסטודנטיות. חיוכים. צעקות גיל. התחבקויות. תפיחות על השכם. לרגע לא הבנתי מה קורה. אחד הסטודנטים צעק בקול: מדלית זהב. ואז הבנתי את האירוע. הסתבר שכולם עקבו במתח אחרי התחרות.

אני מודה, נסחפתי עם השמחה. סטודנטים צעירים, מלאי אנרגיות ושמחה. פירגון. פנים צוהלות ומאירות. חיוך על פני כולם. הרבה אחדות. אך איך אפשר שלא להזדהות ולשמוח יחד? מיד התברר שכל המדינה נסחפה בשמחה. הרבה גאווה. מאות מיליונים בעולם צפו בדגל ישראל ושמעו את התקווה. העיניים דומעות. פשוט טוב להם ליהודים.

ואז, התחיל ליבי נוקפני. על מה אני שמח? למה אני משתתף בשמחה הקולקטיבית? אין פה שום דבר יהודי. לשמוח על זה? אבל בכל זאת, גם אם על עצם העניין אין לשמוח, הרי יהודים שמחים. מדינה שלמה שמחה, אז לא לשמוח? החלטתי לשאול.

שאלתי שלושה אברכים בני תורה. הם לא ידעו על הזכייה. השלישי אפילו לא ידע על קיומה של אולימפיאדת טוקיו. האחד אמר: אם תחום ספורטיבי זה טעון חכמה, אז זו חכמה יוונית. ואם לא טעון חכמה, כמו ריצה למשל, אז החיות עושות את זה הרבה יותר טוב. אז על מה לשמוח. ובכלל, אמר, צריך להיות באדישות מוחלטת לזכייה ולא לצאת נגד השמחה, כי גם זו התייחסות. פשוט אדישות. והוסיף ושאל: האם על זה נאמר חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים? האם על זה נאמר עם נבון וחכם?

השני אמר, יש שטוענים שיגידו שזה קידוש השם. אבל זה לכל הפחות חילול השם. השלישי אמר, שאחרי מאה ועשרים של הזוכה, כשהזוכה יגיע לשמים, ייקחו אותו עם המדליה לגיהינום. אמרתי לו שהזוכה הוא גוי. הביט אלי במבט מלוכסן, ושאל: מדינת ישראל שמחה על גוי שהביא לה מדליה? ובכל זאת, אמרתי, יהודים שמחים. לא משנה למה. למה לא לשמוח איתם. וזה גם הרים את קרנה של ישראל בעולם? ענה לי, גם בעגל יהודים שמחו על כל העבירות שבעולם, גם אז היית שמח איתם?

ועם כל זאת, שמחתם של החילונים אינה כשמחת העגל. למרות שזו בוודאי לא שמחה יהודית, אבל ישנה כאן שמחה טהורה. לא על דבר אסור. אבל אולי צודקים האברכים, שהשקפת העולם היהודית דוחה לחלוטין שמחה מעין זו, וההשתתפות עם השמחה יותר מאשר נוגדת את הערכים היהודים הבסיסיים. את דרך החיים היהודיים.

ובכל זאת, יהודים כה רבים שמחים, ולא בכל יום יהודים כל כך שמחים. אז אולי כן לשמוח יחד איתם בשמחתם? ואולי לכן זו גם שמחה שלנו?