מה קרה לדניאלה וייס? האם היא הפכה לפרגמטיסטית? שואל העיתונאי רועי שרון בפאנל מיוחד בועידת הקיץ של 'בשבע' בעקבות ההסכם באביתר, ודניאלה משיבה:
"אני שמחה על מה שהיה בחוות גלעד, על הזעקות ועל שנצמדתי לקרקע. אני חושבת שהדברים שנאמרו אז השפיעו על כך שהחווה הגיעה להישגים שאליהם היא הגיעה. להתמודדות הזו הייתה ערך. גם כיום כשבית השלום בנוי לתפארת אני חושבת שהמאבק היה במקומו", פותחת דניאלה ועוברת לסוגיית אביתר.
"עמדתי עם חברי בתנועת נחלה ויחד עם יוסי דגן ראש מועצת שומרון שראוי להערכה על ההתייצבות במקום הזה בחודשים שהיינו שם. עמדנו בפני דילמה. ידענו שהיה גיוס של אלפי אנשי כוחות ביטחון ואני ידעתי יחד עם חבריי שהאזור רוגש מאוד, ולא מדובר על התמודדות של כמה מאות, אלא על למעלה מעשרת אלפים איש שיכולים להגיע לאביתר, מול חמשת אלפים אנשי כוחות הביטחון עם כלים כבדים והכנות קדחתניות בעלות של עשרה מיליון שקל. אמרתי בהומור מר שיתנו לי את הכסף ואני מוכנה להשקיע חמישה מיליון בנגב".
לדבריה ההערכות היו לעימות קשה מאוד בין המתיישבים לבין כוחות הביטחון. עוד מספרת וייס כי פנו אליה גורמים במערכת הביטחון ו"בתחינה אמרו שמוטלת על הכתפיים שלנו אחריות כבדה ואם אפשר למנוע עימות שאת תוצאותיו מי ישורם כדי לקחת זאת לתשומת הלב".
בנוסף, מספרת וייס, הייתה גם פנייה ממשרד ראש הממשלה וכך הלך ונרקם מתווה אביתר. "אני לא יודעת לומר במאה אחוזים שזה יתממש", מודה וייס, אך מציינת את מאמציו של קובי אלירז למימוש ההסכם, "יש לנו הערכה שמדובר במתווה, ביוזמת הממשלה, שיש לו סיכוי".
"כאשר היינו צריכים לקבל החלטה אם להיכנס לעימות אדיר או לתת סיכוי שממשלת ישראל עצמה תקדם בעצמה, גם אם תחת קשיים, את המתווה, ונשארים שם חמישים מבנים שכולם עמדו להיגרס וממול על תל ארומה אני רואה בכל הימים הללו את דגל פלשתין מתנופף, אמרתי שכאן, על הגבעה הזו, לא ניתן להרים את דגל פלשתין. הבתים יישארו, ייכנס הצבא כפי שקבע המתווה, ואכן כך היה וכך הווה".
וייס מספרת כי בלילה האחרון לפני היציאה מהמקום ניטעו בו מאות עצים ו"ההחלטה האחרונה שצבי אלימלך ואני קיבלנו הייתה להשקיע במערכת השקיה וגם להגיע להסדר שהאנשים שלנו נכנסים לשמור על המקום, לדאוג על הצמחיה, כדי כאשר נשוב לא נמצא דברים נבולים".
לנוכח כל זאת, חותמת וייס את תשובתה, "בכאב אדיר, אחרי לילות ארוכים שבהם כינסנו את כל המשפחות לדיונים עד אור הבוקר, קיימנו הצבעה ולא היינו מעבירים את הדבר הזה בלי הצבעה. לא היינו מקיימים את הדבר ללא הצבעה. זו לא הייתה החלטה של הנהגה אלא החלטה של ציבור, החלטה שאכלה בנו באופן אכזרי, אבל הרוב היה בעד קבלת המתווה".
"אחרי כל הדברים האלה מאשימים אותנו שדיברנו נגד הסכמים ועכשיו אנו עושים הסכם. עברנו כאן תהליך ראוי להערכה ואולי גם למדנו לקח שכאשר מבקרים אחרים צריך להיות קצת יותר זהירים".