אביגדור ליברמן
אביגדור ליברמןצילום: Yonatan Sindel/Flash90

השבוע נחשפנו לתוכנית הכלכלית של הממשלה החדשה. הישג יפה הוא להציג תוכנית בזמן כה קצר, אבל לא אמרו שהחפזון מהשטן?! הבהלה להספיק ב36 שעות – מתואמות 36 חדשים כדי שיהיה איזה קיטש בנאום ראש הממשלה – מגלה טפח מהתוכנית ששחקה לידיו של שר האוצר ופקידיו.

אינני כלכלן, אבל ישנם מושגי יסוד ששום תלמיד בבית הספר לא פיספס, ובודאי מי שקרא והתעניין מעט בהסטוריית העמים מכיר את השיטה הכלכלית המרקסיסטית והקומוניסטית שבאה בעקבותיה, לעומת השיטה הקפיטליסטית (החזירית יש שיאמרו) הדוגלת בתחרותיות ובשוק פתוח, ובכמה שפחות התערבות שלטונית.

בא ליברמן יליד השיטה הקומוניסטית וחידד את ההבדלים. מה בין כלכלת ביבי לכלכלת ליברמן-בנט (הנגרר בעל כרחו). ליברמן כשר אוצר בא על תקן שר חינוך כלכלי, לחנך את העם לכלכלה נכונה, להכניס הרגלים חדשים שכל כולם רק יועילו לכלכלתנו. לכאורה צודק. כלכלה לשם שמים יאמרו. אבל בעומק העניין צפונה תפיסת עולם הרסנית האוחזת בצבתות מוות את הכלכלה ואינה נותנת לה להתגלגל ולהתפתח ולתקן את עצמה בעצמה.

הגישה הכלכלית התחרותית של ביבי, שבלי ספק גם בה יש חסרונות, שכן מגדילה היא את הפערים בחברה, דוגלת בהנעת גלגלי המשק בלי התערבות מוגזמת, בלי מיסוי כבד העלול להאט את גלגלי התעשייה. עידוד והזרמת הון להשקעה ורפורמות שיעודדו את האזרח והמשקיעים ליוזמה זהו המוטו של כלכלה חפשית שתעיר כל משק מתרדמתו.

הפחד המשתק את המשק, החרדה מחוסר שליטה, תולדת החינוך והתפיסה הקומוניסטית, המסתתרת מאחורי האידיאולוגיה של סוציאליזם ושיויון חברתי כביכול, הוא המתכון לאסון כלכלי שאותו מייצג ליברמן וגרורו בנט. ליברמן מנסה לחנך את העם כמו במשטרים הקומוניסטים שחינכו את העם לצריכה נכונה, לשיויון וכו'.

הכל במעטפת אידיאות גדולות, אבל בתוכן הרס חופש הפרט והשתלטות עויינת על הכלכלה וניהולה ביד ברזל. תאמרו: "הגזמת, הוא לא ירחיק עד כדי כך, ואין היתכנות לשלטון כלכלי שכזה. עובדה היא שמחלק הוא מליארדים לכל משרדי הממשלה ואפילו הגדלת התקציב בכמה משרדים ישנה".

אמת ויציב. גם הקומוניזם הזרים מיליארדי רובלים כדי לבסס את שלטונו, ומצד שני ניבק וניוון את הכלכלה בתפישת החנק שבאה אחר כך. האטת הצמיחה של המשק במיסוי והכנסתו לקיפאון איטי, אט אט תדרדר את הכלכלה ויסיג אותה אחור לימיה החשוכים של ברית המועצות.

חכמינו ז"ל ידעו ז"ל לחלק בין אדם וותרן בממונו לאיש הכונס וצובר הון. איוב וותרן בממונו היה (מסכת בבא בתרא), לכן זכה לעושר אגדי. ולאיש הכונס וצובר קראו חז"ל: "עכברא דשכיב אדינרי" (עכבר השוכב על דינרים). הגישה הנדיבה עם היד הפתוחה, מגלגלת ברכה והצלחה בלי ספק. וכבר האריכו בזה הרבה חז"ל. לדוגמה: עשר בשביל שתתעשר (מסכת תענית), והנותן חומש מובטח שיתברך (הגר"א). ואילו הקמצן הקופץ ידו, מושך לעצמו ולסובביו עניות וחסרון. בחינת אין הקומץ משביע את הארי.

הגישה הדורסנית אותה מייצג ליברמן באישיותו ובהליכותיו מוצאת ביטוי יפה בגישתו הכלכלית, הוא יחנך את העם לצרוך פחות ממותקים, פחות כלים חד פעמיים, פחות דלק, פחות תחבורה ציבורית, פחות, פחות,פחות ... (היכן הם אבירי חופש הפרט ממרץ והעבודה שממלאים פיהם מים – תרתי משמע). ואילו לעומתו ביבי בתפיסתו: יותר דלק, יותר מזון, יותר צריכה – זוכרים 750 ₪ לכל אזרח? פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.

אחת הטעויות המרות שעשה בנט בהרכבת ממשלתו הרעה היא ההסכמתו לכך שליברמן יהיה שר האוצר. פקידי האוצר אולי שמחו על זה – שהגיע הכונס הלאומי, מי שצמח בצל שיטת ההלאמה הבולשבקית והקומוניסטית ויגדיל את קופת האוצר. ליברמן יכל להיות שר התחבורה או השיכון או החוץ די מוצלח. לא אוצר ולא ביטחון.

חז"ל מספרים על דוד המלך שראה את יונתן בן גרשם, שחביב עליו הממון, ושם אותו אחראי על אוצרותיו. וכשמלך שלמה בנו, סילקו ממשרתו. ולכאורה פלא הוא. אביו מינה והוא מפטר? אכן כן. דוד היה צריך לאסוף כספים לבניית בית המקדש, והיה צריך אדם שחביב עליו הממון. אחד כזה יצליח לאסוף ולמלא את אוצרות המלך. אבל כשהגיע זמן הבניין, צריך אדם שידע לשחרר את הכסף, וכיוון שהממון חביב עליו, ודאי יקשה לו להיפרד מהאוצרות שכנס, גלל כן פיטרו.

זמן לכנוס ולאסוף וזמן לפזר. בימיה הראשונים של מדינתו היה זמן לאסוף ולכנוס, והורגשו יפה ימי הצנע והמחסור. אבל כשהמדינה עומדת על רגליה זהו הזמן לפזר ולשחרר ולא לחנוק חניקת מוות את הכלכלה. להשתלט על צריכת האזרחים זוהי חניקה ראשונית, שאחריה תבוא ההשתלטות על הצריכה הלאומית, והניוון והקפאון בפתח.

ויפה סיכם לנו את העניין החכם מכל אדם, שלמה המלך ע"ה:

"יש מפזר ונוסף עוד, וחושך מיושר אך למחסור". (משלי יא, כד):

ומפרש ר' משה קמחי: יש מפזר לעניים, ונוסף עוד: הממון, כאשר מפזר ממנו לדלים. וחושך ממונו מעשות יושר: שלא יתן לאחרים. אך למחסור: בעבור שיבואהו מחסור.

"מונע בר יקבוהו לאום, וברכות לראש משביר". (משלי יא, כו)  

מפרש המאירי: מונע בר, רוצה לומר שמונע תבואתו מלהינות בה שום אדם, יקבוהו לאום, רוצה לומר קללת העם עליו.