זה שהמקום הנמוך בעולם נמצא במדינת ישראל כמעט כולם יודעים, אבל את העובדה שגם גיל הפרישה לנשים בישראל הוא מהנמוכים בעולם כנראה כבר לא הכרתם. בעוד הגיל הממוצע במדינות ה-OECD הוא 65.8, נשים בישראל יוצאות לפנסיה בגיל 62 בלבד.
אז מעבר לחוסר שיוויון המובנה ולעובדה שישראל היא אחת המדינות הבודדות בהן נותר פער בין גיל הפרישה לנשים לזה של גברים, יש בעיה נוספת בגיל הפרישה הנוכחי לנשים - הוא לא מותאם לעלייה המשמעותית בתוחלת החיים והדבר פוגע גם בעובדת וגם במדינה.
פגיעה בעובדת - כולנו רוצים לחיות יותר, אבל מסתבר שבשביל לחיות יותר צריך גם לעבוד יותר. אם, לצורך העניין, סבתא שלנו חסכה לפנסיה במשך ארבעים שנה, אז היו לה בממוצע עשרים שנה לבזבז את החסכונות האלו עד למותה בשיבה טובה. לעומת זאת, במצב כיום נשים עדיין עובדות ארבעים שנה, אבל חיות על פנסיה במשך כשלושים שנה בממוצע ותוחלת החיים רק ממשיכה לעלות.
לא צריך להיות החשב הכללי של משרד האוצר בכדי להבין שיש כאן בעיה, ושעל אף עלייה יחסית של המשכורות ושכר המינימום לא יכול להיות שכסף שהספיק לעשרים שנה יספיק עכשיו לעשר שנים יותר. יש כאן בור תקציבי בתקציב של כל משפחה מבוגרת ומישהו צריך לאזן אותו.
פגיעה במדינה - ביטוח לאומי משלם לכל מי שיוצא לפנסיה סכום מסוים כקצבת זקנה, ובנוסף יש את הוצאות הבריאות של המדינה על האזרחים שנוטות לעלות עם הגיל, וזה מחזיר אותנו שוב לאותה בעיה.
פעם אזרח היה משלם לביטוח לאומי במשך ארבעים שנה, ומקבל קצבה במשך עשרים שנה. התשלום לביטוח לאומי נשאר אותו דבר, אבל ההוצאות של ביטוח לאומי גדלות ככל שתוחלת החיים גדלה. מאיפה מגיע הכסף? מהמיסים של הנכדים של הפנסיונרים, כלומר - אנחנו.
ומאיפה יהיה כסף לקצבת זקנה בשבילנו, הרי הביטוח לאומי שאנחנו משלמים לא יספיק כי תוחלת החיים ממשיכה לעלות? פה כבר יש שתי דעות: או שהכסף יגיע מהמיסים של הנכדים שלנו או שפשוט לא תהיה לנו קצבת זקנה כי המוסד לביטוח לאומי יקרוס לתוך עצמו ויפשוט רגל.
אבל נדלג כרגע על האפוקליפסה האפשרית ונחזור לפתרון שחוק ההסדרים מציע - גיל הפרישה לנשים יועלה בהדרגה לאורך 11 שנים, עד שיתייצב על גיל 65. איך זה יקרה? בכל שנה בשלושת השנים הקרובות ידחה גיל הפרישה בארבעה חודשים, ולאחר מכן ימשיך לטפס בשלושה חודשים כל שנה למשך שמונה שנים נוספות.
אז נכון, העלאה של שלוש שנים לחצי מהאוכלוסייה לא תפתור לגמרי את שתי הבעיות שתיארנו, אבל עוד שלוש שנים בהם נשים יוכלו לחסוך לפנסיה ולהפריש לביטוח לאומי זה בהחלט צעד בכיוון הנכון של משק הישראלי, גם אם מבאס (באופן מובן לחלוטין) עבור אותן נשים שכבר הריחו את הסוף.