סטיב בלחסן
סטיב בלחסןצילום: באדיבות המצולם


בתקופה האחרונה, אנו עדים להתעצמות גלי המחאה באיראן. בתחילת יולי, התבשרנו כי מצוקת המים גוברת, בשל בצורת המתהווה באזורנו ובאיראן בפרט.

אט אט, ההפגנות הפכו להיות דבר שבשגרה. הנעשה ברחוב האיראני מופץ באמצעות הרשתות החברתיות, על ידי "הדור השרוף" (בני 40-20), אשר נולדו לאחר המהפכה.

לצד המחאה אשר הוציאה רבים לרחובות בשל החוסר במשאבים בסיסים והפגיעות הקשות בתשתיות הלאומיות (הפסקות חשמל, שריפות ענק, והעדר מים בברזים) התווסף מרכיב נוסף, התייקרות הלחם. מאז חודש מאי השנה, מחיר הלחם עלה באופן מתמיד ולא מבוקר של בין 30% ל50%, דבר שאיינו קל לעם האיראני החווה בשנים האחרונות התייקרות המחייה לאין שיעור.

איראן, הפכה ממדינה עשירה למדינה ענייה. הסנקציות הכלכליות אשר הושטו עליה בשנים האחרונות בעקבות תוכנית הגרעין, מביאות רבים מאזרחי איראן להפגין על מר ליבם כנגד המשטר.

בהפגנות אלו, המוגדרות כעממיות וקול הרחוב, מוחים כל העת נגד הצורך של איראן להתערב בנעשה אצל שכניהם. כל שהם מבקשים זה "לחם ועבודה" ואין הם מעוניינים "לא בנעשה בעיראק, לבנון או פלסטין, אלא איראן בלבד". לנו היושבים בציון, ביטויים אלו של מחאה והפיכה איינם מובנים לעיתים קרובות במלוא עוצמתם.

אך איראן אשר הינה מדינה שמרנית, כבר ביצעה הפיכה אסלאמית והעם הדיח את השאה, בני משפחתו ונאמניו, לגלות. לכן מחאות אלו הן אולי אות של הבנה ותקווה שיש אנשים ברחוב האיראני שאינם מוכנים עוד להקצנה הדתית, ויוצאים במסר חד וברור די להבטחות כוזבות ולחוסר הרווחה של תושבי המדינה.

לעיתים אני נשאל, האם, זה האור בקצה המנהרה המאפשר לשמוח ואולי אף לנשום לרווחה? ותשובתי היא שהמצב הקיים בו הפגנות הפכו לדבר שבשגרה, מגלה לנו רק טפח מהווי הרחוב האיראני וסלידתו ממנהיגיו. הייאוש והחוסר בביטחון כלכלי ותזונתי לעיתים מבשר על שינויים מסוכנים היות ולאנשים אין יותר מה להפסיד.

את משכורתם הם מקבלים בריאל, ומשלמים על המוצרים בדולרים. משנת 2012 יוקר המחיה עלה ביותר מ-70%, ערכו של הריאל האיראני ירד לכדי 42,150 ריאל שווה לדולר אחד. משפחות רבות החליפו את האורז, שהינו מוצר בסיסי במטבח האיראני, בשל מחירו הגבוה (2.01$ לק"ג) והכניסו את הלחם כמוצר יסוד. אך כעת, עליית המחירים עלולה לטרוף את הקלפים. ההתקוממות, המחאה והדיבור הפתוח בפנים גלויות של העם האיראני, הוא שינויי לאין שיעור, היות ועד לפני כעשור היו פוחדים לומר ולהביע את מר ליבם בגלוי. המשטר, אשר ער לשינוי ולסכנה הטמונה בחובה, עלול לפעול באופן קשה, ואפילו קשה מאוד.

הנשיא החדש האמור להיכנס לתפקידו בימים הקרובים, איינו דומה בגישתו לנשיא הנוכחי הנחשב למתון יותר בדעותיו. כל הפגנת כעס בה המוחים מבטאים את סלידתם מהמשטר, זה עוד סדק בחומה הבצורה והאיתנה של משטר האייתולות.

כפי שכתב המשורר אמיר גלבוע, אשר רובנו מכירים כשירו של שלמה ארצי "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת". לדעתי הדגש הוא למילים "פתאום קם אדם". מה בעצם יהיה הקש שישבור את גב הגמל ויוביל את העם להפלת המשטר, זאת אין איש יכול לנבא. בבחינת אירועי מהפכות שקרו לאורך ההיסטוריה, ניתן לראות שבכולם היה טריגר שגרם פתאום לאנשים לקום בהמוניהם לרחובות ולהפיל את השלטון.