קייקים בנהר ירדן
קייקים בנהר ירדןצילום: נתי שוחט, פלאש 90

"אתה חייב לברך הגומל בשבת הקרובה", אמרו קרובי המשפחה המבוהלים לגבר החרדי שסיים את מסלול האימה בקייקי כפר בלום.

לא, הוא לא טבע במים השוצפים, לא נפל מהקייק ולא נחבט בדרכו מענף סורר. הרגעים שבהם הוא וקרוביו חששו כי פתיל חייו יקופד בשיאה של האטרקציה הרטובה היו דווקא במפגש בלתי רצוי ולא מתוכנן עם חמולה ערבית שאיוותה למושב את גדות הירדן באחת הנקודות הסמוכות למסלול השיט.

"כתבתי את הסיפור ושלחתי אותו לצ'אפ מגזין (רשת קבוצות ווטסאפ שמשתפת עדויות ותכנים מקוריים של חברי הקבוצות, ח"ר) כי רציתי שזה יתפרסם", מספרת צביה, תושבת בני ברק, אם לארבעה שהייתה עדת ראייה למעשה הלינץ' שכמעט נעשה באחיה. "אני רוצה להזהיר את האנשים, כי הרבה מטיילים עכשיו בצפון ומגיעים לעשות קייקים וצריך להיות ערניים".

צביה ומשפחתה נכנסו כקבוצה לקייקי כפר בלום וביקשו ליהנות משיט משותף בכמה סירות. "אנחנו מבני ברק, לא מחפשים מריבות, זה לא הקטע שלנו", היא מדגישה. "הראשונים היו אחיינית שלי ובעלה, זוג צעיר. הגענו למקום שאפשר לעמוד שם במים. ערבי שישב על הגדה עם המשפחה שלו עצר אותנו ודרש לעלות לקייק. הבחור אמר לו לרדת מיד, ולאחר מכן בת משפחה נוספת הגיעה וביקשה להבין מה קורה. הערבי טען שהוא מההנהלה ושיש לנו שלושה משוטים אז שנחזיר לו אחד. אמרנו לו שהוא לא מההנהלה ואנחנו נחזיר את המשוט בהמשך המסלול".

הסירוב הזה גרר חברים נוספים מהחמולה לכיוון משפחת הנופשים. הם ניסו לחטוף את המשוט, ובינתיים הגיעו קייקים נוספים של אותה משפחה. הללו הסבירו שוב ושוב כי המשוט יוחזר לבעלים, אולם הערבים לא ויתרו. אחד מהם התנפל פתאום בהאשמת שווא: "אתה קיללת את אמא שלי?". "אנחנו בכלל לא מכירים קללות כאלה", אומרת צביה, "זה פשוט בא לו משום מקום". חמולה נוספת הגיעה למקום ההתקהלות, ואחיה של צביה ביקש מהם להירגע. הערבים המשיכו להתקרב ואחד מהם הרים אבן לכיוון האח. "הערבי הזה פשוט ביקש פרובוקציה. הוא זרק את האבן לכיוון אחי, והיא העיפה לו את המשקפיים. הם נפלו למים, ואחי בלי משקפיים לא רואה כלום, כמעט עיוור. הוא לא ידע איך לצאת מהסיטואציה. הילדות הקטנות התחילו לצרוח, חשבו שתכף אבא שלהן הולך למות". המצב הלך והחמיר, ובני החמולות התכוננו לתקוף את האח פיזית. רק גיס נוסף שהגיע למקום, והניף מולם משוט בתנועה מרתיעה יותר שהפכה את המגננה למתקפה, הצליח להרגיע את המתח באוויר. "הוא הזהיר אותם שאם לא יירגעו הם יחטפו, רק אז איכשהו התפזר האירוע".

צביה מספרת כי מדובר בתופעה: חמולות ערביות יושבות על גדות הירדן בקטע שיט של כפר בלום, שדרכו עוברים גם נופשים של משיטים אחרים, ומחכים לפרובוקציה. "הנשים שלהם מעודדות את זה, מוחאות כפיים. הם יושבים ומחפשים טרף. אם הם רואים קייק עם זוג צעיר, עם נשים או ילדים ונערים, הם מתנכלים להם. הם עוצרים אותם ומנסים להוריד אותם מהקייק. הסיטואציה היא או שלא תַראה פחד או שאתה מת".

מאז פרסמה צביה את הסיפור, היא מעידה כי תגובות השרשרת באו בזו אחר זו. כולן כוללות עדויות על מקרים דומים של הצקות והתנכלויות של ערבים ברמה כזו או אחרת לאורך מסלול הקייקים, הן השנה והן בשנה שעברה. כך למשל יום כיף של מורות שהתקיים בתחילת החופש, שבמהלכו נתקלו המשייטות בערבים שניסו להוריד אותן מהקייקים. "אני מקבלת הרבה תגובות, זה דבר שחוזר על עצמו הרבה פעמים. כבר משנה שעברה היו סיפורים כאלה, צריך להציב שם שמירה. זה מקום מועד לפורענות. ניסינו לדבר עם בעלי הבית, אבל רוב העובדים שם ערבים בעצמם, אין עם מי לדבר".

הטיול המשפחתי של צביה וקרוביה הסתיים בנס, אבל במורל ירוד מאוד. "אני מסתובבת בארץ שלנו ואין לי ביטחון. אם לא פה, אז איפה כן? לא יכול להיות שאם הם יוצאים לבלות אז אנחנו לא יכולים".

מקייקי כפר בלום נמסר בתגובה ל'בשבע': "קייקי כפר בלום, אתר שייט בעל 35 שנות פעילות פורייה, מארח מדי יום בעונת הקיץ אלפי מבקרים, כאשר מרביתם ככולם עולים מהשיט עם חיוך רחב מאוזן לאוזן. הנהלת האתר עושה רבות למען הבטחת שיט רגוע ושקט, וזאת על ידי העסקה קבועה של שוטרים בשכר, שניים מדי יום וארבעה בסופי שבוע. בנוסף לכך, יותר ממאה עובדי האתר מתודרכים להשליט סדר ברחבי הנחל והאתר. בנחל שטים במהלך שעות היום מדריכי קייקים סמויים וגלויים לפיקוח ולמען הסדר הטוב, כל זאת בנוסף לחברת אבטחה שמעסיקה שמונה מאבטחים על בסיס יומי, ועוד שניים רכובים על טרקטורונים שמפטרלים על גדות הנחל. חשוב לציין כי גדות הנחל הן באחריות בלעדית של המועצה האזורית ומשטרת ישראל. לעובדי האתר ולהנהלה אין כל סמכות לאכוף את חוקי העזר של המועצה האזורית".

בחזרה לימי הנציב

הפרעות בימי מבצע שומר החומות רק גירדו מעט את המעטה מעל התוקפנות הערבית, שעוד הרבה לפני הימים הללו וקל וחומר שאחריהם מרימה ראש בגאווה ובעיקר בלי פחד מאימת גורמי האכיפה, שחוששים בעצמם לטפל בה. רמת האלימות וההצקות משתנה, אבל המרחב הגיאוגרפי שבו היא מתרחשת לא חסר כמעט שום נקודה במפה של מדינת ישראל הריבונית.

הנה עוד דוגמה אחת מני רבות למציאות יומיומית עגומה ולא מאוד חדשה באתר תיירות ירושלמי, שהיה פעם פופולרי בקרב אזרחים יהודים מן השורה. טיילת ארמון הנציב בדרום מזרח הבירה הייתה נקודת יעד של מסעות בני עקיבא ובכלל של יהודים רבים שבאו לצעוד ברוח בין ערביים או לסעוד על מדשאות ירוקות מול נופי הר הבית. "השבוע הסתובבנו שם, ראיתי מעט מאוד יהודים", מתאר נפתלי (שם בדוי) את שחווה בביקורו במקום. "בתקופה כזו של השנה היו בשנים עברו הרבה יהודים, עכשיו היו מעט חרדים והמון ערבים. כשאתה נכנס לשם יש מוזיקה ערבית רועשת, אנשים הולכים עם בוקסות ענקיות עם מוזיקה ערבית בקולי קולות. אנשים מפחדים להעיר להם. נערים ערבים רוכבים על סוסים בשבילים, לפעמים אפילו רצים איתם, מה שיוצר איום על הסובבים. כשהם רוכבים על השביל הם מורידים ממנו את מי שהולך מולם".

המציאות בטיילת מכונה בפי נפתלי "עבריינות ששולטת בשטח. אם הולכים מול ערבים בשביל הם נתקעים בך, הם מטרידים בנות, אף אחד לא מעז להעיר". את התופעות הללו הוא פגש לא רק בלב ירושלים אלא גם בגוש דן השאנן: "כשהייתי בטיילת של תל אביב־יפו ראיתי גם תופעות של שריקות, קריאות והטרדות של בני מיעוטים כלפי בנות שהלכו שם. יש שם חבורות שמתכנסות יחד, הולכות בקולניות גדולה ולפעמים הם גם מפעילים אלימות ממש. מחטיפים כאפה לעוברי אורח, מאיימים עם שרשראות ברזל. אנשים הולכים ומתרחקים מהמקומות האלה, הם מפחדים. יש מקומות שהפכו למודרים מיהודים".

לטעמו של נפתלי, הבעיה רחבה יותר מפעולה אלימה ספציפית. "זה הרבה מעבר לאלימות, יש פה השתלטות על שטח. ושלא תגידו שזה רק 'הנוער של היום', בחלק מהמקומות המבוגרים מגבים אותם. אין משטרה בשטח, היא לא מתעסקת בדברים האלה". לדבריו, העובדה כי פרעות 'שומר החומות' נגמרו לכל היותר בתיקים שנפתחו ונסגרו העצימה עוד יותר את חוסר ההרתעה, והתוצאה ניכרת בתופעות העברייניות הללו ברחבי הארץ.

ומירושלים ותל אביב צפונה לגליל העליון: השבוע פורסם דו"ח מבקר המדינה על חוסר המשילות בנגב כלפי עברייני הפזורה הבדואית, כולל תופעת הפרוטקשן שממנה סובלים תושבי הנגב. מכתבו של ראש מועצת חצור הגלילית שמעון סוויסה, שנשלח השבוע לראש הממשלה נפתלי בנט, חושף מציאות שיכולה למלא את הדו"ח הבא של מבקר המדינה בתופעות זהות, כשרק המיקום מתחלף: את הפזורה הבדואית בנגב מחליפים ערביי הגליל.

במכתבו מספר סוויסה כי טרור הפרוטקשן משתולל בכל רחבי הגליל מזה יותר מ־12 שנה, וגובה מחיר יקר מאוד מבעלי עסקים, חקלאים, אזורי מסחר ותעשייה. לדבריו, "טרור זה יוצר נזקים אדירים ופוגע כלכלית בצורה אנושה באזרחי מדינת ישראל בכלל ובקרב תושבי הגליל בפרט". מה שהניע את סוויסה לפנות בדחיפות לראש הממשלה כעת הוא עליית מדרגה שחלה במהלך החודשים האחרונים. "מדי שבוע אנו עדים לאירועי טרור, פרוטקשן והצתות בכל רחבי הגליל", מספר סוויסה, ומדגים: "במהלך הלילה האחרון הטרור הגיע פעם נוספת לאזור התעשייה בחצור הגלילית, במהלכו הוצתו שלושה עסקים באזור התעשייה. עולמן של משפחות שלמות חרב, פרנסתן אבדה לחלוטין, והגרוע מכול הוא שאין אף חברת ביטוח שתסכים בעתיד לבטחם".

סיפורו של אחד מבעלי העסקים שנפגעו נוגע ללב במיוחד: בעל העסק הוא צעיר בן 25, שאמור להתחתן בעוד כמה שבועות. הבחור השקיע את כל הונו בעסק, בהיקף של מיליוני שקלים. מדובר בעסק של רובוטיקה, מדפסות תלת מימד ומדיה חדשה. בן לילה מצא את עצמו החתן חסר כול. "פגשתי אותו אתמול ממרר בבכי", מספר סוויסה, "ובעיקר הוא הביע תחושה של חוסר ביטחון וחוסר יכולת להתפרנס בכבוד".

המציאות הבלתי נסבלת הביאה את סוויסה להתריע בפני בנט כי "אנחנו מאבדים את הגליל". הוא דורש פעולה נחרצת, כולל עירוב של השב"כ: "על ממשלת ישראל לקחת סוגיה בוערת זו ולהציבה בראש סדר היום באופן נחרץ, להעביר את הטיפול לידי שירות הביטחון הכללי, להקצות כוחות משטרה ואבטחה באזורים הסובלים מטרור זה שנים רבות, להציב מצלמות על מנת להגביר את תחושת הביטחון ולהרתיע את הטרוריסטים". בסיום מכתבו מזמין סוויסה את ראש הממשלה לבקר בגליל ולפגוש באופן אישי את ראשי הרשויות שמתמודדים עם המצוקה רבת הפנים הזאת יום יום כבר שנים רבות.

את הטור הזה אפשר לסיים בלי התחכמויות, רמיזות או חידודי לשון לכיוון ממשלת בנט־עבאס־טיבי. העובדות שמדברות בעד עצמן הן עקיצה כואבת דיה, שבינתיים מי שסובל ממנה בעיקר הם אזרחי ישראל.

לתגובות:[email protected]