הרבנות הראשית
הרבנות הראשיתצילום: פלאש 90

ג' אלול, יום פטירתו של הרב קוק הפך להיות ציון דרך בתולדותיה של הרבנות הראשית. לפני כחודשיים מועצת הרבנות הראשית התכנסה באירוע חגיגי בכותל המערבי כדי לציין מאה שנות פעילות לרבנות הראשית, לצד עשרות רבנים ואנשי ציבור.

בדברים שנשא באירוע הרב הראשי הספרדי, הרב יצחק יוסף, אמר כי "הרבנות הראשית נשבעת אמונים לדורות הקודמים, וכי זה הזמן להביט אל הדורות של הרבנים הראשיים שהיו במשך כל הדורות, ולומר להם: 'לא נשנה מאומה מן הדרך אשר לימדתם והנחתם אותנו כל ימיכם. מול כל אותם גופים שמנסים לשנות ולחולל רפורמות ברבנות, אנו חייבים להתאגד ולהיזכר במורשת המפוארת'.

בשנת תרפ"א, 1921, בדיוק לפני מאה שנה ייסד הרב קוק את הרבנות הראשית. הרב קוק נבחר לכהן כרב הראשי האשכנזי הראשון (לצד הראשון לציון, הרב הספרדי הראשי, יעקב מאיר). על פי תפיסתו ויוזמתו הרבנות הראשית צריכה להיות מעורה בכל תחומי החיים בארץ, כראוי למוסד הדתי העליון של יהודי הארץ והתפוצות.

הוא ראה את הרבנות כגוף שמחבר בין הקהילות היהודיות היושבות בציון ובין הקהילות היהודיות הפזורות בתפוצות, הוא סבר שהרבנות הראשית צריכה לחבר את הלבבות, להיות גורם שמאחד ומלכד ולהרבות אהבה בין החלקים השונים. מתוך תפיסה זו הוא גם יזם את מסע המושבות שבמסגרתו ערך מסע למושבות העמק והגליל ובכך ביקש הרב קוק לחזק את מי שעמל בבניית הארץ. מסע זה הותיר רושם רב בקרב החלוצים וסייע לגשר בין חלקי העם.

מה קרה לאותו חזון של הרב קוק? הרבנות הראשית הנוכחית הפכה להיות גוף ריכוזי שמחזיק בידיו תקציבים רבים ומשרות. גוף שמשרתי הציבור שבו אינם מאמינים בחזונה של מדינת ישראל ולא שותפים לתפיסות הממלכתיות שלה. הם אינם שותפים לתפיסות הדמוקרטיות עליהן מושתתת המדינה.

כל זה מביא לכך שמנגנונים שאמורים לפעול בשקיפות אינם פועלים כך, ששמירה על זכויות הפרט אינה מוקפדת ומידע שמשמש מערכת אחת זולג לאחרת, וכך גם קורה שמשרות רבות סגורות בפני נשים, על אף שאין כל בעיה הלכתית או מגבלה שנשים תשתלבנה בעשייה, המחסום היחיד הוא תפיסה סוציולוגית של מי שמחזיק בעמדות הכוח בגוף הזה.

כל זה מביא לכך שבמקום להרבות כבוד לתורה וחיבור בממשקים של הציבור החילוני עם הדת, מרבה הרבנות הראשית במגבלות, במכשולים ומערימה קשיים בפרוצדורות שאמורות להיות פשוטות. במקום לקרב בין יהדות התפוצות היא מרחיקה בין העם היושב בציון ובין הקהילות היהודיות בפזורה על ידי הפצה של רשימות שחורות של רבנים ועל ידי אי קבלה של גיורים הנעשים בקהילות ברחבי העולם.

זאת ועוד, כבר בחגיגות ה-70 לרבנות הראשית אמר הרב אהרון ליכטנשטיין כי הביורוקרטיה פשתה ברבנות הראשית וכי היא עקב האכילס של כל ריכוזיות. הרב ליכטנשטיין הצביע על כך ש"יש לתן את הדעת לכך שבענייננו קיימים שני גורמים מסובכים. האחד, רבים מאלה העובדים במערכת הרבנית חסרים, בשל חינוכם, את הכושר והנטייה לפעול לייעול המערכת. הנימוק השני, הרבה מבני האוכלוסייה הנפגשת, בעל כורחה, עם המערכת אינה מודעת לעקרונות היסוד המנחים אותה, והמחיר הרוחני הציבורי שמשולם תמורת כשלים אלה גדל בהרבה". (מתוך- "הרבנות הראשית לישראל: מבט הלכתי עכשווי"- : הרבנות הראשית לישראל, שבעים שנה לייסודה, הוצאת "היכל שלמה" תשס"ב).

80 שנה לאחר הקמת הרבנות הראשית, נוסד ארגון עתים בכדי לתת מענה לכשלים הרבים הקיימים במערכת הרבנות הראשית והממסד הדתי בישראל. עתים שמה לה למטרה לפעול למען שירותי דת המכילים ומכבדים את הצרכים של כלל הציבור בישראל, ואשר פועלת להשפיע על פני הממסד הדתי בישראל באופן שיתן מענה ויחבר בין יהדות התפוצות לקהילה היהודית בארץ, ולמעשה למלא את הואקום שנוצר כשהרבנות משכה ידיה מתפקיד מהותי זה.

בשנת חגיגות המאה של הרבנות הראשית, נדמה שיש לארגון עתים עדיין תפקיד מרכזי בהנגשת שירותי הדת לציבור הרחב בצורה מכבדת, סובלנית ומכילה. עושה רושם כי הרבנות הראשית ונושאי תפקידיה מתבצרים בעמדה כי אין לשנות מאומה, גם אם השינויים קוראים לסדר, תקינות ושמירה על החוק. גם אם השינויים מתבקשים לאור תמורות הזמן והמקום.

לצערי הרב, הרבנות משרתת בעיקר את עצמה ואת נושאי המשרות בה ולא נותנת את הדעת לשינויים המתבקשים לאור העובדה כי הציבור הצורך את שירותיה הוא מגוון ורחב וזכאי לשירות מאיר פנים וקשוב. במקום לראות את ההזדמנות לחבר את עם ישראל ליהדות, במסדרונות הרבנות קורה ההפך הגמור . במקום הצהרות כגון "לא נשנה מהמורשת המפוארת" מוצע בזאת לרבנות הראשית לעשות בדק בית מקיף ולבחון האם לאורך השנים שירתה את הציבור בנאמנות ויעילות או שמא הרחיקה רבים מכור מחצבתנו. במקום להיות מחוייבים לדורות העבר ולמורשת הרבנים המפוארת, מוצע בזאת לרבנות הראשית להסתכל קדימה ולהיות מחוייבים לציבור החי בינינו וצורך את השירותים כיום ובעתיד.

הכותבת היא מנהלת פעילות ארגון עתים