"ההכרה שקיבלו הרפורמים היא פתח לדרישות נוספות". נשות הכותל
"ההכרה שקיבלו הרפורמים היא פתח לדרישות נוספות". נשות הכותל צילום: הדס פרוש, פלאש 90

אני רוצה לפתוח דיון זה באמירה חשובה מאוד, על מנת שלא יוציאו מאמר זה מהקשרו. כל יהודי שנולד לאם יהודייה הוא יהודי - נקודה! אני כותב מאמר זה כדי להבהיר את המאבק המתמשך על הכרת התנועת הרפורמית בארץ ישראל, ואנסה להבין את מהותו הפנימי של המאבק.

למען האמת, זה אינו מאבק על נשים המניחות תפילין או גברים ונשים מתפללים יחד ללא מחיצה, או מצווה ספציפית זו או אחר, הדיון הוא הרבה יותר עמוק ואולי מתוך נאמנות לאווירת ה- "פוליטיקלי קורקט", כולם נמנעים מדיון זה.

השאלה העיקרית היא האם ניתן לראות בתנועה הרפורמית כחלק מהדת היהודית, במסגרת ה- "70 פנים לתורה", או שמא עלינו לסווג את התנועה הרפורמית כדת נפרדת מהיהדות?

אדגיש שוב, כי "כל יהודי שנולד לאם יהודייה הוא יהודי - נקודה!" אני לא מעלה ספקות לגבי יהדותו של כל יהודי המשתייך לתנועה הרפורמית, אלא אני רוצה להטיל ספק בלגיטימיות של תיאולוגיה זו.

מהי היהדות?

אם הייתי יכול לתמצת את היהדות במשפט אחד, הייתי בוחר את הפסוק: "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב" (דברים לג, ד). למעשה, זהו אחד הפסוקים הראשונים אותו אנו מלמדים את ילדנו ואני עדיין זוכר את אימי שרה לי את זה כילד קטן. אנו מיד מתחילים להחדיר בילדינו את הרעיון שהתורה וכל החוקים והמצוות שלה הם אחריותנו הקדושה והנצחית.

לאורך הדורות, יהודים ניסו כמיטב יכולתם לקיים את התורה ואת הברית האלוקית, כפי שהכרזנו כקולקטיב בהר סיני: " כל אשר דבר ה' נעשה" (שמות יט, ח). אולם, כפי שאראה, התנועה הרפורמית שוללת לחלוטין את תוקפה ואת אלוקותה של התורה.

מהם האמונות והעקרונות של היהדות הרפורמית?

אני רוצה להתחיל בסקירת עקרונות היהדות הרפורמית, כפי שהם מופיעים באתר האינטרנט של הגוף "הרבני" הרפורמי שנקרא CCAR - הוועידה המרכזית של רבנים אמריקאים.

"אנו סבורים כי כל חוקי משה וההלכות הרבניות שמסדירות דיאטה, טהרת הכהנים ולבוש הינן תקופתיות ובהשפעת רעיונות זרים לחלוטין למצבנו הנפשי והרוחני העכשווי. הם אינם מצליחים להעביר ליהודי המודרני את רוח הקדושה הכוהנית; הקפדה עליהם בימינו תגביל יותר מאשר תקדם עלייה רוחנית בתקופה המודרנית."- (כנס פיטסבורג, 1885)

"אנו מחויבים ללימוד מתמשך של מכלול המצוות ולקיומם של אלה שמדברים אלינו כפרטים וכקהילה. חלק מן המצוות הללו הן חובות קדושות, אותם מקיימים יהודים רפורמים זה מכבר; אחרים, עתיקים ומודרניים כאחד, דורשים בחינה מחודשת כתוצאה מהקשר הייחודי של ימינו." (כנס פיטסבורג, 1999)

בעוד שהתנועה הרפורמית ריככה את לשונה בין השנים 1885 ו -1999, המסר נשאר בעינו. אנו נבחר את המצוות הרלוונטיות לחיינו, תוך ביטול אלה אשר אינם מוצאים חן בעינינו.

עוד באותו נושא:

עמדת התורה:

בניגוד מוחלט לדוקטרינה הדתית הרפורמית, התורה קובעת כי הקדושה נגזרת מן השמירה הנצחית של כל מצוות התורה על ידי העם היהודי.

"ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ... למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם" (במדבר טו, לח-מא).

" אך את שבתתי תשמרו, כי אות הוא ביני וביניכם, לדורותיכם לדעת כי אני ה'  מקדשכם...מחלליה מות יומת, כי כל העושה בה מלאכה, ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה." (שמות לא, יג-יד)

התורה מזכירה לנו תמיד כי מעמדנו כ"ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו) מותנה בפסוק הקודם "אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי " (שם, יט, ה). אין הגבלת זמן לקיום מצוות והתורה היא אמת נצחית "לדורותם ברית עולם." (שמות פרק לא, טז)

התנועה הרפורמית והיהדות – לא אותו דבר:

לאחר בחינה נוספת של התאולוגיה הרפורמית, מתברר כי היא לא רק ערעור על טבעם הנצחי של מצוות התורה, אלא אף מעלים ספקות לגבי קיומו של אלוקים. בתוך "פרשנות רבנית על עקרונות התנועה הרפורמית" מופיעות אמירות שהן התרסה כלפי כל עקרון ביהדות:

על האמונה באלוקים: "היהדות הרפורמית אינה מצווה על אמונה משותפת ... יש מקום ביהדות הרפורמית, אם כן, למגוון של הבנות באשר למציאות האלוקית, כולל אנשים שאינם בטוחים אם הם מאמינים באלוקים או חושבים שהם לא מאמינים באלוקים."

על שמירת המצוות: "הרעיון הקלאסי של אלוקים המצווה עלינו - נראה כה חזיתי, כה סמכותי וכה היררכי ... לאחרים אנו יכולים להגיב שאיננו יכולים לעשות דבר זה - במונחים של ההבנה המוסרית או קהילתית הנוכחית שלי זה נראה חסר משמעות, או אפילו מוטעה. "

על המקדש: "הקדושה היהודית של הר הבית נובעת מחשיבותה ההיסטורית ולא מכל תקווה לבנייה מחדש של בית המקדש, החייאת הקרבת הקרבנות או השבת כל טקסיות יהודית עתידית" (החלטה לגבי הר הבית - 27 באוקטובר 2015).

האם יכול אדם לעמוד לפני הבורא ולהכריז על המצוות: "איני יכול לעשות מעשה זה" או שהם "חסרי משמעות או לא צודקים"?

התיאולוגים של התנועת הרפורמי מכחישים אפילו את המלים הראשונות של עשרת הדיברות: "אנכי ה' אלהיך" (שמות כ:ב / דברים ו:ה), באמצעות האמירה: "היהדות הרפורמית אינה מצווה על אמונה משותפת ... כולל אנשים שאינם בטוחים אם הם מאמינים באלוהים או חושבים שהם לא מאמינים באלוהים. "

 אין ספק כי לאור כתבים אלה (ורבים אחרים) לא ניתן לסווג את התנועה הרפורמית כחלק מהיהדות. את התנועה הרפורמית אפשר לתאר בצורה הטובה ביותר כתנועה לא יהודית, שמורכבת ומונהגת על ידי יהודים. רק בגלל שיהודים התאגדו יחד כדי ליצור תיאולוגיה חדשה לא עושה את התיאולוגיה הזאת יהודית!

לסיכום:

מסיבה זו הרבנות הראשית בישראל והמפלגות הדתיות (חרדים ודתיים) בכנסת נלחמות בשיניים כדי להרחיק את התנועה הרפורמית מישראל. אם ישראל תיתן הכרה רשמית לתנועה הרפורמית, למה שגם יהודים משיחיים לא ידרשו הכרה? הרי חברי תנועה זו הם גם יהודים, אולי התיאולוגיה שלהם היא גם לגיטימית?

נראה שככל שספסלי בתי הכנסת וקופות התנועה מתרוקנים בגלל נישואי תערובת המוניים (שמנוגדים לתורה בצורה בוטה), הם צריכים סיבה להחיות את התנועה הגוססת שלהם.

ענת הופמן, המנהיגה הרפורמית של "נשות הכותל", הודתה בראיון BBC ב -2013, כי מאבק הכותל הוא אכן לעורר אנשים לדחות את היהדות המסורתית: "אני חושבת שכאשר אתה משנה את האתר הקדוש ביותר לעם היהודי אתה בעצם שואל למה לא לעשות זאת במגוון מעגלי חיים אחרים המוכתבים לישראלים על ידי המונופול האורתודוקסי ". (ראה וידאו מ 2:36)

הייתי מפציר ברבנים הרפורמים למצוא מאבק אחר ולהניח את הכותל, גיור, סמיכת רבנות, נשואין וגירושין לרבנים אמיתיים שהם "מאמנים ב"ה ובמשה עבדו" יתר על כן, אנו קוראים לכל אחינו ואחיותינו היהודיים, שהם חברים בדת החדשה הקרויה התנועה הרפורמית, למצוא את דרכם הביתה ולהצהיר בגאווה: "כל אשר דבר ה' נעשה... תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב."

הכותב הוא: עולה חדש מארצות הברית וגבאי של בית הכנסת הגדול תל אביב

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו