דוד הדרי
דוד הדרי צילום: יח"צ

בימים האחרונים פורסם מתווה משרד החינוך לטיפול בילדי ישראל ולהגנה מפני תחלואת הקורונה. המורים כבר הספיקו להתנגד, איום השביתה באחד בספטמבר חזר בדרך פלא, ממש עולם כמנהגו נוהג. ומה עוד לא השתנה? לצערי הרב, גם בפעם הזאת נשכחנו כך, הייתה דממה. קובעי המדיניות מתייחסים לילדי מערכות החינוך אך ורק החל מגיל שלוש ומעלה.

אבל מה לגבי תינוקות ופעוטות מגיל לידה ועד גיל שלוש? מתברר שלגביהם קובעי המדיניות לא ממהרים לנקוט עמדה ולהבהיר את דרכי הפעולה, מכיוון שזאת אינה "מערכת חינוך רשמית". האם זה באמת חכם להתעלם ממאות אלפי ילדים שנמצאים במסגרות המותאמות לילדים מגיל לידה ועד גיל שלוש, אשר נדבקים בקורונה ומפיצים את המחלה ממש כשאר הילדים מעל גיל שלוש? האם אין מקום לדאוג למטפלות־מחנכות ולכל צוות המעון למתווה שייתן להן הרגשה שמישהו סופר אותן ודואג לבריאותן?

סוגיית הגיל הרך עלתה לאחרונה לכותרות, אך בהקשר שונה לחלוטין. שרת החינוך החדשה החליטה להעביר את האחריות על המעונות למשרדה, מהלך שרעיונית אנו תומכים בו מאוד. אולם מעונות היום, שהיו עד לאחרונה תחת משרד הרווחה, עברו למשרד הכלכלה, כאשר במשרד הרווחה נשארו רק המעונות הרב־תכליתיים. נכון לעכשיו, גם המעבר למשרד החינוך הוא חלקי וכולל רק את האחריות הפדגוגית בלבד. על כן המעונות יעבדו בעצם תחת רגולציה של שלושה משרדים שונים. מבולבלים? גם אנחנו. מה שברור זה דבר אחד: עד לרגע זה לא נכתב שום מתווה להתמודדות עם נגיף הקורונה הנוגע לגיל הרך בשנת הלימודים תשפ"ב.

אנו סבורים כי הגיע הזמן שממשלת ישראל תעלה את סוגיית הגיל הרך לראש סדר העדיפויות, לא רק בהקשר של גלגול אחריות ממשרד ממשלתי זה או אחר. מצידנו שהאחריות תהיה גם במשרד החקלאות, אנחנו הרי רואים בילדים צמחים ופירות שיש להשקות אותם ולטפח אותם מרגע הזריעה. אבל אחריות מגיעה עם אחריות אמיתית בפועל. אנחנו זקוקים למשרד ממשלתי כלשהו שירצה לקחת עלינו אחריות, ובתוך כך לדאוג למתווה ברור ומותאם לצרכים של הפעוטות מגיל לידה ועד גיל שלוש.

גם בלי הקורונה מצב החינוך בגיל הרך בכי רע. כמעט בלתי אפשר להשיג מטפלות טובות בשכר ובתקינה הנוכחיים. שרת החינוך מדברת על תוספת של 200 מיליון שקלים במעבר האחריות לגיל הרך אל משרדה. אך לפי כל הנתונים, מי שבאמת מעוניין בשיפור המערכת, בהעלאת שכר המטפלות ובשינוי היחס בין מספר המטפלות למספר הילדים מבין שמדובר בהשקעה של שני מיליארד שקלים כדי להתחיל לפתור את הסוגיה, וזאת בנוסף לתקציב ייעודי להתאמת מתווה אשר יגן על הילדים מפני מגפת הקורונה.

רפורמות באות ורפורמות הולכות, אך הרפורמה החשובה ביותר לילדינו היא הרפורמה בחינוך לגיל הרך. אני יודע שמדובר בסכום לא מבוטל, אך הנזק בגין אי הענקת חינוך נכון עצום אף הוא. אנחנו חייבים להבין כי המשאבים המושקעים בגיל הרך אינם הוצאות, אלו השקעות נכונות שיניבו את הפירות הטובים ביותר של מדינת ישראל.

הכותב הוא מנכ"ל תנועת אמונה, אשר מפעילה 120 מעונות יום ברחבי הארץ, וחבר מועצת הגיל הרך בישראל

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו