"לא במקרה הוא נפטר בא' אלול. הוא היה לגמרי אני לדודי ודודי לי. נשמה שבאה מעולם האצילות", מבכה הרב חיים ירוחם סמוטריץ' את מורו ורבו הגדול שנסתלק השבוע – הרב אברהם דב אויערבך, אב בית דין טבריה.
יותר מ־45 שנה לא זזה ידו של הרב סמוטריץ' מידו של הרב אויערבך. גם ילדיו, כולל חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', הצטרפו לאביהם לעליות הקבועות לרגל אל בית הרב, בעיקר בפסח ובסוכות, להקבלת פני רבו. אפילו ביום שבו הושבע הבן בצלאל לכנסת ישראל, קדם לטקס החשוב ביקור אצל הרב מטבריה. "מה נעשה בחול המועד סוכות הקרוב, אני עוד לא יודע", נאנח הרב סמוטריץ', "אין כמו ללכת לגדולי תורה ולהיות עם הגדלות הזאת. הוא היה מהאחרונים שבהם, משרידי אנשי כנסת הגדולה".
הרב סמוטריץ', מגידוליה המובהקים של ישיבת מרכז הרב בראשות הרב צבי יהודה קוק, לא היה חובש הכיפה הסרוגה היחיד שהסתופף בצילו של הרב והפוסק המזוהה עם הפלג הירושלמי. רבני היישובים ברמת הגולן ובאזור הצפון בעבר ובהווה שיחרו לפתחו מאז שהגיע לטבריה לפני קרוב לשישים שנה כחתן צעיר. הפרפראזה מכנה אותו "רבן של כל בני הגולן". כל השאלות מעולם המעשה – מנושאי כשרות דרך שאלות של חקלאים על מצוות התלויות בארץ וחילול שבת, והמשך בסכסוכים שונים ושאלות חינוכיות במוסדות לימוד באזור – הכול עבר דרך הרב הגדול והצנוע מטבריה.
"רבים מהתלמידים שקשורים אליו הם חובשי כיפות סרוגות", מספר הרב יהושע ון דייק, רב המושב רמת מגשימים בגולן וראש הישיבה הגבוהה באיתמר. "אני הייתי מביא אליו את התלמידים שלי, כך גם הרב פייגנבאום מהמכינה בקשת, וגם ילדי התלמוד תורה ברמת הגולן היו באים לבקרו והוא חיבבם מאוד. הגיעו אליו מיישובי גב ההר, מבית אל, ועוד רבים אחרים ביקשו לפגוש אותו. הוא היה מקבל את כולם בכל זמן ובמאור פנים. זר לא יבין זאת", הוא אומר על הקשר בין שני הקצוות האידיאולוגיים לכאורה, ומנסה להסביר: "הוא תמך מאוד ברבנים שהמשיכו את הקו השמרני של הרב קוק. הוא מעולם לא קנטר אותנו על זה, אפילו לא בצחוק. הוא לא הסתכל על החליפה והמגבעת, הוא ביטל את הסממנים החיצוניים והתייחס רק ליראת שמיים".
רב בן שמונים בבית קפה
בעומק הקשר לרבנים מבית מדרשו של הרב קוק מונחת אולי ילדותו והפרק ההיסטורי שחווה בחייו הצעירים. הרב אויערבך, בנו של הגאון הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, גדל בשכונת שערי חסד והיה מבאי ביתו של הרב יעקב משה חרל"פ. "היינו מבקשים ממנו כל פעם שיספר לנו על שירת הים של הרב חרל"פ והוא תיאר איך הוא קפץ ורקד כמו ילד צעיר", נזכר הרב ון דייק, "הוא ידע לספר עליו הרבה, זה היה רב השכונה שלהם. את הרב קוק לא הספיק להכיר אישית, אבל היו לו הרבה סיפורים עליו מבית אבא. הוא ידע שאנחנו תלמידי הרב קוק והעריך אותנו. מעולם לא הקניט אותנו למשל על אמירת ההלל ביום העצמאות".
גם הרב סמוטריץ' מתאר את התנהלותו המיוחדת של הרב אויערבך בענייני השקפה, כך שעל אף שלא היה ממניפי הדגל סחף אחריו גם את בוגרי מרכז הרב ובנותיה. "בכל מאות הפעמים שדיברנו בטלפון ושאלתי מה שלומו, לא הייתה פעם אחת שלא ענה: מצפים לישועה. זה היה כל כך אמיתי אצלו, ככה הוא חי. הרב ידע שאני מגידוליו של הרב צבי יהודה, שאנחנו מאמינים שצריך להודות לה' על הגאולה ולהתבונן במה שיש, ולא פעם יצא לי לדבר איתו על זה ולומר: הרב, יש הרבה גילוי, אי אפשר לא להודות על כך לה' כל יום. הרב היה עונה לי בפסוק: שמחנו כימות עיניתנו שנות ראינו רעה. הוא היה מצפה לישועות בסדר גודל אחר לגמרי, לא סיפק אותו אפילו גרגר אחד פחות מגילוי מלא של הקב"ה, שיהיה שקול בגודלו ל'ימות עיניתנו'. הוא חי את הציפייה הזאת, שה' יאיר פניו אלינו בדציבלים אדירים לא פחות ממה שהקשה עלינו".
קשר מפתיע ונוגע ללב היה לרב אויערבך ורעייתו עם הרבנית חנה טאו זצ"ל, רעייתו הראשונה של הרב צבי טאו. חנה הגיעה לארץ כניצולת שואה יתומה בתחילת שנות ה־20 לחייה והתגלגלה לטבריה. מי שאימצו אותה שם היו בני זוג צעירים, שהיו כמעט בני גילה: הרב אויערבך ורעייתו. השניים דאגו לשלומה ולרווחתה עד שהגיעה לחופה והקימה בית. את הרבנית טאו, שנפטרה בי' בניסן, אי אפשר היה להספיד הן בשל מועד הפטירה והן בשל ציווי מפורש בצוואתה שאסר הספדים. הרב אויערבך היה היחיד שהספיד אותה באומרו: "זהו מכבוד הנפטרת שאספיד אותה, למרות מה שציוותה". הוא עצמו היה קשור עם משפחת טאו במשך השנים, ואף חלק איתם השקפות דומות בנושאים כמו החשש לטהרת החינוך בישראל ועוד.
הרב גדל בשערי חסד ונישא לבתו של הרב ורנר, שהיה אב בית הדין בטבריה (רב העיר האשכנזי, שהוא עד היום תפקיד נפרד ולא מאויש בעיר, היה אז הרב רפאל קוק, אחיינו של הרב אברהם יצחק קוק). החותן נפטר זמן קצר לאחר נישואי הזוג הצעיר, וכך בגיל 22 מצא עצמו הרב אויערבך עם עול כבד על כתפיו: הוא הגיע לטבריה לתמוך בחותנתו וגיסיו, שנותרו אלמנה ויתומים קטנים לבדם. מאז, במשך יותר מ־60 שנה לא עזב את טבריה, על אף שהיה תלמיד חכם מהשורה הראשונה וטבריה הייתה שממה רוחנית. לפני שש שנים לקה באירוע מוחי שגרם לו שיתוק במחצית גופו והוא אושפז לתקופה קצרה בירושלים, אך גם אז ליבו היה בטבריה. השבוע נפטר בגיל 86 לאחר מחלה קשה.
בטבריה כיהן כאב בית הדין וכרב השטיבלך האשכנזי היחיד בעיר, אבל מצודתו הייתה פרושה כאמור הרבה מעבר לשם. הרב ון דייק מתאר עשרות שנים שבהן היה הרב כתובת לחקלאי הגולן, לאושיות כלכליות ולבעלי בתים, והיה סמכות בלתי מעורערת בכל נושא: משאלות על בכורות בהמה דרך שיתוף פעולה עם חברות עסקיות שאינן שומרות הלכה וכלה בסכסוכים וירושות. הרב אויערבך גם עמד בראש גוף כשרות מהודר, שבימים שבהם נישאות ברוח רפורמות קנטרניות בתחום יכול ללמד פרק או שניים על נאמנות בכשרות: "פעם אשתי עברה ליד בית קפה", מספר הרב ון דייק, "ונדהמה לראות את הרב אויערבך יושב שם לבדו. היא לא הבינה: מה הרב עושה בבית קפה? היא נכנסה פנימה ושאלה את המלצרית מי האיש הזה, והמלצרית השיבה כלאחר יד: זה המשגיח. וזה היה רק לפני שש שנים, כשהיה בן שמונים", מדגיש הרב ון דייק, "הוא לא היה רק שולח משגיחים. הוא נכנס בעצמו למסעדות והיה שואל ומתעניין".
סיפור מפליא אף יותר התרחש במלון כינר, שחסה גם הוא תחת כשרותו של הרב אויערבך: לקראת חתונה שהתקיימה במלון הוכנה במטבח כמות גדולה של כבד קצוץ. בשלב מסוים נשפך לטבח בטעות חלב על סיר הכבד. "זה היה ברגע האחרון וגם עלול היה לגרום לנזק כבד. אנשי המלון חששו מאוד, ופנו לרב בשאלה. הוא אמר: להסיר את החלב בעזרת כף מהכבד ואפשר לאכול". שעה מאוחר יותר נעצרה מונית בפתח המלון וממנה יצא הרב אויערבך. מנכ"ל המלון נבהל מביקורו של הרב וחשב שבא לגעור בהם כיצד קרתה טעות שכזו במטבח, אבל הרב התיישב בלובי וביקש לאכול לא פחות ממנת כבד קצוץ. "חשבתי שאם אגיד לכם שמותר לאכול את הכבד, תגידו שאמרתי כך רק כי זו שעת הדחק וזה לא באמת כשר וכו'", הסביר הרב למנכ"ל את פשר ביקורו המוזר, "לכן החלטתי לבוא ולאכול מהכבד בעצמי, ורציתי גם ללמד אתכם שכשאני אומר כשר אני מתכוון לזה וגם אוכל מזה". על עבודתו בתחום הכשרות, כמו גם תפקידים אחרים שעסק בהם, לא קיבל כל תמורה כספית.
"אם תיכנס לבית המדרש – אפסיק את השיעור!"
עם כל גדלותו התורנית, שבאה לידי ביטוי גם בארבעת כרכי 'פתחי אברהם' שהוציאו בניו ונכדיו, ופסיקותיו ההלכתיות שפרנסו רבנים רבים במשך שנים ארוכות, התאפיין הרב אויערבך, בדומה לאביו, בתכונות של פשטות, ישרות וצניעות. הרב סמוטריץ' נזכר בנסיעה מיוחדת עם הרב, שהסתיימה בחצי גערה. הרב סמוטריץ' היה אז ר"מ בישיבת הגולן בחיספין, שנקשרה עמוקות עם הרב אויערבך. לישיבה היה רכב אחד, ובאותו יום נצרך הרב סמוטריץ' להביא את אשתו היולדת ובנו התינוק מבית החולים בעפולה. בדרכם חזרה הביא באותו רכב את הרב אויערבך, שצריך היה להעביר שיעור כללי בישיבה באותו יום. "כשחלפנו על פני הישיבה, הורדתי אותו כדי שיעביר את השיעור ואמרתי לו: אני רק מוריד את אשתי בבית ומיד חוזר לשמוע את השיעור. הוא אמר: אתה תהיה עם אשתך, ואם תיכנס לבית המדרש – אפסיק את השיעור!"
באחת מהפעמים הרבות שבהן ישב איתו הרב סמוטריץ' כדי ללבן דברי הלכה והפעם בסוגיה של ציצית, העיר הרב סמוטריץ' גדר שנתחדש לו: "לפי היסוד שאמרנו, כשמוציאים את הציציות צריך לסדר אותן שתיים מלפנים ושתיים מאחור, ולא בצדדים או בכריכה וכדומה". "אפילו שבריר שנייה לא עבר מאז שאמרתי את זה", הוא נזכר בהתרגשות, "והרב התבונן בציציות שלו ומיד סידר אותן כדבריי, שתיים לפנים ושתיים לאחור. הוא תרגם מיד את ההערה לעצמו". חיבתו לכל דבר הלכה ומצווה התבטאה גם בהנהגה ייחודית נוספת שעליה סופר השבוע בהלווייתו: בכל פעם שפגש אדם שידע בו שעשה מצווה או מעשה טוב שהתייחד בהם, גם אם היה מדובר בבחור צעיר – היה מנשק את ידיו בהערכה.
היותו מאנשי ירושלים אפיינה את הליכותיו יותר מכול, גם אחרי שנים ארוכות בטבריה, מה שטבע בו גם את תכונת השנינות וההומור הייחודי לירושלמים. מסופר כי פעם נכנסו כמה בחורים מטיילים לשטיבל האשכנזי שבו ישב בקביעות במשך שנים ולמד. הרב נפנה ושאל אותם: מנין אתם באים? מה מעשיכם? הללו ניסו להצטדק ולומר: הלכנו לבקר בקברי צדיקים... השיב הרב בהומור: "אני קבור פה כבר חמישים שנה, לא ראוי שתבואו לבקר גם אותי?". השבוע אכן נקבר הרב באדמת טבריה שכה אהב, ועלה משטיבל של מטה לישיבה של מעלה. תלמידיו הרבנים כבר לא יוכלו לבקר אותו ולספוג מתורתו, אבל הרושם שנחקק בליבם מדמותו של אחד מגדולי הדור הקודם ימשיך לפעול את פעולתו.