הרב אפרים זלמנוביץ'
הרב אפרים זלמנוביץ' צילום: באדיבות המשפחה

אמר רב: לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות, וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצוואר או מי ששוחט מן העורף אלא הוי לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות (מדרש בראשית רבה פרשה מ"ד סי' א').

רב סבור שצירוף הבריות ואחדות החברה הישראלית מותנית בקיום המצוות שהרי לבורא העולם ברוך הוא אין משנה כלל אם אתה שוחט את הבהמה מהצוואר כהלכה או מהעורף אלא מאי? – נקבעו הלכות כשרות כדי שיהודי שחי לפני אלף שנים יאכל אותם מאכלים שיאכל היהודי שיחיה בעוד אלף שנים וכן שולחנו של היהודי החי בקוטב הדרומי או יהודי החי בקוטב הצפוני או בכל מקום אחר על הגלובוס יהיו כשרים לכל ויתקרבו הלבבות יחד שבטי ישראל.

חוק הכשרות החדש אמור לשדר אחדות ישראל באמצעות תעודת כשרות אחת אחידה ויחידה שתנפיק הרבנות הראשית לישראל. על התעודה יחתום רב העיר של עיריה או מועצה המקומית או רב המועצה האזורית עם ציון שם תאגיד הכשרות בו בחר בעל העסק בהסכמת הרב.

לשם קבלת תעודת הכשרות ישלם בעל העסק את האגרה למועצה הדתית שבתחום הרשות בו נמצא העסק. את עלות ההשגחה הוא ישלם ישירות לתאגיד הכשרות המאושרת על ידי הרבנות הראשית לישראל בו הוא יבחר.

רב עיר שיתנגד לתאגיד הכשרות אותו בחר בעל העסק יובא הדבר לפני ראש מחלקת הכשרות ברבנות הראשית שיכריע במחלוקת. ערעור אם יוגש יובא  להכרעת הרב הראשי לישראל.

לדוגמא; בעל עסק שבחר בתאגיד כשרות המעניק השגחה על מצרך עם קטניות בפסח או על תוצרת חקלאית של חקלאי המעבד את שדהו על פי היתר מכירה ורב העיר מתנגד להכיר בהשגחה של התאגיד על קטניות בפסח או היתר מכירה בשמיטה יתכבד ראש מחלקת הכשרות ברבנות הראשית לישראל שאישר את תאגיד הכשרות ויחתום במקום רב העיר על תעודת הכשרות.

במינוי תאגיד הכשרות תציין הרבנות הראשית לישראל את רמת ההשגחה אותו מתחייב התאגיד לספק. בכל תעודת כשרות תחת הכותרת של הרבנות הראשית לישראל. יצוין גם את שם התאגיד אותו בחר בעל העסק ורמת השגחתו ושם הרב המכשיר של התאגיד. על תעודת הכשרות יחתום רב העיר בלעדית. יש לאפשר לכל רב עיר להקים תאגיד כשרות משלו או לשמש כרב המכשיר של תאגיד כשרות אחר.

אין מנוס מהפרטת שירותי הדת. כבר במצע הליכוד בבחירות לכנסת התשיעית נכללה ההפרטה כמדיניות לצמצום המעורבות הממשלתית במשק הישראלי. נאמר ביושר, המדינה איננה יכולה או איננה מוכנה לממן משגיחי כשרות. לדוגמא; מעל ל – 30 שנים שהמועצה הדתית במזכרת בתיה דורשת תקן נוסף  למימון משגיח כשרות ולא נענית, דבר שמאלץ את המועצה הדתית לחייב את בעל העסק המושגח לשלם את שכרו של המשגיח. דבר שאינו תקין לכל הדעות. גם בית המשפט העליון חייב את ביטול התלות בין המשגיח למושגח.

נכון, עלויות ההשגחה יוכפלו ויותר אם המשגיחים יופעלו על ידי חברות כח אדם. גם ברור שההוצאות יועמסו על הצרכן ויוקר המחיה יעלה אבל המשגיח אינו יכול להשגיח אם הוא תלוי בבעל העסק עליו הוא משגיח. לכן אין מנוס מהעסקת המשגיחים על ידי תאגיד כשרות מוסדר כחוק עם יחסי עובד ומעביד.

רוב הציבור מעונין בצביון היהודי למדינת ישראל ובמערך כשרות ממלכתית מחד ומאידך חושש ממדינת הלכה ונרתע מכל סוג של כפיה דתית. לכן יש לאפשר לבעלי העסקים לבחור את תאגיד הכשרות הפועל ברישיון מטעם הרבנות הראשית לישראל בהסכמת רב העיר. זו דמוקרטיה במיטבה.

תיעלם התמונה המבזה בה הרבנות המקומית מעניקה לבעל העסק תעודת כשרות הנחבאת אל הכלים בעוד תעודת כשרות בד"ץ מהודרת עם תמונות של גדולי ישראל הבולטת לעין כל. דבר נוסף הגורם זילותא לתעודת הכשרות הוא מספר הרב של תעודות כשרות מכמה גופים המוצגים בעסק. ובכלל, עצם הצגת תעודת כשרות נוספת על זו של הרבנות מפחיתה מערכה ויוקרתה.

רב העיר צריך להיות בעל הסמכות לקבוע כמה שעות על המשגיח לפקח בכל עסק. מי ימונה כמשגיח ומי יפוטר. ממי להסיר תעודת כשרות ומי הזכאי לקבלו. במדינת ישראל כמדינה יהודית חייבת לצייד את הרבנות הראשית לישראל בכלים שיאפשרו לה לשכלל את מערכת; פריסה ארצית ממוחשבת עם מעבדות מחקר לבירור מרכיבי המוצרים והמצרכים. לפני שנים השתמשתי בצילומים מהמרכז למיפוי ארצי והוכחתי שהכרם עדיין בשנות הערלה ואסרתיו.

כדי לצמצם את הוצאות ההשגחה ולהוריד את יוקר המחיה ולמען הרמת קרנה של תורה, יש לחייב את בעל העסק, צרכן הכשרות, לבחור בתאגיד כשרות אחת. היום אתה רואה בכל עסק מספר תעודות כשרות וכמובן שההוצאה נופלת על הצרכן ויוקר המחיה עולה.

כידוע, התורה חסה על ממונם של ישראל, לכן הרבנות ייסדה את ההשגחה על נאמנות והמשגיח בדרך כלל אינו חלק מצוות המטבח ואינו מפקח על הכשרות בעסק כל שעות העבודה אלא "יוצא ונכנס". אני מאמין שהציבור יבחר את התאגיד באופן מושכל ונמצא כמה שפחות הבדלים בין תאגיד אחד למשנהו וכל שולחנות היהודים יהיו ברמת כשרות אחת ויבואו אלו באלו ועם ישראל יתאחד סביב אלוהיו, תורותיו (זו שבע"פ וזו שבכתב). עם ישראל בארץ ישראל על פי תורת ישראל. אחדותנו בייחודנו היא הערובה לביטחוננו.