אלפיים שנות גלות הביאו רבים מהפרשנים בפרשיות שופטים וכי תצא לפרשנות הרחוקה מהפשט, אך קרובה ללב, כמו המאור ושמש, רבי קלונימוס קלמן הלוי עפשטיין, שצמד המילים 'שופטים ושוטרים' רומז שעל אדם להיות שופט ושוטר לעצמו, או פירוש הסולם: 'כי תצא למלחמה על אויביך' - זוהי המלחמה האין סופית ביצר הרע, שאנו צריכים לצאת כנגדו בדברי תורה, ולצרור אותו כי אז אותו היצר יימסר בידי האדם וכו'.
פירושים נפלאים, אך ב"ה שבנו לארצנו ואפשר לשוב ולשלבם עם פשט הכתובים, שהרי השיבה לארצנו וישובה, כרוכים בין היתר במינוי שופטים ובהעמדת שוטרים, בהקמת צה"ל, ובעל כורחנו גם ב'כי תצא למלחמה על אויביך'- והכל כפשוטו של מקרא.
במחנה ג'וליס, בית הספר לשריון דאז, היה מוצב שלט ובו קטע מדברי נעים זמירות ישראל: "הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב, אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה". אך כנראה למען הקונצנזוס ביצעו בו "קפד ראשו", והשמיטו את המילים בהן פותח הפסוק 'ברוך ה' צורי'... במגילת העצמאות נעשה שימוש במילה צור – "מתוך בטחון בצור ישראל הננו חותמים.." דווקא משום כפל משמעות המילה, אך בגלל שאינה צמודה לשם ה'.
אומות העולם מטיפים לנו על מוסריות הלחימה, ובראשם אנשי BDS- התנועה האנטישמית ויוצאי חלציה שבה מככבים "בגאון" רבים מבני עמנו. אך כל מתבונן בפרשה ובקודמתה, רואה כיצד ה' צורינו מלמד ידינו לקרב ואצבעותינו למלחמה - למידה הכוללת גם את אמות המוסר הראויות לחילות בית דוד, כשרוח הפקודה הכללי היא: 'ונשמרת מכל דבר רע'. פקודה זו מדגישה לנו, כיצד צריכה לבוא לידי ביטוי קדושת המחנה, מי ראוי שיילחם ומי ראוי שישוחרר לביתו, שעל כל לוחם לחוש 'כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך'. לכן, יש גם נוכחות של ארון ברית ה' במחנה, יש שמירה על היגיינה וניקיון כשלשם כך אף 'יתד תהיה לך על אזנך'. מתמצת זאת הרמב"ם במורה נבוכים – הטהרה וההתרחקות מן הלכלוכים והטינופים, שלא יהא האדם כבהמות.
ועל כולנה הדרישה בסוף הפרשה – דע את האויב. לא די במוסריות, אלא יש חשיבות גדולה גם למוטיבציה של הלוחם, ולשם כך , עליו לדעת את האויב. דע שעמלק משול לראשון שקפץ לאמבטיה של רותחים, ואחריו, משהוסר הפחד, קפצו האחרים, קפצו אויבים רבים שלפתע העזו אף הם להילחם בישראל - אקטואלי כתמיד. ומהו עיקר חטאו של עמלק וזה והבאים אחריו? ניסיונותיהם להפריע לעם ישראל במשימתו האלוקית, בדרכו להגיע לארץ ישראל וליישבה, ולכן מלחמה לה' בעמלק הנלחם ביצירתו עוברת וממשיכה מדור דור. העמלקיות מתחכמת ומנסה לחדור לעם ישראל דווקא דרך שולי החברה, מזנבת היא בנחשלים ומנסה לקררם בעבודת ה'.
גם המן מזרע עמלק, וניסה אף הוא לחסום את דרכו של העם החפץ לשוב לארץ ישראל, ובאופן רדיקלי יותר פעלו רשעי הפתרון הסופי לפני 80 שנה. עם מלוא הכבוד לכותבי הקוד האתי של צה"ל, הקוד האתי של לוחמי ישראל הכולל כללי מוסר ומוטיבציה כאחד, קדם לעולם כולו ואין כמותו בכל צבאות העולם. כך מול דע את האויב, יידע כל אויב כי כל ניסיון לפגיעה בתוכנית האלוקית של הושבת ישראל על אדמתם, תיתקל בעמידה פיזית ומוסרית, איתנה ונחושה ללא כל מורא.
במצווה זו של 'זכור את אשר עשה לך עמלק', לרמב"ם ולספר החינוך, טעם זהה למצווה, אך מסקנה שונה. תכלית זכירת עמלק היא כדי למחותו, אבל אע"פ כן בדרך חלוקים הם מן הקצה אל הקצה. לפי הרמב"ם צריך לזכור את מעשה עמלק בכל יום, ואילו לפי ספר החינוך מספיק לזכור פעם אחת בחיים. כיצד יתכן ששניהם כתבו טעם זהה, ואע"פ כן נחלקו בצורה כה קוטבית? נראה שמצוות זכירת מעשה עמלק מתקיימת בידיעה. עלינו לדעת שאנו מצווים למחות את עמלק, וכדי להראות שקיימת ידיעה, לפי ספר החינוך, מספיקה זכירה חד פעמית בפה. לעומת זאת, הרמב"ם סובר שלא מספיקה ידיעה ולכן אנו מצווים גם לזכור את מעשה עמלק בכל יום.
ומתי תמחה? 'והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל אויביך מסביב', דווקא לכשיגיע השלום המיוחל יש להיזהר שבעתיים מסכנת ההתבוללות שאינה נופלת בחומרתה מסכנת המלחמה, שתיהן מנסות לכלות את נצחיות ישראל.
שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל