התמונות שזרמו השבוע אל כלי התקשורת מאזור ירושלים היו פוטוגניות ואפוקליפטיות בה בעת. תימרות עשן וגווני גוונים של אדום בשמיים, משתלבים בסמלים ירושלמיים מפורסמים, סיפקו את הפריימים המושלמים לעורכי החדשות. אבל מאחורי האומנות המודרנית הסתתרו אינספור טרגדיות של תושבים שפונו מבתיהם, איבדו את רכושם, ובלא מעט מקרים גם היו בטוחים שהם חווים את רגעיהם האחרונים. צריך להחזיק טובה גדולה לא־ל, שמנע מאיתנו מראות של הלוויות קורעות לב במהלך השבוע.
כך, למשל, תיאר ד"ר טל פרפרה, פסיכיאטר בבית החולים 'איתנים' שפונה בתחילת השבוע: "ככל שהאש התקרבה לבית החולים, התבררה מידת הסכנה שבה אנחנו נתונים, כשהמתנו, צוות ומטופלים, לפינוי מסודר על ידי אוטובוסים שלא יכלו להגיע למקום. אנשי צוות פינו מטופלים מהמחלקות, שמרו עליהם בקבוצות ברחבה מחוץ לבית החולים, רצו אל תוך העשן והאש שמתקרבת כדי להחזיר מטופלים שברחו".
פרפרה ממשיך ומתאר כיצד ניסה להימלט ברכבו יחד עם מספר מטופלים, ונאלץ לשוב על עקבותיו לאחר שנתקל במחסום אש על הכביש. יחד עם 150 מטופלים ואנשי צוות הביט פרפרה בעיניים כלות באש שדוהרת לעברם, וחילוץ לא נראה באופק. "אנשים התחילו להישבר, פרצו בבכי, אנשי צוות שאני רגיל לעבוד איתם ביומיום מתקשרים לבני משפחותיהם כדי להיפרד, מבשרים להם שלא יחזרו הביתה ומוסרים את אהבתם. אנשי צוות אחרים עמדו חסרי אונים, מבולבלים, עייפים, מנסים להרטיב את סביבתנו בזרנוקי מים בניסיון נואש לעכב את האש מלהגיע. זה היה עניין של שתי דקות עד שהאש תגיע אלינו".
ברגע האחרון, רכב ביטחון הצליח להגיע לרחבה ולהודיע שמכבי האש הצליחו ליצור מסדרון בטוח אל מחוץ לאזור השריפה. המטופלים נדחסו בתוך רכבי הצוות הפרטיים, ותוך דקות כבר לא נותרה שם נפש חיה. פרפרה וחבריו ניצלו בנס, אבל התמיהה הקשה המשיכה ללוות אותו גם מחוץ לקו התופת: "האם מדובר בהצתה מכוונת? אני לא יודע. המשטרה לא מוסרת פרטים בשלב הזה, אולי כדי 'שלא יתלהטו הרוחות'. אני כן יודע שבשנים האחרונות יש אינספור הצתות מכוונות בהרי ירושלים, מעשי טרור של שונאי ישראל. גם אם הדליקה הזאת לא הייתה מכוונת, היא בקלות יכלה להיות".
פרפרה איננו קונספירטור או גזען - הרעיון שהעלה התאמֵת כמעט בכל אחת מהשריפות הגדולות שפקדו את ישראל בשנים האחרונות. גם בשריפה הנוכחית, שהולכת ומתבררת כדומה בהיקפה לאסון הכרמל לפני עשור, דעת המומחים נחרצת כי מדובר בשריפה שמקורה במעשה ידי אדם. דדי שמחי, נציב כבאות והצלה, מיהר לקבוע כבר ביום שני כי כל הסימנים מורים על כך שהניצוץ הראשון הודלק על ידי אדם, ואת השאלה אם זה נעשה ברשלנות או במזיד הוא מותיר למשטרה שמופקדת על חקירות כאלה.
אכן, צריך להמתין עד מיצוי חקירת המשטרה כדי לקבוע מסמרות. שריפות מתרחשות בכל העולם, ויש שלל נסיבות שעשויות לגרום לאסונות כאלו. אבל גם לטמון את הראש בחול אל מול תקדימי העבר ולהתעלם מריטואל שחוזר על עצמו כמעט בכל שנה בקיץ, זו טיפשות. סקירה קצרה של אירועי השריפות הגדולים בשנים האחרונות והיחס של מערכת אכיפת החוק כלפיהם, מלמדת שבמקרים האלה המתנה לתוצאות חקירת המשטרה לא בהכרח מובילה לידיעת האמת, ובטח שלא למיצוי הדין שימנע מקרים כאלה בעתיד.
44 נספו, התיק נסגר
אסון השריפה הגדול בתולדות המדינה הוא כמובן אסון הכרמל, שבו נספו לפני עשור 44 בני אדם. השמועות על הגורם להצתה התחילו מוקדם מאוד. בהתחלה נפל החשד על מזבלה ליד עוספיה, אך תוך זמן קצר החשדות התמקדו בשני נערים בני 14 ו־13 שעישנו נרגילה ליד נחל חיק, וגחל שהשליכו לאחר השימוש הצית את השריפה הקטלנית. השניים נעצרו, נחקרו ותיקם הועבר לידי הפרקליטות. אלא ששם העניינים החלו להסתבך. בפרקליטות הבינו שיתקשו בהוכחת כוונת הזדון או אפילו הרשלנות של שני הנערים, שאומנם הודו ושחזרו את המעשה, אך נפלו בהודאות אלו סתירות ופגמים. כמו כן, כפי שמנוסח החוק כיום, קשה לשייך נזק של שריפה שהתפשטה למרחק עשרות קילומטרים, כילתה רכוש וגבתה אבדות בנפש, לשני נערים שהשליכו גחל. וכך, שנה לאחר מעצרם של השניים התיק נגדם נסגר, והם המשיכו בחייהם ללא כתם. אסון השריפה הגדול בתולדות המדינה נסגר ללא אשמים.
שש שנים מאוחר יותר, גל שריפות הכה בישראל לקראת סוף הקיץ. 13 שכונות בחיפה פונו, שורת בתים שלמה נשרפה עד היסוד ביישוב נווה צוף שבבנימין, שריפות פרצו גם בהרי ירושלים ובגוש טלמונים. גל השריפות ההוא היה חסר תקדים באופן שבו התפשט לכיוון אזורי מגורים. בין אם זה בחיפה, זיכרון יעקב או יישובים שונים ביו"ש, התחושה הייתה שהאש איכשהו מתלקחת תמיד בצמוד לאזורי מגורים של יהודים. עוד בזמן אמת מיהר השר לביטחון הפנים דאז לקבוע שמדובר בטרור הצתות, וכך גם שר החינוך דאז נפתלי בנט, בעת שביקר בהריסות הבתים בנווה צוף. ב'הארץ' ושאר עיתוני השמאל מיהרו כמובן ללעוג לנחרצות של שרי הממשלה והעומד בראשה, אך עד מהרה התבררה האמת גם מפי גורמי המקצוע.
"כן, היה פה טרור הצתות", קבע טפסר רן שלף, ראש מחלקת חקירות בכבאות והצלה, בריאיון שנתן אז לאתר 'מידה'. "אין פה בכלל דילמה ואין פה ספק. כל היישובים שנשרפו בשריפות הגדולות היו של יהודים, כל מי שנעצרו או שהוגשו נגדם כתבי אישום היו ערבים, ומבדיקה יסודית שערכנו, באף מקום אחר במזרח התיכון, כולל אצל הפלשתינים, לא חוו גל שריפות בעוצמה שאנחנו חווינו". המסקנה שלו הייתה ש־90 אחוזים מכלל השריפות באותו גל עצום היו תוצאה של הצתה מכוונת בידי פלשתינים או ערבים ישראלים.
בגל ההוא הכול היה כל כך שקוף, שאי אפשר היה להתעלם ולהיתלות שוב במשבר האקלים או בגחל של נרגילה. ראש הממשלה דאז נתניהו דחק במפכ"ל, שבתורו הקים צוות חקירה מיוחד. בשיתוף פעולה עם השב"כ שמו כוחות הביטחון את ידם על 37 פלשתינים וערבים ישראלים שנחשדו בהצתות או בסיוע להן. מה יצא מכל זה? נגד כעשרה מהם הוגשו כתבי אישום במהלך החודשים שלאחר השריפה, חלק הסתיימו בלא כלום, אבל החשוב מכול: באף אחד מכתבי האישום לא יוחס מניע גזעני, כל שכן מעשה טרור, למציתים. למרות שראש הממשלה הגדיר את ההצתות כטרור, למרות שכל החשודים שנתפסו ערבים, ואף שכל היישובים שהשריפה השתוללה בהם היו יהודיים בלבד - בפרקליטות לא הצליחו לזהות את העניין החמקמק הזה.
ממשיכים, הפעם ל־2019. גם אז, גל שריפות קידם את בוא השרב הראשון, הפעם קטן מקודמיו - אך ממוקד והרסני יותר. היישוב מבוא מודיעים עלה כולו בלהבות והסיפור שלו טלטל את הארץ כולה. יחד איתו נפגעו בתים נוספים באזור ובקיבוץ הראל שבהרי ירושלים. שריפות אירעו במקביל בעוטף עזה כתוצאה מעפיפוני תבערה, וכן ביישובים שונים ביו"ש. שוב הדפוס שכולל מוקדים רבים שנדלקים באחת, רובם בסמוך ליישובים יהודיים, ושוב אוזלת היד של רשויות אכיפת החוק. בסך הכול, מכל הגל, שלושה תושבי מזרח ירושלים נעצרו, וגם זה בחשד להצתת שריפות זניחות שלא התלקחו. במקרים הללו נתפסו המציתים בשעת מעשה. מודיעין איכותי ומשאבים מיוחדים לא הושקעו גם הפעם.
כשהשרה תמר זנדברג הגיעה לחפ"ק כבאות והצלה השבוע, היא ניצלה את הבמה כדי לדבר כמובן על משבר האקלים, שהוא הגורם לשריפות על פי השקפת עולמה, החורזת כמעט כל נושא באותו משבר. אפשר גם לדבר על אשמתו של החמצן שמסתובב בריכוזים גבוהים מדי באזור השריפה, על הרוחות שנושבות במהירות מוגזמת לקראת הערב וכמובן על עצי האורן שמתייבשים להם בלי בושה בחודשי הקיץ. אבל אם רוצים באמת למנוע את האסון הבא, צריך להישיר מבט למציאות שמלווה אותנו כבר למעלה מעשור, ובה אויבינו משתמשים בתנאים הטבעיים כדי להרוג בנו ולכלות את בתינו. אם היד הרכה של רשויות האכיפה תמשיך גם בשלב סגירת החשבונות אחרי גל השריפות הזה, מובטחים אנחנו שגל השריפות הבא הוא רק עניין של זמן.
המלצות פורחות באוויר
והנה עוד תחום שבו מספר המאומתים עולה: בדו"ח סיכום הפעילות השנתי של נציב התלונות על מייצגי המדינה בערכאות, נקבע שיא של תלונות שאומתו על ידי הנציב ונמצאו מוצדקות. נציב הביקורת על הפרקליטות - התואר השגור יותר בפי העם - השופט בדימוס דוד רוזן, פרסם ביום שני האחרון דו"ח ארוך ומפורט על פעילות היחידה שמופקדת על בחינת תלונות נגד הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה, התביעה המשטרתית והמחלקה לחקירות שוטרים. על פי הדו"ח, בשנת 2020 טופלו 543 תלונות ביחידה, שהן כ־90% מכלל התלונות שהגיעו במהלך השנה. נתון מרשים, בטח בהשוואה לנתוני הטיפול בתיקים של הפרקליטות.
מתוך התיקים שטופלו, ב־74 מקרים הבירור התייתר והופסק מסיבות שונות, וב־197 מקרים אחרים נדחו התלונות על הסף מטעמים פרוצדורליים, כמו: הליך מקביל שמתקיים בבית המשפט, חוסר סמכות על פי חוק הנציבות, היעדר ראיות מספיקות או שהפונה לא נפגע ישירות מהמעשה המתואר בתלונה. נשארנו עם 272 תלונות שהמבקר נדרש לחקור ולברר לגופן. ההתפלגות כאן די מבהילה - חצי מהתלונות, כלומר 136, היו מוצדקות. זו עלייה לעומת שנים קודמות, הן במספרים מוחלטים והן באחוזים. בכלל, מספר התלונות עולה באופן עקבי מדי שנה. שיאנית התלונות היא פרקליטות המדינה, שאליה התייחסו 68% מהתלונות המוצדקות. עם זאת, לאור הגודל היחסי שלה לעומת שאר המבוקרים, מספר התלונות די פרופורציונלי.
חלק גדול מהדו"ח מוקדש להטמעת ההמלצות האופרטיביות של הנציב בתוך המערכות המבוקרות. אך טבעי הוא שמנהל מחלקה ירצה להראות בסוף השנה לבוס שלו ביצועים, ויישום החלטות הוא פסגת הביצוע של נציבות הביקורת על הפרקליטות. הנציב רוזן משתפך בדו"ח על נפלאות שיתוף הפעולה בין המבקר למבוקרים ועל ההטמעה המוצלחת של אחוז ניכר מהמלצותיו.
"יש לברך על שיתוף הפעולה הפורה בין הנציבות לגופים המבוקרים", הוא ממהר לשבח עוד בהקדמה שלו לדו"ח. "שיתוף פעולה מתמשך זה הינו נדבך מרכזי בעבודת הביקורת לטובת שיפור וטיוב הגופים המבוקרים, ויש בהתנהלות ברוכה זו כדי ללמד על מערכת אמון ורצון לפעול בכוחות משותפים לטובת המערכת וחיזוקה". מילים כמעט מרגשות.
האידיליה נמשכת גם אל הפרק שבו מפרט הנציב את יישום ההמלצות: "על אף שמדובר לעיתים בחבלי לידה לא פשוטים, ובטח נוכח נסיבותיה המיוחדות של השנה החולפת, אנו עדים ליישום נרחב ביותר של המלצות הנציב על ידי הגופים הרלוונטיים, ולבחינת דרכים ופתרונות שמטרתם למנוע הישנות תקלות וכשלים שנתגלו בשיטות עבודתם". הקורא סבור: יש ביקורת על הפרקליטות בישראל, יש יישום של ההערות, לנציבות יש שיניים.
לא ניכנס לכל עשרות הסעיפים ומאות העמודים בדו"ח שמפרטים את ההמלצות ויישומן. רובן עוסקות בנושאים די אזוטריים מבחינת האזרח הממוצע, ומדברות בעיקר למשפטנים לסוגיהם. אך די בהצצה לסוגיות הציבוריות שבהן עסק הנציב ולהמלצותיו בהן כדי לבחון את מידת הטמעת הביקורת במערכת.
הנה, למשל, ניגודי עניינים שמהם סובל היועץ המשפטי לממשלה. הנציב עסק בשאלת ניגוד העניינים שעלול להיווצר אצל היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בשבתו כחבר ועדת האיתור למינוי פרקליט מדינה, כאשר תלוי ועומד נגדו תיק החקירה בפרשת הרפז, שקבלת ההחלטה בעניינו היא תחת סמכותו של אותו פרקליט מדינה שימונה על ידו. הנציב עיין בדבר, וקבע כי אכן עולה כאן חשש חריף לניגוד עניינים של היועץ המשפטי לממשלה, ולכן טוב שיימנע מלכהן באותה ועדה.
האם המסר הופנם? רוזן אומנם מצניע זאת מטעמי נימוס, אך למעשה מנדלבליט פשוט צפצף. הוא הודיע לנציב שהוא לא מתכוון לבקש מפרקליט המדינה הבא שיסגור לו את התיק, ובכך פטר את מילות הביקורת והמשיך לכהן בוועדה באין מפריע. לא זו אף זו, נראה שמנדלבליט סירב להטמיע את ההמלצה של רוזן באופן שיטתי. אך לפני שבועיים הראינו כאן כיצד מנדלבליט עמד בראש הוועדה לאיתור משנה ליועמ"ש והחליט על מינוי מקורבו הצמוד זה שני עשורים, ד"ר גיל לימון. זה נראה יותר כמו דיס־הטמעה מאשר הטמעה.
גם בנושא עבירות הבנייה של התובעת הראשית במשפט נתניהו, עו"ד ליאת בן־ארי שווקי, לא חסך הנציב שבטו. "צריך לומר בקול רם וברור כי משָרֵת ציבור, בטח ובטח משרת ציבור המכהן במשרה בכירה, מצוּוה להקפיד ולהיזהר בהליכותיו קלה כבחמורה, שלא רק בעת עשייתו בתפקידו הציבורי. עיני הציבור נשואות אליו ואל כלל התנהגותו ואופן קיום החוק על ידו, והכול, ובצדק, ללא הנחות ומחילות", כתב בתשובתו לתלונה. אלו משפטי מחץ מהדהדים שאפילו הנביא יחזקאל היה מתקנא בהם, אך האם נעשה בעניינם דבר? האם בן־ארי שווקי הוזזה מתפקידה, או לכל הפחות טרחה להסדיר את ענייני החריגות שלה? מה היא בעצם אותה "הטמעה" שעליה מדבר רוזן?
את אותן שאלות מציף גם לא אחר מאשר הנציב רוזן בעצמו. שעות ספורות אחרי שפרסם את דברי השבח למושאי הביקורת שלו והתהדר בהטמעה המוצלחת של המלצותיו, התראיין רוזן עצמו בצעד חריג לעיתון 'הארץ', ושם שפך את כל מה ששמר בבטן בתקופת כהונתו. "זו לא בעיה אישית שלי, אני מסיים בקרוב את התפקיד. הבעיה היא של הציבור", אמר. "בלי תיקון של החוק, ואם לא יינתנו לנציבות שיניים וסמכויות, עדיף לסגור אותה. אם נפעל על פי החוק היבש הקיים, אין עוד טעם בעבודת הנציבות. חבל על המשכורות שמשלמים פה לעובדים".
רוזן אומנם מסביר שם בין השורות כיצד הצליח בכל אופן להשתחל בין סעיפים בחוק כדי לבצע עבודת ביקורת, וכיצד מבול של עתירות נגדו בבג"ץ עצר אותו, אך עם כל זה, המרחק בין התיאור האידילי שמופיע בדו"ח שלו לבין המציאות העגומה גדול מאוד. כשהמילים הרשמיות והמשפטניות מסתיימות והדו"ח עב־הכרס נסגר, הפה מתחיל לירות את האמת בלי מסננים. אחרי שהשופטת גרסטל טרקה את דלת המשרד בבושת פנים, גם מחליפה הנציב רוזן מודה כי לביקורת על הפרקליטות אין שיניים. לאור העלייה הקבועה במספר התלונות ואחוז המוצדקות שבהן, כדאי מאוד ששר המשפטים יתעשת עוד טרם מועד המינוי של הנציב הבא, בעוד ארבעה חודשים בדיוק.
לתגובות: [email protected]