עליזה אלטמרק
עליזה אלטמרקצילום: הדסה

השריפה שהשתוללה בהרי ירושלים בשבוע שעבר כילתה כ-25,000 דונמים של חורש ויערות מפעימים ביופיים. רוחות עזות שהתלהטו בשטח גרמו לשריפה להתפשט לעוד ועוד מוקדים ובמשך שעות לא הצליחו צוותי הכיבוי האווירי והקרקעי להשתלט על האש שבעיצומה התפשטה גם בסמוך לבית החולים "הדסה עין כרם".

עליזה אלטרמק, מיילדת, שהתה בבית החולים במהלך השעות הדרמטיות הללו.

"בחדר לידה אנחנו משתדלות לשמור על רוגע ולהשאיר בחוץ את כל מה שקורה באותו הרגע גם במקרה של שריפה שמשתוללת בחוץ כדי שלא יפריע לאווירה של הלידה עצמה", היא אומרת.

על אף המילים הללו, לא היה ניתן להתעלם באותה שעה מאימת השריפה בהרי ירושלים הסמוכים. "אי אפשר היה להתעלם מהריח והרעש בחוץ", היא מתארת וממשיכה, "אפילו כשהגעתי בבוקר היה ריח של בוקר של אחרי ל"ג בעומר וזה השפיע על היכולת של היולדות להגיע לבית החולים. בתוך חדר הלידה הייתה ירידה בעומס כי יולדות לא הצליחו להגיע או פחדו להגיע".

השריפות שהשתוללו בהרי ירושלים באותה שעה גרמו לצוות בית החולים להעלות את האפשרות לפינוי מלא של המטופלים והמטופלות וביניהם גם המטופלות של אלטמרק.

אז איך מפנים כמות גדולה של יולדות שכל רגע בתהליך הלידה הוא קריטי עבור היולדת ועבור התינוק שברחמה? אלטמרק משיבה: "אפשר ללדת בכל מקום. לכל מיילדת יש את הכישרונות לתמוך באישה בלידה בצורה בטיחותית גם אם זה בתוך אמבולנס או כל מקום אחר. לפנות זה עניין פיזי, אבל את העבודה שלנו אפשר לעשות בכל מקום".

נוהל בית החולים בשעת שריפה הוא חד וברור. "התוכנית היא לפנות את היולדות כמו כל המטופלים האחרים, פינוי באמבולנסים לבתי חולים אחרים. היו לנו לאורך השנים תרגולים של פינוי במקרי קיצון כמו רעידות אדמה וגם בזמן קורונה כך שאנחנו יודעים מה לעשות".

החששות וחוסר הוודאות שחוללה בקרבה השריפה מגיעות לאחר תקופה ארוכה של התמודדות מן הסוג הזה במסגרת המלחמה בנגיף הקורונה.

אחרי שצברת ניסיון של למעלה משנה, איך המיילדות מפצות על המרחק בלידה כשאת מאחורי מסיכה?

"אנחנו מנסות למצוא דרכים אחרות, לשדר את החיוך שלנו מעל המסיכה, דרך העיניים, דרך המילים שלנו ודרך המגע עם היולדת", היא מסבירה ומוסיפה, "למדנו להרגיע אותן בשעת לידה בדרכים אחרות. חשוב לי לציין שגם כשאני נמצאת עם חולה מאומתת אני עדיין נוגעת בה, מלטפת ועוזרת לה עם עיסויים. אנחנו לא מפחדים, רמת הפחד שלנו מהקורונה ירדה עם הזמן ואנחנו יודעים איך להתמגן ואיך להתנהל כדי להגן על עצמנו ותוך כדי לא להוריד מרמת האיכות של הטיפול שהיולדת מקבלת".

"יש לנו מטופלות שלא התחסנו או כן התחסנו ואז באמצע הלידה מגלים שהיא חיובית, לכן בתוך חדר הלידה מסתובבים עם מסיכה ומגן פנים. כשיש לנו יולדת שמגיעה עם קורונה מהבית אז שמים אותה בבניין אחר שמיועד לחולי קורונה. עדיין קורא שבאמצע לידה יש חשיפה לא צפויה לקורונה. עם זאת, אין לנו מיילדת שנדבקה מיולדת או הפוך, זה אומר שאנחנו מתמגנות טוב".

אלטמרק מספרת שעד היום הם יילדו למעלה מ-50 חולות קורונה ומוסיפה שתחת ידיה נולדו 6 תינוקות לנשים שנשאו את הנגיף בזמן לידתן. היא מדגישה כי, "יילדתי ארבע מאומתות שהגיעו מהבית ועוד שתיים שגילינו על הדרך".

צילום: הדסה
צילום: הדסה

אלטמרק אומרת שאליה מגיעות 90 אחוז נשים מחוסנות ואחת ליממה מגיעה יולדת שאינה מחוסנת. מה עושים עם יולדת שלא התחסנה?

"זה לא זמן לתת לה מוסר ולתקוף אותה. היא החליטה ככה מהסיבות שלה ומצידנו אנחנו מקפידות מאוד על מסיכות גם ליולדת וגם לילדים שלה. אנחנו לא מעלים יולדת לאשפוז או לכל מחלקה אחרת לפני תשובה שלילית של בדיקת קורונה, כדי להגן על המטופלות האחרות שלנו והתינוקות. בדיקה דחופה תגיע תוך שעתיים שלוש".

אלטמרק משתפת בתחושות לגבי ההתפשטות המאסיבית של וריאנט הקורונה "דלתא" בישראל. "הלוואי שלא נצטרך עוד להמשיך עם הנוהל הזה של הקורונה אנחנו די יודעים מה לעשות ולמי לפנות ואיך להתנהל בקורונה אז אנחנו כרגע במצב הרבה יותר רגוע ויודעים מה לעשות ואיך לנהל לידה בצל הנגיף. אני לא יכולה להגיד שחזרנו לגל הראשון, כי בגל הראשון היינו בחוסר וודאות וזה מה שהקפיץ את הלחץ. היו אז שאלות שלא ידענו להשיב עליהן כמו, האם כשאני מחזיקה בידית של הדלת בבית החולים אני יכולה להידבק?. לא ידענו מה הנגיף עושה ואיך. כשמגיע עכשיו וריאנט חדש אנחנו רגועות כי אנחנו יודעות פחות או יותר איך הווירוס עובד, לכן אם אני ממוגנת כמו שצריך אני לא מכניסה את עצמי לסיכון".

ספרי על הקשיים שמוליד נגיף קורונה.

"בהתחלה זה היה מפחיד מאוד, לצאת מהבית לבית החולים בזמן הסגר כשאת לבד על הכביש. יש לי שבעה ילדים שנשארו בבית עם בעלי כשאני יצאתי לעבוד. אני זוכרת שבפעם הראשונה שהייתי צריכה להתמגן ולהיכנס לחדר קורונה הדופק עלה והיו לי פרפרים בבטן, זה היה מלחיץ אבל התרגלנו, השתפרנו, התפתחנו ולמדנו מה לעשות מאז. עכשיו כשאני נכנסת לחדר קורונה הדופק שלי בתחום הנורמה ואני בטוחה שאצא משם בסדר ולא אסבך את עצמי, לא את היולדת ולא את התינוק שלה אז אני הרבה יותר רגועה עכשיו".

איך מיילדים חולת קורונה?

"בהתחלה לא היו מלווים בכלל ועכשיו יש מלווים. אז הכל מתנהל כרגיל".

יש איזה בייבי בום בעקבות הקורונה?

"אומייגד, לגמרי. זה לא נורמאלי מה שקורה עכשיו. יש עומס בחדר לידה בכל ירושלים יש הצפה של לידות. אתמול הייתי אחראית משמרת ואנחנו עכשיו עם המון לידות. יש עלייה משמעותית במספר הלידות ולגמרי מרגישים את זה".

חודש אוגוסט ידוע כחודש אינטנסיבי במחלקת יולדות ברחבי הארץ, אך הפעם לטענתה התחושה היא של עומס גבוה מהרגיל. "אם נגיד אנחנו מגיעים בחודש רגיל ל-6,500 לידות אז בתקופה האחרונה אנחנו מגיעים קרוב ל8,000 לידות בחודש. יש תמיד עלייה בקיץ אבל לא עלייה כזאת , אנחנו בעלייה משמעותית – זה ממש מטורף".

איך זה משפיע על העבודה שלך באופן ספציפי?

"המשמרות יותר עמוסות וזה דורש יותר צוות. אנחנו צריכים להוסיף מיילדות מהבית לבוא לעזור. יש כוננית והיא בהיכון ואני קוראת לה כשיש עומס".

נגיף הקורונה הציב בפני אלטמרק ועמיתיה למקצוע אתגרים חדשים בכל יום, אך נדמה לפי דבריה של אלטמרק שאתגרים בלתי צפויים יכולים להגיע בכל משמרת גם שלא בשעת קורונה. "אני ממש אוהבת את המקצוע הזה, הוא נותן לי חיות וכוח. אני אוהבת את האנרגיה של העבודה ואת האדרנלין. את צריכה להיות עם היד על הדופק בכל רגע ורגע וזה נורא מעניין".

היא מוסיפה לתאר על המשמעות הגדולה שמעניקה לחייה עבודתה. "זו זכות גדולה לסייע לאנשים בעיקר ליולדות, וגם למלווים ולמשפחה הרחבה, לעבור את התקופה הזאת איתם ולהיות שותפה ברגע כל כך משמעותי וקדוש בחיים שלהם זה משהו שלא משעמם אף פעם. להיפגש כל יום מחדש עם המעבר הזה מבתוך הרחם לחיים בחוץ ולראות את הנשימה הראשונה של התינוק ואיך הוא מגיב לעולם זה דבר מרגש מאוד כל פעם מחדש. גם כל לידה זה סיפור בפני עצמו, כל אישה מביאה את החוויות שלה בעבר והחוויות שלה בהיריון הזה ואיפה היא עומדת בחייה ברגע הזה".

אלטמרק מספרת בחוויות בלתי שגרתיות במסגרת העבודה כמו לילד רביעייה בניתוח קיסרי וגם, "יילדתי יולדת שילדה את הילד מספר 20 שלה, זאת הייתה לידה רגילה ומרגשת מאוד. היולדת ובעלה התרגשו כאילו שזה היה הילד הראשון שלהם".

כאמור, שבעה ילדים מחכים לאלטמרק בבית בסוף כל משמרת. "הקטנה בת 6 והגדול בן 19", היא מספרת בחיוך. "הם גאים בי, הם מבינים את משמעות העבודה ויודעים שיש בזה מסירות נפש גם מצידי וגם מהצד שלהם כי לפעמים אמא לא נמצאת ולפעמים אמא צריכה לישון לפני משמרת לילה והיא לא נמצאת לפעמים בשבתות וחגים, הם יודעים שזה משהו אחר. כל פעם כשאני הולכת לאסיפת הורים של הילדים תמיד עולה הנושא הזה ואני מכינה את המורה לכך שיש אימהות ואבות שעובדים בשבת וזה מצווה במקצוע הזה כי מדובר בהצלת חיים".