נשיא המדינה יצחק הרצוג פתח הערב (שלישי) את פסטיבל הקולנוע של ירושלים ה-38 בבריכת הסולטן.
הסרט שפתח את הפסטיבל הוא ״איפה אנה פרנק״ של הבמאי ארי פולמן. עוד השתתפו באירוע שר התרבות והספורט חילי טרופר וראש העיר ירושלים משה ליאון.
"יש מסורות שאסור לשבור. שצריך להילחם על קיומן גם בחירוק שיניים, גם בתנאים לא-תנאים. יש מסורות שאסור שייעלמו. גם בתקופות שהמסורות האלה עלולות להיתפס, בטעות, כערך מוסף לא הכרחי לחיינו. פסטיבל הקולנוע הבינלאומי ירושלים הוא מסורת כזו. מסורת שהנפש והלב שלנו, אוהבי הקולנוע, אוהבי התרבות, לא יכולים בלעדיה. וכמובן לקיימה רק בהתאם לכללי הקורונה", פתח הנשיא.
לדבריו, "הקולנוע יודע להפעיל את כל בלוטות הרגש, להיכנס אל נבכי הנפש. אין כמוהו כדי לעורר געגוע או אהבה; אין כמו הקולנוע כדי לספר לנו מחדש היסטוריה שחשבנו שהכרנו – כמו הסרט הפותח של הפסטיבל "איפה אנה פרנק" של ארי פולמן הנהדר או "אגדת חורבן" החשוב של גידי דר שצפיתי בו לאחרונה, ועוד סרטים רבים ומגוונים שיוקרנו כאן בימים הקרובים".
הנשיא המשיך והדגיש את חשיבות עולם הקולנוע ועובדיו: "המונח הזה, 'תעשיית הקולנוע הישראלית', הוא מונח חשוב ויוקרתי מאוד, אבל היו גם כאלה שהפכו אותו כמעט לשם גנאי בעיני מי שמדמיינים את חיי היומיום של העוסקים בתחומי האמנות כמסיבות בלתי נגמרות על שטיחים אדומים. אבל תקופת המגפה דווקא הבליטה את הכבוד ואת החשיבות של הכינוי הזה – תעשייה. הרי כדי ליצור סרט אחד דרוש כפר שלם של פועלים ופועלות. לכל אחד מהם תפקיד, מאחורי כל אחת מהם שעות עבודה ארוכות, והם מפרנסים את עצמם, את משפחותיהם ואת ילדיהם. רובם נותרים מאחורי הקלעים, כמעט או לגמרי אנונימיים".
"קסם הקולנוע מתרחש בזכות תעשייה שלמה של נשים ואנשים חרוצים מאוד שבתקופת המגפה זכו לפעמים להתייחסות מזלזלת. ואני קובע כאן- חד משמעית אין טעות גדולה מזו. תעשיית הקולנוע, ותעשיית התרבות בכלל, היא תעשייה חיונית. זה לא חסד, אנחנו לא עושים להם טובה. הם עובדים קשה כדי לייצר תרבות ישראלית, שאנחנו צורכים אותה בשקיקה. תרבות שמעשירה אותנו, שבלעדיה הנפש הלאומית והפרטית שלנו קמלה, נובלת. תרבות וקולנוע שמסבים לנו גאווה ישראלית עצומה על הבמות הגדולות והחשובות ביותר, בכל רחבי העולם וכאן המקום להודות לכל מי שקצר פרסים והישגים בשנים האחרונות והביא גאווה עצומה למדינה", הוסיף הרצוג.
"באופן מעשי חשוב שנכיר בכך שעולם התרבות זקוק להכרה בנזק שגרמה לו המגפה. המוני משפחות מתפרנסות בזכות העבודה הקשה של עובדות ועובדי עולם התרבות. והפרנסה שלהן, היא בזכות מוחות יצירתיים ועבודה קשה מאוד. את פירות העבודה הקשה הזו נראה גם כאן בימי הפסטיבל. והם ימלאו את ליבנו בתקווה ואולי גם בגעגוע, בכמיהה לימים טובים יותר בהם נוכל לשוב לאולמות הקולנוע. לסיום, לא נפסיק להנות מהקולנוע לסוגיו, לא נפסיק לצרוך תרבות! אני מאחל לכם כולכם, כאן, לצופות ולצופים בבית כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה, בריאות טובה וצפייה מהנה," איחל הנשיא בתום דבריו.