קול הנער

סיפור הליך הפונדקאות שבו השתמשה מרב מיכאלי כדי לייצר ילד לבן זוגה ליאור מבלי להרות אותו מעורר את שאלת הפונדקאות ומוסריותה. במאמר זה לא אעסוק בשאלה שכבר דשו בה רבים האם הפונדקאות מותרת או אסורה מבחינה הלכתית. כמו כן לא אעסוק בשאלה האם שעבוד האם ההריונית לחוזה השכירות של רחמה תקף מבחינה הלכתית ומוסרית. במאמר זה אשתדל להביא את קולם של היילודים מהליך זה ומשמעויותיו מבחינה הלכתית ומוסרית.

"מי אני?", שאלת זהותו של כל אדם היא שאלת יסוד. באופן טבעי אדם מעוניין להכיר את שורשיו הן מבחינה תרבותית והן מבחינה ביולוגית ופיזיולוגית. "משפט הטבע הוא, שאם ואב מן הטבע יחזיקו בבנם, יגדלו אותו, יאהבו אותו וידאגו למחסורו עד אם גדל והיה לאיש... קשר זה חזק הוא מכל־חזק, והוא מעבר לחברה, לדת ולמדינה", כתב השופט מישאל חשין בדנ"א 7015/94. מבחינה הלכתית יש עניין מיוחד בידיעה זו היות שאם הוא נולד לאישה יהודייה הוא יהודי, ואם לא הוא יהיה גוי. למרב וליאור זה אולי לא משמעותי היום, אבל כשאורי יגדל זו יכולה להיות שאלת חייו. יתר על כן חשוב לאדם לדעת מי הם הוריו היות שכך הוא יוכל גם לדעת מי הם קרוביו.

בנושא קביעת ההורות יש הבדל ענקי בין תפיסת עולמה של התורה ובין תפיסת העולם של משפט העמים ובכלל זה החוק בישראל. כפי שהרחבתי בספרי 'בשורת הצדק', משפט התורה מניח שיש מציאות אובייקטיבית שאליה הוא מתייחס, ואילו משפט העמים מעדיף את ההסכמה האנושית על פני המציאות האובייקטיבית לטובת הסדר הציבורי. כך נבחנת שאלת הבעלות במשפט התורה כשאלה של בירור המציאות של מי החפץ הזה, לא רק בהקשר של תביעה אלא גם כדי לצאת בחפץ זה ידי חובה במצווה או כדי לא להיכשל באיסור. במשפט העמים הבעלות היא רק עניין הסכמי ולא מציאותי, ולכן היא נבחנת בהתאם לתרומתה לסדר הציבורי.

אם כך ביחס לבעלות על חפצים על אחת כמה וכמה שלהבדל זה יש משמעות בשאלת ההורות. לפי ההלכה ההורות היא עניין מציאותי באופן מוחלט. הווי אומר בעל הזרע הוא האב ובעלת הביצית והרחם היא האם. כאשר מדובר בשתי נשים יש מחלוקת בין הפוסקים מי נחשבת האם, אך למעשה כבר הכריע הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל שיש להתייחס לשתיהן כאימהות לחומרה. אין שום חוזה וחוק בעולם שיכול להעביר את ההורות מבחינה הלכתית למישהו אחר. החוק ובתי המשפט בישראל אומנם נותנים מקום של כבוד להורות הביולוגית, והורות בסתם בחוק היא הורות ביולוגית, אך יחד עם זאת בקלות רבה הם מעבירים אותה למערכת ההסכמית, וכך בצו בית משפט נקבעת הורות למי שתכנן והיה שותף בתשלום ובליווי של הבאת ילד לעולם או בגידולו על אף שאין לו שום קרבה ביולוגית או פיזיולוגית. למצב זה יש השלכות מרחיקות לכת על ילדים שנולדים מהליך פונדקאות או קניית זרע בבנק הזרע, השלכות שלדעתי לא ניתנה עליהן הדעת כראוי.

הזכות לכבד

הנושא הראשון הוא נישואי קרובים - גילוי עריות. בתחילת הדרך כאשר היו מעט מקרים של פונדקאות והפריות מבנק הזרע הסיכוי שאח יפגוש את אחותו מבחינה הלכתית היה קטן. היום מדובר באיום מוחשי. בבג"ץ שהגשתי בשם תנועת 'בוחרים במשפחה' יחד עם בני יהודה, יו"ר 'בצלמו', התברר שמדינת ישראל מעלה בתפקיד שלקחה על עצמה ליצור מאגרי רישום בהליכי ההפריה החוץ־גופית כדי להגן על היילודים בהליכים אלו מפני נישואי קרובים. בעקבות עתירתנו התחייבה המדינה להקים מאגרים אלו, אך גם אם הם יוקמו אין בהם מידע על האם היולדת בהליך פונדקאות. מי שמגדל ילד שאמו הפיזיולוגית, זו שהרתה אותו, היא לא אמו הגנטית בעלת הביצית, מן הנכון והראוי לדעתי שיחשוף בפני הילד בגיל ובזמן המתאים את היותו ילד לאמא נוספת, לא רק כדי שיכיר לה טובה ויכבד אותה, אלא בראש ובראשונה כדי לדעת מי הם אחיו ואחיותיו ואחי ואחיות אמו אם יש, וכדי לא להיכשל באיסור גילוי עריות. פונדקאות באמצעות גויה אומנם תקל על ההתמודדות הזאת מבחינה הלכתית, אך מצד שני תחייב גיור. צריך לזכור שאיסורי עריות הם דבר שמקובל היום בעולם הנאור כדבר מוסרי הן מבחינה אנושית והן מבחינת הסיכון לפגם גנטי. חשיפת ילד לאפשרות של נישואי קרובים שלא במודע היא לא מוסרית לדעתי גם במקרה של פונדקאות באמצעות גויה.

נושא נוסף הוא הדיבר החמישי בעשרת הדיברות, "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך". למעשה יילוד לפונדקאית לא יזכה לקיים מצוות כיבוד אם לפי השיטות שיולדתו היא אמו. השאלה האם זה מוסרי ליצור מצב כזה לכתחילה היא שאלה שכלל לא נשאלה, כי הדיון הרווח הוא בזכות להורות, שאותו מובילים אנשים מבוגרים בעלי אמצעים שמסיבות שונות אינם מסוגלים או אינם רוצים להביא ילד לעולם בצורה טבעית. אולם מן הראוי שאנו כחברה נתבונן בהשלכות של מעשינו והחלטותינו גם מהזווית של היילוד שעדיין לא בא לעולם ואין מי שייצג אותו בשיח הציבורי.

נצא מתוך נקודת הנחה שהוריו המיועדים של היילוד, אלו שיאמצו אותו אל חיקם לאחר הלידה, יגדלו אותו באהבה ובשמחה ויעניקו לו את כל מה שהורים מעניקים לילדיהם. הוא גם יכבד אותם כפי שמכבדים הורים. אבל כפי שהזכרנו בתחילת דברינו, התורה מתייחסת למציאות האובייקטיבית ואת מצוות הכבוד והיראה הילד הזה בפועל לא יקיים. את מי שנשאה אותו ברחמה תשעה חודשים הוא לא יכיר ויוקיר, וכמובן לא יכבד. הסרת מעטה הסודיות מההליך כפי שהצעתי יכולה להיות פתרון חלקי לא רק לסוגיית הקרובים שהזכרתי לעיל אלא גם לסוגיה זו.

מטיפה ומקפיאה

נושא נוסף בעל משמעות הוא בפונדקאות חלקית שבה האם ההריונית היא גם בעלת הביצית, או שהביצית היא מאישה זרה שהיא לא האם המיועדת לגדל את הילד. במקרים אלו נושא היילוד את המטען הגנטי של אישה שהוא כלל אינו מכיר. בנוסף לסוגיות שהעלינו עולה כאן גם סוגיה הנוגעת בנושאים בריאותיים.

בדיון שנערך בכנסת בנושא בנק הזרע העיד מתן - שנולד מהליך של קניית זרע - שהוא ליווה חבר בטיפול רפואי. במהלך הטיפול שלא צלח הרופאה אמרה לו שלו היה לה את המידע הגנטי של החבר, היא הייתה יכולה להציל את חייו. מחלות שונות יכולות לקבל טיפול טוב יותר ופעמים אף מציל חיים כאשר ידוע העבר הרפואי והגנטי המשפחתי, למותר לציין שלמשפחה ההסכמית אין שום משמעות בנושאים אלו. גם בנושא זה הסרת החיסיון מההליך תיתן מענה לסוגיה זו.

ולסיום אי אפשר בלי להתייחס למקרה שבו פתחנו. ההודעה שפרסמו מרב וליאור על הבאתו של אורי בנם לארץ מעוררת כמה שאלות. האם הילד אורי הוא תוצר זרעו של ליאור וביצית של מרב או שלמרב אין שום קשר ביולוגי לילד? לא מדובר בחטטנות לשמה אלא בשאלה בעלת משמעות ציבורית שלדעתי מרב חייבת לתת לה תשובה. הקפאת ביציות נעשית בישראל רק עד גיל 41 לפי הנחיות משרד הבריאות. אם אכן מרב מיכאלי היא אמו הגנטית של הילד משמעות הדבר שהיא במשך כ־14 שנים מעודדת נשים לא להיות אימהות וזאת בשעה שהיא מסתירה מהן שהיא בחרה לשמר את האפשרות להיות אמא והקפיאה ביציות. האפשרות השנייה והסבירה היא שמדובר בפונדקאות חלקית, ומרב אינה קשורה כלל לתינוק לא מבחינה ביולוגית ולא מבחינה פיזיולוגית. למעשה לליאור יש ילד מאישה זרה שהוא כלל אינו יהודי, ומרב קנתה בכסף את הזכות לגדל אותו ולהיקרא אמו כדי לרצות את בן זוגה. ברכות המזל־טוב שהציפו את הרשת העלימו את שאלת המוסריות שיש בסחר ילדים שכזה.

הכותב הוא יו"ר תנועת בוחרים במשפחה

***

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: [email protected]

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)