הרב יהושע וידר
הרב יהושע וידרצילום: ערוץ אורות, ראש יהודי


יחסה של הממשלה הנוכחית אל קודשי ישראל, בפרט בהופעתם במרחב הציבורי, דורש מכל  'הַחַיִל אֲשֶׁר נָגַע אֱלֹקִים בְּלִבָּם' (שמואל-א, י; כו) להחלץ לעמוד בפרץ בכמה וכמה נושאים, אולם אסור שריבוי ההתמודדויות ישכיח מאיתנו סוגיה בוערת הנוגעת בלב-ליבם של עַם ישראל ושל קדשיו – האִיום על קדושת הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו ותפארתנו, אִיום המכוּנֶה בַּשם המכובס "מִתוֶה הכותל".

ארבעה מראות נגעים במזימה זו: א. חילול קדושת הכותל ב. חילול קדושת התפילה ג. פגיעה בצניעות במרחב הציבורי ד. מתן לגיטימציה ממלכתית וציבורית לזרמים תועים.

א. חילול קדושת הכותל. בישיבתה ביום כ"ט סיון התשמ"א פסקה מועצת הרבנות הראשית בנשיאות הגר"ע יוסף והגר"ש גורן זצ"ל: "המועצה קובעת שלפי ההלכה היהודית כל רחבת הכותל המערבי, עד הפינה הדרומית, וכן הכותל הדרומי, עד לחומת העיר, דינם כדין מקומות קדושים. וכל ההגבלות והאיסורים החלים על מקום קדוש בתוקף גם ברחבות הנ"ל, ולכן יש למנוע את הפיכתם לכל שימוש אחר". כל אופן התנהלות שאיננו ראוי למקום קדוש אסור לאורך כל הכותל, לא רק ברחבת התפילה המרכזית.

ב. חילול קדושת התפילה. כתב מרן הרב קוק זצ"ל במאמרו "למקדש מעט": "מה ידאב לִבֵּנוּ, אם נראה כי...נראה הנגע הזה, לזלזל ביסוד איתן זה, ולבנות בתי כנסיות בתכונה כזאת, שלא תהיה בהם עזרת אנשים ועזרת נשים מיוחדת, כי־אם כדרכי הגויים המה עושים, לבוא בבית הכנסת אנשים ונשים יחדיו, לבלע את הקודש ולהשחית את קדוּשת האומה הקדוֹשה וטהרתה, במקום שטהרתה צריכה לצאת משם..." (מאמרי הראיה עמ' 511).

ג. פגיעה בצניעות במרחב הציבורי. עוד כתב מרן הרב באותו מאמר (שם, עמ' 514): "קל-וחומר הדברים שאנו חייבים לגדור את הפירצה של השמעת קול זמר ושיר של אשה בבית-הכנסת. ותערובות הקול הוא בודאי יותר חמור...וקל-וחומר שהוא איסור כפול אם מכוונים לכך, וקובעין זה האיסור במקום קדוש. וכשמשוררות נשים בְּעִניָן סֵדר של תפילה הוֵי 'זמרֵי נָשֵׁי וענֵי גברֵי', דגרע מפריצותא בעלמא, והוֵי כאש בנעורת, כדאמרינן בסוטה (מח ע"א). ובמקום קדוש צריכים יותר להתרחק מכל דבר המביא לידי עבֵרה, או הִרהור...כשישראל מתקבצים שם לְמטרה של קדוּשה, שכּל דבר שאסור משום סרך יצר-הרע בְּמקום אחר נעשה איסורו יותר חמור ויותר מזיק בְּמקום קדוש, ופוגם על ידי זה את כל מעלות הקודש של גוי קדוש, ומפסיד את הכַּוָנָה ואת רוממוּת הנפש של קדוּשת התפילה והעבודה הטהורה".

ד. מתן לגיטימציה ממלכתית וציבורית לזרמים תועים. מוסיף מרן הרב במשפט הבא באותו מאמר: "ומה שמחמיר את העִניָן של האיסור הוא, מה שנעשָׂה בתור פעולה של קהל ועֵדה מישראל", ועל אחת כמה וכמה כשמדובר על קהלים עליהם כותב הרב שם (עמ' 511) "שרובם ככולם נשתכחו מהם ומזרעם כל יסודי האמונה וכל קדושת ישראל, והרבה מהם נשתמדו ונבלעו בין גויי הארץ ונכרתו לגמרי מבית ישראל, ואשר לא עשו עדיין את הצעד הזה, של השמד המכלה, הִנֵה הם כאברים מדולדלים בגוף האומה, בלא תורה ובלא אור של יהדות אמיתית. ועינינו רואות וכלות עליהם...".

לאור כל אלו, עִם האהבה הגדולה לכל בן ובת ישראל באשר הם - חילול השם בכפל-כפליים הוא להכיר ב"זכותם" של בני אותן קהילות תועות לנהל טקסים סמי-דתיים בתערובת, כולל שירת נשים, במקום הקדוש ביותר לישראל. ודאי ראוי ומחוייב שכל איש ואשה בישראל וכל גוף ציבורי ימחו כנגד עוולה זו, ויעשו כל אשר ביכולתם, בכל דרך חוקית וראויה, כדי לבטל מזימה זו. חזק ונתחזק בעד עַמֵּנוּ ובעד עיר אלקינו!