כמעט ארבעה חודשים חלפו מהאסון האזרחי הגדול בתולדות המדינה שבו נספו 45 בני אדם בהילולת ל"ג בעומר במירון, והשבוע החלה ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון בשלב שמיעת העדויות. שלב זה מגיע לאחר איסוף המסמכים וסיור בשטח. הוועדה, בראשותה של נשיאת בית המשפט העליון בדימוס מרים נאור, ראש העיר בני ברק לשעבר הרב מרדכי קרליץ ואלוף במילואים שלמה ינאי, עורכת את דיוניה בדלתיים פתוחות, וחלקם משודר בשידור חי באתר הוועדה באינטרנט.
הראשון להעיד היה מפקד המחוז הצפוני במשטרה, ניצב שמעון לביא, שתיאר את ההיערכות הנרחבת של המשטרה לאירוע. לביא, שפיקד על האירוע, חזר בעדותו על כך שמעולם לא נקבע מספר משתתפים מותר בהילולה: "במירון לא מגבילים קהל, זו תפיסת עולם מזה שנים. ככה היה ב־30 השנים האחרונות. ניסיון להגביל כניסת קהל היה יוצר צוואר בקבוק ואסון יותר גדול, אם היו מחסומים", אמר.
"אין לילה שאני לא חושב מה הייתי עושה אחרת בדיעבד, אני באמת לא יודע מה קרה שם", שיתף לביא בקושי האישי שלו מאז האסון, אך התקשה להצביע על דרך למניעתו. "צריך לבחון מה קרה שם, אבל במובן גדול יותר זה עסק של הזנחה של המון שנים, הזנחת תשתיות שלא יכולות להכיל את כמויות האנשים שגדלות עם הזמן. צריך לבדוק גם אותנו המשטרה. המשטרה היא חלק מהעניין. אין לי שום כוונה לא לקחת אחריות. אני מאשים פה תהליך. היה פה חוסר הסדרה, וכולנו זרמנו עם העסק הזה".
למחרת מסר עדות רב המקומות הקדושים ויו"ר ועדת החמישה הרב שמואל רבינוביץ, שאף שכל באסון את אחיינו מנחם זקבך ז"ל. ועדת החמישה היא ועדה שמנהלת את אתר קבר הרשב"י ואת חלקת תולדות אהרן בחלק מימות השנה. מי שעומד בראש הוועדה הוא הרב שמואל רבינוביץ, רב הכותל, שפתח את עדותו בהבהרה: "אני מברך על הבדיקה של כל האתר, חבל שזה בנסיבות כאלו מצערות. האתר הזה רווי יצרים, קשרים ובעלי אינטרסים", הוסיף הרב רבינוביץ.
על פי דברי הרב רבינוביץ', לאחר שנכנס לתפקידו כראש ועדת החמישה בשנת 2008 הוא פעל לתיקון מצבו הירוד של האתר: "המצב שם בשנת 2008 היה נורא. אין תשתיות, בנייה בלתי חוקית, כבלי חשמל בכל מקום, על כל מרצפת שניסינו להזיז שם הייתה מלחמה", תיאר את הקשיים הרבים שניצבו בפניו לשיקום המקום. "החלטתי שאסור להיכנע כי המקום מסוכן מאוד. במשך שלוש שנים נעשה שם שינוי בצורה בלתי רגילה. מה שראיתם בסיור שלכם עכשיו זה זהב לעומת מה שהיה אז", אמר לחברי הוועדה.
עוד הציע הרב רבינוביץ, בניסיון למנוע את האסון הבא, להרחיק את טקסי ההדלקות מהמתחם בליל ההילולה: "יש לשקול להזיז את ההדלקות או לבטל אותן, חוץ מהדלקה אחת". יו"ר הוועדה נשיאת בית המשפט העליון בדימוס השופטת מרים נאור הקשתה ושאלה בנוגע לאחריות על גשר המעבר שבו התרחש האסון. "אם יש בעיה עם המעבר, לא תפקידכם לדאוג לו?" שאלה. הרב רבינוביץ השיב: "לא ידענו שיש בעיה. יועצי הבטיחות שלקחנו בשנת 2008 וגם אחר כך לא העירו ולא אמרו שיש בעיה עם גשר דב. אף אחד לא בא להעיר על הדבר הזה. אבל חשבתי שכל האזור נראה כמו עולם שלישי. ביקשנו לתכנן ולבנות הכול מחדש", הוסיף. "לא ידעתי שקיימת בעיה בטיחותית בגשר. אף בן אדם שם לא הביא את זה לתשומת ליבי".
אחריו עלה להעיד מפקד מחוז צפון לשעבר ניצב בדימוס אלון אסור, שפיקד על מחוז הצפון במשטרה בשנים 2019-2016. אסור ציין בדבריו כי על פי דעתו בנוגע לאירועים עתידיים במירון יש לערוך שינוי יסודי במקום: "צריך לקחת את ההר הזה ולתכנן אותו מחדש. שינוי תשתיתי בכל ההר הזה".
עוד העיד הרב אברהם ישראל פרויליך, חבר ועדת החמישה, שסיפר על הדרך שבה התנהלה ההילולה לאורך השנים. "ההילולה במירון הפכה להיות אירוע שגלש מקדושת המקום לאירוע של תחרות בין קבוצות, בין הדלקה להדלקה. יש שם התנהלות בריונית", האשים. הרב פרויליך שיתף כי חודשיים בלבד לפני האסון נפגש עם מנכ"ל משרד הדתות ואמר שצריך לסלק את חסידות תולדות אהרן ממירון: "ישבתי עם עודד פלוס, מנכ"ל משרד הדתות. אמרתי להם 'עוד חודשיים ל"ג בעומר. צריך לעשות משהו עם תולדות אהרן. צריך לסלק אותם מהמקום'".
בהמשך עלה לתת עדות גם מנכ"ל אתר הרשב"י, עו"ד אלי פריינד, אשר אחראי על חלקות 70 ו־12 בהר מירון. בדבריו ביקש להסיר את אחריותו מהמקום: "זה לא מדויק להגיד שהחלקות בניהולי. מרכז המקומות הקדושים אמרו לי שבגלל שהמטרה היא להגיע לקבר ושהקבר הוא חלקות 12 ו־70, אז לי יש אחריות לכל השטח. אבל כל השטחים שייכים או לקק"ל או לרמ"י. רק לצורך ההילולה השטח שייך למרכז הארצי למקומות הקדושים", ביקש להבהיר.
"לא סומך במאת האחוזים על הוועדה"
ישראל דיסקינד, נציג פורום משפחות אסון מירון שאחיו שמחה בונים דיסקינד ז"ל נהרג באסון, לא עוזב לרגע את הדיונים של ועדת החקירה ומאזין בדריכות לנאמר בה. "אני בהאזנה מלאה כל הזמן. אני יושב באולם ומקשיב, ובשעות שאני בנסיעה אני מחובר לשידור החי. אני עוקב, אני רוצה לשמוע ולדעת בדיוק מה קורה. למה? כי אני לא סומך במאת האחוזים על ועדת החקירה", הוא משתף בכנות. "כן, אני רציתי שהיא תקום, אני ידעתי מה יהיו ההשלכות אם היא לא תקום, אבל אני עם יד על הדופק, לוודא שהיא עושה את עבודתה נאמנה".
מאז מותו של אחיו לפני ארבעה חודשים דיסקינד לא מוצא מנוח. את עיקר זמנו ומרצו הוא מקדיש בניסיון לקדם תיקון במצב ההר ולדאוג לזכויותיהם של היתומים והאלמנות. "יהיה לי שקט רק כשיבוא המשיח ואפגוש את אחי", הוא אומר בכאב. "כבר במהלך השבעה חשבתי לעצמי שאם הייתה לי אפשרות לשאול את שמחה בונים מה הוא מצפה שאעשה, אין לי ספק שהיה אומר: 'תהפוך שולחנות. תדאג שדם יהודי לא יהיה יותר הפקר במדינה'. לצערי כרגע בוועדה אני רואה בעיקר גלגולי אחריות. הרבה גלגולים", הוא נאנח. "זה זועק לשמיים. אף אחד לא מכה על חטא ואומר 'פה עשינו טעות' אלא רק כמה יש בירוקרטיה וכמה הם לא יכלו לעשות דבר. במילים אחרות הם אומרים: 'חברים, בלי הרוגים אי אפשר להסדיר את מה שצריך'. בינתיים חלף זמן יקר, ובעוד תשעה חודשים הולך להתקיים במירון אירוע ל"ג בעומר תשפ"ב, ולמרות האסון הדברים בהר נשארו בדיוק כפי שהיו, אולי חוץ ממה שקשור להעלמת ראיות. כשאתה טוען נגד המשטרה שפתאום מעלימים את הקרוואן ששימש כנקודת משטרה בהר ועמד על שטח לא חוקי - זה משהו שאתה זועק ואין עונה. במירון ממילא הכול התנהל בצורה לא חוקית אז גם המשטרה מתקינה דברים בצורה לא חוקית ולפני הסיור של חברי ועדת הביקורת מזיזה אותם. זה טיוח, זו העלמת ראיות. בסופו של דבר, גם אם יספרו לוועדה שהייתה שם נקודת משטרה לא חוקית - אין כמו מראה עיניים להבין את האבסורד של מה שקרה בהר. זה הזוי שאנחנו המשפחות בכלל אלה שדוחפים לצדק", הוא מלין. "זה אמור לכאוב לכל אזרח במדינה. זו התנהלות מדאיגה ביותר. אנחנו מדינת הייטק שמתנהלת כמו מדינת עולם שלישי. זה בלתי נתפס".
אתה מצפה שהוועדה תעשה צדק?
"דרישה לצדק הרבה פעמים נתפסת כמשהו נקמני, מי ישלם את המחיר, אבל אם מישהו ישלם את המחיר זה לא יחזיר את אח שלי ולא יחזיר ליתומים הקטנים את אבא שלהם. יחד עם זאת, הצדק הוא למען הדורות הבאים. שידע כל איש ציבור בעוד 20 ובעוד 30 שנה שאם הוא נכנס לתפקיד כלשהו ויש תחת אחריותו נושא שעלול לעלות בחיי אדם – הוא לא יגלגל את זה הלאה, כמו שגלגלו במירון במשך 30 שנה. הוא יעצור ויאמר לעצמו 'במירון היה צדק, היו צריכים לתת את הדין, אז גם אני אנהג באחריות המרבית'".
בד בבד עם חיזוק ידיה של ועדת החקירה לעשיית צדק, דיסקינד מבקש לא להסיר אחריות גם מהרשות השופטת: "הרשות השופטת היא חלק מהאסון הזה. בית המשפט יש לו דם על הידיים", הוא אומר וקולו נשנק. "הוא זה שדחה את העתירה להפקעת השטח. והנה, הוא מגיע עכשיו ורוקד את ריקוד המה יפית שלו על כך שהוא זה שמביא צדק אבל גם הוא חייב לתת תשובות", קובע דיסקינד. "בית המשפט הוא זה שדחה את ההצעה של שר האוצר יובל שטייניץ ב־2011, ובשנת 2013 ניסה שוב השר יאיר לפיד והדבר לא יצא לפועל. אם בית המשפט היה מקבל את צו ההפקעה של שטייניץ או של לפיד אחריו - אזי חיי אדם היו ניצלים ולא הייתי מדבר איתך היום. לכן גם לבית המשפט יש חלק בדבר הזה. בסופו של דבר אנחנו מקווים לתקן את המציאות במירון, אבל מבחינתנו זה תיקון הרבה יותר רחב היקף".
"הוועדה נכה מיום לידתה"
גם חבר הכנסת עו"ד שמחה רוטמן, מייסד התנועה למשילות ודמוקרטיה, מוטרד מהרכבה של ועדת החקירה הממלכתית שקמה: "האסון במירון התרחש ביום חמישי, וכבר ביום ראשון דרשתי שתקום ועדת חקירה. כך שמצד עצם העניין הבנתי בצורך הגדול שבקיום חקירה. אני ויתר חבריי מהציונות הדתית חתמנו על מכתב ליו"ר הכנסת בעד הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית, ועדה שהכנסת מקימה בהחלטה והיא מורכבת מנציגי הסיעות השונות ומנהלת חקירה כמו שמתנהלת ועדה בכנסת, עם דיונים, עם מסקנות ועם דו"ח - הכול. רק שהוועדה נעשית באמצעות הכנסת", הוא מסביר את דרישתו.
"למען האמת, בעיניי אחת הסיבות שצריך לחקור בהקשר של אסון מירון היא אי יישום דו"ח של ועדת חקירה פרלמנטרית שהייתה בעבר בעניין. הרי הייתה ועדה כזו שחלק ממסקנותיה היה שצריך לשנות את מתווה הבעלות במירון. המסקנות שלה הוגשו כהצעת חוק והפכו להחלטת ממשלה, אבל לא יושמו בגלל בעיות פקידותיות ובגלל התערבות של בית המשפט שעיכב את החלטת הממשלה שיאיר לפיד, שר האוצר דאז, קיבל בשנת 2013. הכשל בעניין מירון הוא כשל של כמה רשויות", הוא מבהיר, "הוא לא כשל של רשות אחת. נכון, יש חלק של הרשות המבצעת, אבל יש גם חלק לרשות השופטת", מפנה חבר הכנסת רוטמן אצבע מאשימה גם לכיוון בית המשפט.
"הרבה אנשים לא יודעים שההקדשים שמנהלים את האתרים במירון מנוהלים בצו בית משפט. בית המשפט מפקח על ההקדש. כך שבית המשפט לא יושב בוועדה הממלכתית הזאת בתור בורר ניטרלי", אומר חבר הכנסת רוטמן נחרצות. "מי יבדוק את המערכת הזאת? אני רוצה מישהו שיבדוק למה ההליך נמשך כל כך הרבה זמן בבית המשפט. בשנת 2013 הייתה החלטה להפקעת השטח כדי להסדיר את האתר. וזו הייתה ממשלה בלי חרדים, והיה שר אוצר שקיבל החלטה טובה ואז הוגש בג"ץ והעניין נמשך ונגרר בבית המשפט עד שהגיעו לפשרה. למה הגיעו לפשרה הזאת? מי לחץ על הפשרה הזאת? האם להתמשכות ההליך בבית המשפט היה חלק בזה? האם כאשר יש הפקעה לצורכי ציבור צריך לקצוב את משך ההליכים בזמן מוגדר? אני שואל. אין לי מושג. אבל אני כן יודע שהנושא צריך להיחקר ולהתברר. ואני יודע שמי שעומדת בראש הוועדה ומי שמנהלת אותה היא נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, שזה התרחש אצלה בבניין. אני בטוח שהוועדה תבדוק ותעשה עבודה טובה, אבל היא תבדוק חלק מהדברים בלבד. יהיו שאלות שמראש לא יעלו לדיון ולבדיקה. אתה לא יכול לבוא לשופט בית משפט עליון ולהגיד לו 'אני חושב שבית המשפט העליון כשל. תסיקו מסקנות'. השופט לא מוכן לשמוע דבר כזה ולא מסוגל לחשוב בכיוון הזה. לכן ביקשתי ועדת חקירה פרלמנטרית שיש בה נציגים מכל הסיעות ואפשר שיהיה לה יושב ראש משותף מהקואליציה ומהאופוזיציה, יהיו נציגים מכל סיעות הבית והכול יהיה גלוי".
אבל ישנם גם פוליטיקאים בעלי מעורבות באסון וחלקם יגיע לוועדה פרלמנטרית ממקום לא ניטרלי.
"אין ספק. ומי הכי טוב בלמצוא טעויות של פוליטיקאים? הפוליטיקאים האחרים. בתוך הוועדה הפרלמנטרית יהיו אנשים שהאינטרס שלהם יהיה להסביר למה פוליטיקאי א' או ב' כשלו. אבל הם יצטרכו לגבות את זה ולנהל הליך ולכתוב דו"ח. ככה עובדים בכל העולם".
ואחרי הכול, למרות קריאתך, בסוף קמה ועדה ממלכתית והחלה בעבודתה. האם תאמין למסקנותיה ותכבד אותן?
"בעיניי הוועדה הזאת מיום לידתה היא נכה. היא לא תבדוק חלק מהדברים. האם תגיע למסקנות שימושיות בדברים שתבדוק? אני מקווה מאוד שכן. אבל הוועדה לא תבדוק נושאים חשובים אחרים שצריכים להיבדק. אירוע כזה צריך להיחקר ולהיחקר היטב, לכן צר לי שהיא הוקמה בדרך הזאת, אבל עכשיו משהיא קמה צריך לתת לה לעבוד", הוא מסכם.