אלף שמשות זוהרות
אלף שמשות זוהרותצילום: ישעיהו פיינברג

אירועי הימים האחרונים באפגניסטן, כמוהם כתפאורה אחת גדולה להצגה המרתקת המועלת בימים אלו בתיאטרון גשר, אלף שמשות זוהרות.

איני יודע למה אלף שמשות זוהרות שם, כי הרי הכל באפגניסטן חשוך. החיים, ההסתתרות, המוות שאורב בכל פינה. דבר אחד ברור. כל פינה בהצגה, כל משפט וכל סצנה ב 120 הדקות מביאה את מציאות החיים אל קרשי הבמה בצורה הכי טובה ואיכותית, שרק תיאטרון כמו גשר מסוגל להביאה.

בעקבות ההצלחה של "רודף העפיפונים" תיאטרון גשר מציג, בבכורה ישראלית, עיבוד בימתי לספרו המרגש והמסעיר של חאלד חוסייני - "אלף שמשות זוהרות".

"כמו שמחט של מצפן תמיד תמצא את הצפון, ככה אצבע מאשימה של גבר תמיד תמצא את האישה". והאשה בהצגה , או ליתר דיוק הנשים בהצגה, הם הכוכבות.

זהו סיפור על חברות אמיצה בין שתי נשים כאשר ברקע מתרחשת הטרגדיה הגדולה של מלחמת האזרחים באפגניסטן.

מַרְיַם חותנה בגיל 15 עם רשיד, סנדלר אלמן המתגורר בכאבול. חיי הנישואים שלהם הולכים ומידרדרים מכיוון שמרים לא מצליחה ללדת ילדים.

כשני עשורים לאחר מכן, בעיצומה של מלחמת האזרחים באפגאניסטאן, רשיד נושא לאישה את לילה – שכנתם בת ה-14, שכל משפחתה נהרגה בהפצצה.

לעומת מרים, לילה הצעירה יולדת לרשיד שני ילדים, והמתח בבית מגיע לשיאים חדשים. כשהטאליבאן משתלטים על המדינה, החיים הופכים למאבק נואש ברעב, ראשיד הופך אלים יותר ויותר ומשרה פחד על נשותיו.

לבסוף, הן מחליטות לעשות יד אחת כדי לשנות את גורלן האכזרי, גם אם המחיר יהיה קשה מנשוא.

תפאורה ובימוי יוצאים מן הכלל, משחק בימתי קשה מאד אך משכנע, עיבוד מצויין לספר. לעיתים קשה לצפייה אך שווה כל רגע להבנת החיים האמיתיים שנמצאים במרחק של 3 שעות טיסה מאיתנו. השמשות שם לא זוהרות. ההצגה בהחלט כן.זוהרת מאד.