בימים אלה ראה אור ספרה החדש של יפה זלכה, חוקרת ספרות המדרש, 'פרקי מועד באגדת הירושלמי'.
מגמת הספר היא לפתוח צוהר לייחודה הרעיוני של מחשבת התלמוד הירושלמי בעיסוקה בחגי ישראל ובמועדיו.
הסוגיות המובאות בספר דנות בבריאת האדם, במשמעותו של יום הדין, במהות התשובה, בנוסח אמירת הווידוי, בהגדרת השמחה הרצויה בחג הסוכות, בבעייתיות שבתפילת יחידים על הגשם, באופן ההסתכלות על נס פורים, במשמעותה של גאולת מצרים והגאולה בכלל, באחריות שבקבלת התורה, במשמעות החורבן והציפייה למשיח וכן בטעמה של מצוות הדלקת נרות שבת ומהותה של ההבדלה במוצאי שבת.
אף שהמקורות עוסקים בנושאים שונים, ניתן לדלות מתוכם – מתשתית העומק שלהם – רעיונות יסוד משותפים העוסקים במהות החיבור שבין האדם הפרטי ועם ישראל כולו למועד, בבירור מקומו ותפקידו של האדם בעולם, בבחינת יסודות הקשר בין הקב"ה לעמו ולארצו, ובבחינת הדרך שבה מפרש הירושלמי לאור המועדים, את תולדות עם ישראל ואת משמעות החורבן והגאולה.
רעיונות יסוד אלה מתבהרים ומתלבנים ביתר־שאת לנוכח השוואתם למקורות המקבילים בתלמוד הבבלי כשהם מבחינים בדגשים השונים שיש למועדי השנה בתלמוד הירושלמי לעומת התלמוד הבבלי.
קמעה קמעה יוצק הירושלמי במדרשיו ואגדותיו את אדני היסוד למחשבת התלמוד הירושלמי כחלק מתורת ארץ ישראל. תורה שציפתה ארוכות לשובם של בניה אליה; יד השנים לא הכהתה את זיווה ולא סדקה את יסודותיה. כעת, עם שובנו לאדמתנו, היא שבה ונפרשת לעינינו במלוא עוזה כ"ראי מוצק" למחשבתם המקורית של חכמי ארץ ישראל.
ד"ר יפה זלכה עוסקת בחקר ספרות המדרש והאגדה, תוך התמקדות במדרש והאגדה שבירושלמי. ספרה הראשון "בעין אגדת הירושלמי" וזה ספרה השני העוסק בנושא. שני הספרים ממשיכים ומשלימים זה את זה ומשרטטים תמונה העוסקת בייחודה של אגדת הירושלמי כחלק מתורת ארץ ישראל.