הרב ד"ר עידו פכטר
הרב ד"ר עידו פכטר צילום: דוברות

תגובתו של הרב אליעזר שמחה וייס למכתבו של השר מתן כהנא, שנשלח בשבוע שעבר לרבני ישראל, אינה באמת תגובה.

אין בה טיעון ענייני כלפי המכתב, שנוסח באופן מכבד וקשוב (השר הבטיח לקרוא כל מילה מההערות שיישלחו לו בתגובה), במטרה לייצר דיאלוג בין מנסחי התכנית לתיקון מערך הכשרות לבין השטח. מה שיש בתגובתו של הרב זה בעיקר זלזול בוטה בשר כהנא שמוביל למרבה הצער לזלזול בהלכה.

מכתבו של השר לא יצא בחלל ריק. קדם לו פרסום התכנית לרפורמה במערך הכשרות ודיון ציבורי ער בעניין. שם הוצגו הכשלים הקיימים במערך הכשרות, אזלת ידה של הרבנות הראשית בתיקונם, והפתרונות שמציע המשרד בראשותו של השר כהנא. רבנים גדולים, כמו הרב אליעזר מלמד והרב יעקב מדן ואחרים, הביעו מאז תמיכה ברפורמה.

כיצד כותב אפוא הרב וייס שהשר לא מפרט את הכשלים "ואינו מסביר על מה הוא בעצם מתכוון לשמור"? במקרה הטוב, מדובר בהיתממות. אבל מהמשך דבריו של הרב וייס נראה שיש כאן יותר מכך – רצון להנמיך את דמותו של השר כהנא ולעשות לו דה-לגיטימציה.

הרב וייס מנסה לצייר את השר כמבולבל וכחסר כל הבנה. הוא "מאשים" אותו בכך שהשתמש במונחים מעולם האינסטלציה וההנדסה, מדמה אותו לילד שדוחף את הזקנים ואפילו נוטל ממנו את תואר השר ומציג אותו כאיש צבא מן הטייסת. וכך, בעוד שהרב וייס מאשים ש"אפילו דבר אלמנטרי בעולם ההלכה כמו דו־שיח הלכתי והחלפת דעות לא נמצא" במכתב ששלח השר כהנא, תגובתו לוקה בדיוק בכשל הזה. מלבד זלזול בוטה בשר אין בתגובה הזו ולו טיעון ענייני אחד כלפי המכתב. מצער לראות שכך מתבטא רב בכיר בישראל. חכמי ישראל מאז ומעולם ידעו לחלוק כבוד לגורמי השלטון, ואפילו כשהיו לא-יהודים. הייתכן שדווקא כשיש לנו שלטון יהודי, ובמיוחד שר שכיפה לראשו, יתבטאו רבנים בצורה שכזו?

אבל כאמור, הזלזול בשר כהנא לא נגמר באדם אלא מוביל לזלזול בהלכה. המקום היחיד שבו הרב וייס מתבטא בצורה הקרובה להיות עניינית היא התייחסות לסוגיית היתר המכירה. במכתבו, השר כהנא הציג חשש אמיתי שיום יבא וישתלטו על הרבנות הראשית רבנים מבית מדרש מסוים שיתנכרו למסורות הלכתיות אחרות, ויאסרו לדוגמה את השימוש בהיתר מכירה. השר כהנא לא טען שהיתר מכירה הוא הפתרון היחיד לסוגיית השמיטה ולא שלל דרכים אחרות להתמודדות איתה אלא רק ביקש למנוע הקצנה הלכתית שתאסור דרכים לגיטימיות בהלכה כמו היתר המכירה. והנה, הרב וייס מאשים שהשר כהנא מתנכר בכך למורשת אבותיו מקיבוץ חפץ חיים ששמרו שמיטה כהלכתה "ולוחם בעד אי שמירת שמיטה".

את הדברים הללו אי אפשר לקבל ברמה ההלכתית. האם מי שמקבל את שיטת "היתר המכירה" מתנגד לרעיון השמיטה ולוחם נגד שמירתה? האם הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שכתב תשובות ארוכות שבהן סמך את ידיו על היתר המכירה, לחם נגד שמירתה? האם הרב זאב וייטמן, רבה של אלון שבות והרב של 'תנובה', מומחה בעל שם לכשרות, שטוען שכיום חקלאי שאינו מסוגל לקיים שמיטה כהלכתה מבחינה כלכלית יקיים היתר מכירה, לוחם בעד אי שמירת שמיטה? האם הראי"ה קוק, שביסס כידוע את ההיתר בשעתו, ושבכפר שנוסד של על שמו בו כיהן הרב וייס ברבנות (כפר הרא"ה), פעל נגד השמיטה? האין בכך זלזול בוטה במסורת הלכתית רבת שנים?

אני מאמין שלא לכך התכוון הרב וייס, והוא פשוט טעה בהבנת דברי השר כהנא, כאשר חשב שרצונו להשליט נורמה הלכתית אחת בלבד ברבנות הראשית. אבל דווקא טעות זו מעידה על הבעייתיות הגדולה בתגובתו. "השנאה מקלקלת את השורה", אמרו לנו חכמים, ונראה שבדיוק זה מה שקרה כאן.

השנאה שהתפתחה כלפי השר כהנא בעקבות הרצון שלו להתמודד באופן אמיץ עם כשלי מערך הכשרות, קלקלה אצל חכמים את השורה. מה שהתחיל בביטויים זולים של פוליטיקאים, מגיע כעת לזלזול בוטה. וזלזול מוליד טעות בהבנת הנקרא, וממנה קצרה הדרך לפגיעה במסורת הלכתית מוצקה כמו היתר מכירה. הנה לנו דוגמה כיצד הסגנון משפיע בסופו של דבר על התוכן. זלזול באדם נגמר בזלזול בהלכה.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו