יפתח
יפתחצילום: יח"צ

מערכת החינוך נערכת לפתיחה הרשמית של שנת הלימודים במאמצים להתאים את המסגרת למגוון רחב ככל האפשר של תלמידים, אבל יש תלמידים שלמרות המאמצים הללו של המערכת מוצאים את עצמם בחוץ. בעמותת תימורה מתמודדים בהצלחה לא מבוטלת עם הנוער בסיכון שמחוץ למערכת הממוסדת והרגילה. יריב פלר, מנהל פנימיית 'יפתח' של עמותת תימורה, מספר על ההתמודדות המורכבת בראיון לערוץ 7.

"בעשרים השנה האחרונות אנחנו עבור הנערים בהרבה מובנים בית, נראות וכבוד, מה שהרבה נערים לא מקבלים במסגרות גדולות. בגלל מספר הנערים, הגישה והאופי הטיפולי הדברים מתאפשרים לנו", אומר פלר כשהוא נשאל מה גורם להבדל בין היכולות של מערכות "רגילות" לבין היכולות של מסגרות כמו 'יפתח'.

"גם ברמה הקבוצתית וגם ברמה האישית אנחנו מצליחים לתפור מערכת לימודית ומערכת טיפולית שונה, ובעיקר זו אווירה שבה הנערים רוצים ללמוד להשתלב ולהשלים פערים, להיכנס למסלול חיים, בתוכם הנערים האלה רוצים להתגייס ולהיות חלק מהציבוריות הישראלית. הם רק צריכים את העטיפה הזו כדי להוציא את הדברים מתוכם".

על היכולת של מערכות החינוך ה"רגילות" לקיים את אותה מסגרת טיפולית-חינוכית במערכת פנימה, אומר פלר: "הציבור הדתי לאומי עבר הרבה תהליכים חיוביים של הכלת נערים ואירועים בתוך המסגרות, וזה קורה. לטעמי אפשר יותר, ובנוסף יש נערים שצריכים יותר נראות ויותר טיפול במקום שמתנהל אחרת. להבנתי אם היה יותר ליווי של צוות עם עקרונות וטיפול היו מצליחים יותר".

האם היעד במסגרת כמו 'יפתח' היא הגיוס לצה"ל? האם זהו המדד להצלחה? "לא הגיוס לצבא הוא הרף לכולם, אבל הוא אחד הסממנים להשתלבות בציבוריות הישראלית ואכן רוב החבר'ה אצלנו מתגייסים לשירות בצבא או שירות לאומי. המטרה העיקרית שלנו היא לפתוח להם דלתות ולשנות את סיפור החיים שלהם מהכאוס שבו הם חיים, להיכרות עם החוזקות שלהם ולהשתמש בהם ולהיזהר מהחולשות שלהם. בגרות וגיוס הם חלק מהביטויים לכך".

על היכולות הטיפוליות שב'יפתח' לעומת מוסדות שגרתיים אומר פלר: נוצרת מעטפת רחבה מאוד סביב כל נער. זו מעטפת שכוללת טיפול וקבוצות טיפול לפי הצורך. אנחנו מסתכלים על הכול יחד, עוזרים במשברים סביב הבית, והמעטפת הכללית היא שעושה את ההבדל. בנוסף, ברמה הפרקטית, יש כאן מרחב גדול של מגמות יצירה, אמנות וביטוי עצמי, הרבה עבודה של פיתוח גוף, עבודה בשטח כמי שנמצאים באחד המקומות היפים בארץ, צפון ים המלח".

במהלך שנות קיומו של 'יפתח' חל שינוי משמעותי ביחס של ההורים והמשפחות ובכלל של הציונות הדתית לבני הנוער הלומדים במסגרת זו ולדברי פלר הדבר מחלחל גם לחברה החרדית. "להורים הרבה יותר קל היום להתגייס ולהיות לצד הנערים. זה לא שזה בלתי מורכב ולא מסובך, אבל ככלל הורים מתגייסים לעזרת הנער מתוך ראיית הצרכים של הנערים".

האם המסגרת של 'יפתח' לא הופכת לרשת ביטחון שאליה הרבה נערים מוכנים ואולי אפילו מעוניינים ליפול ולנטוש מסגרות של ישיבות ואולפנות במקום להתמודד עם קשיי הלימוד במסגרות הללו? פלר משיב ומספר כי גם אם נדמה שב'יפתח' קל, הדבר אולי כזה במספר יחידות הלימוד בגמרא, אך לא בעבודה הפנימית שהנערים נדרשים לה ומעוניינים בה, שם זה הרבה יותר קשה. "סוג הנערים שמגיעים אלינו הוא בעל רגישות מאוד גדולה והם קולטים את זה מהר מאוד. אולי קל יותר בעומס הלימודי אבל ההיבט הרגשי הוא המשמעותי יותר".