תנ"ך
תנ"ך צילום: ISTOCK

כמו רבים, גם אני קראתי היום את הידיעה, כי שרת החינוך אומרת, שניתן להפחית שעות של שיעורי תנ"ך לצורך נושאים חברתיים. 

מעבר לעובדה שצרם לי השדר שמעביר משפט כזה, מסר ששיעורי קודש לא נראים מספיק חשובים לשרת החינוך, יותר צורם לי, כי שרת החינוך רואה בשיעורי תנ"ך ובנושאים חברתיים שני דברים שונים. 

אין ספק כי ניתן ללמד תנ"ך כשיעור מתמטיקה - באופן כזה בו משננים את הפרשנות לפסוקים השונים, כשם שמשננים משפטים בגיאומטריה ובזה לסכם את לימוד התנ"ך. 

אך כשחז"ל קראו לתורה -תורת חיים הם התכוונו להרבה הרבה יותר מזה. לימוד מעמיק של תנ"ך, מסוגל ואף צריך, לכלול דיונים ותובנות הנוגעים לנושאים חברתיים והשקפתיים. כדי שהאמירה לא תישאר ערטילאית אתן כמה דוגמאות. הדוגמאות הן אינסופיות אך אתן שלוש דוגמאות - אחת בתורה, אחת בנביאים ואחת בכתובים.

דוגמא מהתורה: כאשר לומדים על פרשת הנשיאים בחומש במדבר, חלשה דעתו של אהרון הכהן ששבטו לא השתתף בקורבנות הנשיאים. אפשר להסתפק בלספר כי הקב"ה אמר לאהרון הכהן: "שלך גדולה משלהם", ולהרגיש כי סיימנו את תפקידנו בכך שהתלמידים מכירים את הפירוש. אך אם לומדים לעומק במה גדול תפקידו של אהרון מהבאת קורבן בחנוכת המשכן - הרי למדים, שהדבר הגדול הוא שאהרון לא עשה מעשה טוב, גדול ככל שיהיה, באירוע חד פעמי עם הד ציבורי גדול, אלא הוא עשה יום יום את אותו מעשה של הדלקת הנרות, בקור ובשרב באופן שיגרתי ללא כל פירסום מיוחד.

מכאן ניתן לדון עם התלמידים על המוכנות לקחת תפקיד ראשי בהצגה או בטקס, לעומת המוכנות להביא שיעורי בית לחבר שחולה חלילה תקופה, או המוכנות לוודא כי כל הכיסאות בכיתה מורמים על מנת לסייע למי שמנקה את הכיתה בסוף היום וכדו'. 
דוגמא מהנביאים: כאשר לומדים על שמואל הנביא, שהיה צדיק בקנה מידה שאיננו יכולים להבין, ובכל זאת שיער כי אדם בעל חזות חיצונית נאה, הוא מלך ישראל העתידי. וה' מלמד את שמואל הנביא ואת כולנו כי "אל תביט אל מראהו ואל גבה  קומתו כי האדם יראה לעניים וה' יראה ללבב".

עוד באותו נושא:

הלימוד יכול להוביל לדיון "בנושא חברתי" כל כך בוער היום - כיצד אנחנו בוחרים חבר או שופטים את האנשים מולנו. האם חבר בעל מראה חיצוני הפחות מקובל כ-יפה יזכה להזדמנות שווה "להתקבל" להיות החבר שלנו? האם אכן אנחנו שופטים את האנשים על פי הלב? האם אנו עושים טעויות בשיפוט המוסרי בגלל המראה וגובה הקומה? בגילאים מבוגרים יותר הדיון יכול אף ללכת למקום של בחירת בן/בת זוג עתידיים, ובכל גיל יכולים ואף כדאי לשאול את עצמנו כיצד אנו שופטים, אפילו את עצמנו - על פי המידות שלנו, איזה אדם אנחנו במלוא מובן המילה או על פי המראה. הדוגמא האחרונה היא מהכתובים: נוכל ללמוד ממגילת אסתר, שגם בה יש אין ספור דוגמאות לדילמות חברתיות.

ניתן דוגמא ממש מתחילת הספר - משתה של 180 יום-משתה בו בעיקר אוכלים ושותים, וחז"ל אף אומרים כי היו מקיאים במכוון על  מנת להצליח לאכול כמויות כל כך גדולות, כל כך הרבה ימים - יכול לקחת את הדיון על מקום האוכל בחיינו - כמה מקום נכון לתת לאוכל בחיינו? האם האוכל יכול לשרת מטרות נוספות? האם אוכל זו תרבות? למה בכל חג יש ביהדות מקום גם לאוכל? ועוד ועוד.

אלו דוגמאות קטנות והתורה היא רחבה מיני ים. אבל כאשר מבינים כי שיעורי תנ"ך הם המקום הטוב והאמיתי ביותר לדון בנושאים חברתיים, כאשר שיעור תנ"ך אינו שינון פסוקים ופרשנויות מנותק מכל מהות, צריכה שרת החינוך לומר שבשל הדחיפות לטפל לעומק בנושאים חברתיים כדאי להגביר את שעות לימודי התנ"ך בבתי הספר.

ואסיים בהסתייגות קטנה אך משמעותית - בכל לימוד תנ"ך כמובן שמה שצריך להוביל אותנו הוא כי מדובר בדברי אלוקים חיים ולא ביצירת ספרות אנושית ולכן הלימוד החברתי שמתווסף ללימוד התנ"ך  צריך לינוק ולהסתמך על מה שאמרו חז"ל. "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום"

אורית עבדיאל,  לימדה תנ"ך במגוון גילאים, בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית, תעודת הוראה במתמטיקה וחינוך לגיל הרך, ותואר שני בטכנולוגיות למידה.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו