הרב פרופ' יהודה ברנדס, ראש המכללה האקדמית הרצוג
הרב פרופ' יהודה ברנדס, ראש המכללה האקדמית הרצוג צילום: מירי שמעונוביץ
פעמים רבות הסב מו"ר הרב ישעיהו הדרי זצ"ל את תשומת לבנו לעובדה מעניינת בתפילת מנחה של ערב ראש השנה: כאשר אומרים במנחה של ערב ראש השנה, בברכת השנים שבתפילת העמידה את המילים: "ברך עלינו את השנה הזאת", לאיזו שנה מתכוונים? בפשטות – לשנה היוצאת ולא לזאת שתכנס בעוד מספר דקות.

על השנה הזאת שכמעט עברה וחלפה אנחנו מבקשים שה' יברך אותה לטובה ולברכה, שייתן ברכה על פני האדמה ישביענו מטובה, ויברכנה כשנים הטובות, כך על פי הנוסח האשכנזי. בנוסח הספרדי מפורש יותר: "ותהי אחריתה חיים ושבע ושלום כשנים הטובות לברכה", דהיינו – בגוף הברכה נאמר במפורש שמבקשים על אחריתה.

מה המשמעות של בקשה שכזאת?

על כרחך יש לומר, שברגעים האחרונים של השנה עדיין יכול הקב"ה להפוך את כל השנה לטובה. לא רק שהרגעים האחרונים הללו יהיו טובים, אלא שבעקבותיהם תתברר למפרע הטובה שהיתה גנוזה בשנה כולה ולא ראינוה. דברים שחשבנו לרעים, או אף אם היו בהם צער וייסורים, עוד יתאפשר להפיק מהם טובה וברכה, חיים ושלום. הרע יישאר מאחור, ומתוך הצרה שהיתה עדיין אפשר להמציא לנו רווחה.

הקריאה הזאת אינה פונה רק אל ה' אלא גם אל האדם. האדם יכול להתבונן בעין טובה על השנה שעברה ברגעים האחרונים שלה, ולהשתדל לראות את הטובה שהיתה בה. לראות את הטובות הגלויות, החסדים שעשה עמנו ה', לכל אחד ואחת בפני עצמו, לנו ולמשפחותינו, לעם ישראל ולעולם כולו. ולנסות לראות גם את הטובות הנסתרות, אלו שלא ראינום ברגע ההתרחשות אבל בדיעבד התבררו לטובה. פרופ' מרדכי רוטנברג, פסיכולוג וסוציולוג, חתן פרס ישראל, בנה תורת טיפול שלמה סביב הרעיון של "רה-ביוגרפיה", קריאה מחדש של העבר במבט חיובי, מבט של פיוס ותיקון.

הרעיון של צפייה לעתיד המבוססת על ראייה חיובית של העבר, הוא גם היסוד של מצות התשובה המתוארת בפרשתנו. מעשה התשובה אינו רק התחייבות לתיקון העתיד תוך כדי חרטה על העבר ומחיקתו. יש שתי דרגות בתשובה שבשתיהן יש ממד של תיקון העבר והעלאתו: זדונות נעשות לשגגות (יומא לו ע"ב), וזדונות נהפכות לזכויות (יומא פו ע"ב).

למושגים הללו, של הפיכת הזדונות לשגגות ולזכויות, יש משמעות בעולם המשפט והדין של הקב"ה. לא נדרוש במופלא ממנו, אך נרשה לעצמנו להתבונן במשמעויות האנושיות והקיומיות שלהם.

המובן הפשוט של זדונות נעשות לשגגות הוא, שכאשר האדם מתחרט על מעשיו בכנות ומחליט לשנות את דרכו, הוא רואה את העולם ואת עצמו בעיניים אחרות. לדוגמה, אדם שעישן במשך שנים, ויום אחד הבין שעליו להפסיק מפני שהדבר מסוכן לבריאותו, אם בשל מחלה, אם בשל הערה של רופא או חברת ביטוח, אם בשל מחקר רפואישקרא. כעת הוא "בעל תשובה", הוא מודע יותר לסכנות של העישון ומתגבר על החשק. נכון לומר, שבשלב הקודם רמת ההבנה והתודעה שלו את חומרת המעשה היתה נמוכה יותר, שהרי אילו היה מודע למה שהוא מודע כעת, לא היה מעשן גם בעבר. אם כך, נכון לומר שיחסית למצב התודעה וההבנה שלו כיום, הוא היה שוגג. הוא לא הבין נכון את המציאות, את הנתונים, את השיקולים. והרי זה דומה להגדרה של שוגג בהלכה: אדם שעבר עבירה מבלי להיות מודע למשמעות המלאה של מעשיו.

המובן של זדונות נעשות לזכויות מורכב יותר. במישור אחד, יש לפרש שלבעל תשובה יש יתרון על הצדיק הגמור שלא חטא. הצדיק הגמור לא יודע טעמו של החטא, ולכן גם מתאווה אליו פחות מאשר מי שטעמו. אדם שלא אכל מימיו מאכלות אסורות מתאווה אליהן פחות ממי שזוכר בגעגוע את הטעם המשובח של מאכלי איסור שאכל ולא יוכל עוד לשוב ולאכלם. שכרו של מי שנגמל מן הסם והערך של ההימנעות שלו ממנו, גדולים לאין ערוך מאלו של מי שמעולם לא טעם את טעמו. משכך, הופכים הזדונות שבעבר לזכויות שמי שלא חטא כלל אינו זכאי בהן. כמובן, אין בכך המלצה לחטוא ולשוב, אבל בהחלט יש בכך הסבר למעלתם של בעלי תשובה על פני צדיקים גמורים, בהבטים מסוימים.

מישור אחר שבו הזדונות נהפכות לזכויות הוא כאשר האדם פועל לתקן באותם מקומות שבהם היה שקוע בעבר בהיותו חוטא. אמן שאורח חייו היה של בוהמיין הולל והפך לבעל תשובה, אם יסתגר בד' אמות של תורה, זדונותיו יהפכו לו לשגגות, ואולי לזכויות מן הסוג שהתפרש לעיל. אבל אם הוא יהפוך לאמן יוצר מתוך עולמה של תורה, אזי הניסיון, הידע והכלים האמנותיים והיצירתיים שרכש בתקופתו ההוללת, יהפכו לזכויות, שכן הם עצמם יהפכו אצלו מעתה לכלים לעבודת ה', לטובתו ולטובת כל הנהנים מיצירתו.

הרעיונות הללו לא נועדו רק לתנועות תשובה גדולות ומקיפות, הם נוגעים לכל אחד ואחת, באחריתה של כל שנה ושנה. אפשר לחשוב על פגם אחד, מנהג לא רצוי אחד, שברצוננו לשפר. אפשר להתבונן לאחור על השנה שחלפה ולמצוא משהו חדש וטוב שנבט ואפשר לטפח ולהמשיך בו, כך שבעתיד נוכל לחשוב על שנת תשפ"א כשנה שבה התחדשנו בדבר זה. משהו שבעבר היה מוזנח או פגום, והנה גילינו שיש ביכולתנו לתקנו, להצמיח ולחדש. מכאן ואילך, מה שעשינו בעניין זה בעבר ייראה לנו כשגגות, ואולי אף נוכל להשתמש בו לעתיד כזכויות ממש.

זה יכול להיות משהו במידות האישיות, הפרטיות והאינטימיות ביותר, אבל יכול להיות קשור גם למשפחה, לעבודה, לקהילה או לכל תחום עיסוק אחר.

דוגמה מובהקת שאפשר לחשוב עליה בהקשר זה בעקבות השנה האחרונה במכללה הוא הנושא של למידה מרחוק. עד לפני זמן לא רב כמעט ולא היינו מודעים לעושר האפשרויות הטמונות בלמידה שכזאת. עם פרוץ הקורונה, למדנו בסמסטר השני של שנת תש"פ, שאפשר ללמד ולסיים בהצלחה שנת לימודים בלמידה מרחוק, ועדיין היה זהבעינינו פתרון לעת צרה בלבד. כיום, בסוף שנת תשפ"א, מכללת הרצוג, בתוך כלל האקדמיה בארץ ובעולם, כבר יודעת לומר שיש בלמידה מרחוק גם פוטנציאל חיובי ומועיל. אנו עוסקים כיום באופן שיטתי בגיבוש דרכי הוראה מיטביות להוראה מרחוק באמצעים דיגיטליים, כפי שבמשך דורות לפנינו עסקו, ואף אנו עדיין עוסקים כיום, בהשבחת ההוראה בכיתה. אנו יודעים היום לומר מה אפשר לעשות טוב יותר בכלים של למידה מרחוק ולכן החלטנו להכניס את דרך ההוראה הזאת, באופן מבוקר ומוגבל, לתוך תכנית הלימודים הקבועה, גם אם בע"ה יירפא העולם כולו מן המגיפה לחלוטין במהרה בימינו.

במבט לאחור מאחרית השנה אנחנו מבינים שמבחינת טכנולוגיות למידה ופיתוח מרחבי לימוד ודעת חדשים, צרת המגיפה, הבידודים והסגרים, קידמה את העולם ואף הקפיצה אותו קדימה כמה וכמה שלבים, שאלמלא התרחשה הקורונה, היו אורכים שנים רבות. באחרית השנה אנו מתפללים שחידושים אלה יהיו לטובה ולברכה ויתברר בדיעבד שהשנה הזאת היתה שנת לימודים מוצלחת, כשנים הטובות. בשנים הבאות נזכה לנצל את הטובה והברכה, נפטר מהצרותשגרמו להתחדשות הזאת, נדע לסלק את החלקים הפגומים והבעיות שקיימות בדרכי הלמידה החדשות הללו. אם כל הטובות האלה יקרו, תיזכר השנה הזאת, מפרספקטיבה רבת שנים, כשנת מפנה חיובית ומשמעותית לעולם הלמידה והחינוך.

מעבר למבט הכללי והמערכתי, יכול גם כל מורה ותלמיד לעשות את חשבון נפשו, למצוא את ההבטים החיוביים והזכויות שזכה להן בתקופת הלמידה הזאת, ולבחור לאמץ את הכישורים, המיומנויות והכלים שהתחדשו לו בשנה הזאת. כפי שמסביר הרב קוק באורות התשובה, מבטו של בעל התשובה על המציאות מתייחד בכך שהוא רואה בה את ההבטים החיוביים של המציאות, את האפשרויות של התיקון, והוא משתחרר מהמבט המתוסכל והמיואש של מי שרואה בעיקר את הרע והפגום, בעברו האישי ובעולם שסובב אותו.

"כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו".

יהי רצון שנזכה לשוב בתשובה ולהתברך בברכת השנים בימים שנותרו באחריתה של שנת תשפ"א,

ואחריה תחל שנת תשפ"ב וברכותיה, שנה של ברכה ועשייה פורייה ומוצלחת

---

הרב פרופ' יהודה ברנדס הוא נשיא מכללת הרצוג

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו