אלירז פיין
אלירז פיין צילום: אלירן אהרון

בבתי ספר רבים הוצבו השנה שלטי "ברוכים הבאים" בפונט "רב מגדרי". אם יש מי שעוד לא נתקל בסגנון הכתב הזה, נסביר כי מדובר בשעטנז לא מוצלח של אותיות שעוצבו כדי לאפשר כביכול פנייה שווה לנשים ולגברים באותה מילה כתובה. פרט להיותו של הגופן הזה לא נעים לקריאה לאדם הממוצע, ופוגעני כלפי עולים חדשים וילדי כיתה א' וכן בעלי מוגבלויות כדיסלקטים ולקויי ראייה, הוא נוצר מתוך תפיסה בעייתית בהרבה.

את הפונט יצרה בגאווה רבה מיכל שומר, אישה צעירה בעלת אג'נדה פמיניסטית מובהקת, שהתקשתה לראות שלטים הכתובים בלשון רבים זכר. בראיונות היא מספרת שעצם הפנייה בעברית לרבים סתמי בלשון זכר, גרמה לה להרגיש כאישה שהיא ממודרת מהשיח.

זו לא הפעם הראשונה שהפמיניזם מתערב בשפה. אנשים אוהבים ללגלג כשאני מעירה על שימוש בנקודה הרב־מגדרית שהנחילו מרב מיכאלי ודומותיה (כל האתן.ם, הם.ן - מכירים?). הלגלוג בדרך כלל נובע מתוך מחשבה שמדובר בנושא שולי וזניח ו"אין הבדל בין לוכסן לנקודה", אבל מפספס את מטרת הנקודה, שבכוונה החליפה את הלוכסן המאפשר לפנות לגבר או לאישה. מטרת מפיצי הנקודה היא לתת מקום למגדרים נוספים שאינם גבר ואישה, כדוגמת טרנסג'נדרים, א־בינאריים, קווירים ועוד.

עוד באותו נושא:

זה גם המקום לציין שארגוני הנשים פועלים פעמים רבות בשילוב זרועות עם האג'נדה הלהט"בית, ובאופן כללי שתי האג'נדות מוצאות עניין רב בשינוי השפה העברית וחשוב להיות ערים לזה. אבל אני רוצה בעיקר להתייחס לנקודה שהעלתה יוצרת הפונט הרב־מגדרי.

ההרגשה שאישה ממודרת מהעברית שמדברת ברבים "רק אל גברים", ובכלל החוויה שגברים שולטים במרחב ולא מאפשרים לנשים לפרוח, מצויה בבסיס התפיסה של כל אישה פמיניסטית. התפיסה הזאת שייכת גם לנשים דתיות רבות, ואני מבקשת להזמין אותנו הנשים להתבוננות פנימית מחודשת בתחושה זו.

בדרך כלל כאשר משהו או מישהו פוגעים בנו, אנחנו רוצים לפגוע בחזרה. זה אנושי ומובן ויש בזה אפילו ערך מסוים של צדק. עם זאת, ברור לכול שאי אפשר לכונן כך חברה בריאה ויש בתפיסה הזאת גם משהו ילדותי ובעייתי. ככל שגדלים ונעשים מודעים, אנחנו מבינים שפעמים רבות דברים ש"הקפיצו" אותנו ופגעו בנו התרחשו בתוכנו בלבד והיו פרשנות אישית. פעמים רבות נגלה שמה שפגע בנו היה רק שיקוף של מחשבותינו על עצמנו.

לדוגמה, אדם חסר ביטחון ובעל ערך עצמי ירוד לרוב יפרש מבטים של אחרים עליו כמבטי זלזול והשפלה. אם יהיה מוכן להסתכל על הסיטואציה באובייקטיביות, יגלה שאין שום דרך לדעת מה חשבו עליו האנשים שהתבוננו בו. ייתכן אפילו שהעריכו אותו, אבל מאחר שהוא אינו מעריך את עצמו הוא הניח אצלם את מחשבותיו שלו, בתרחיש שבמוחו.

מתוך הבנה זו אפשר להגיד אובייקטיבית שעברו הרבה שנים מאז שנשים גדלו תחת דיכוי נשים כתפיסה חברתית. החברה שאנו חיים בה מכבדת נשים. בוודאי שגם היום יש מי שסובלת ומושפלת, אבל זה נחשב למצב חריג ומוקצה בעיני החברה ובדרך כלל זה לא קורה משום שהיא אישה. רוב מוחלט של הנשים גדלות היום למציאות שבה הן יקבלו הזדמנות שווה בכל מרחב ולפעמים אף יותר. אז מדוע אנחנו עדיין שומעים מנשים עוד ועוד תלונות על דיכוי נוראי, עד כדי צורך לייצר שפה חדשה?

אני מאמינה שזה קורה כי אנחנו חוות דיכוי אמיתי, אבל הדיכוי הזה לא נמצא בחוץ. הוא נמצא בתוכנו. שנים של פמיניזם חינכו אותנו להאמין שאם רק נהיה שוות לגבר ונעמוד בכל המדדים הגבריים, נזכה להרגיש שוות וראויות. הגענו אל המעמד המיוחל ואנחנו חוות ריקנות וסבל אמיתי, משום שבאמת דיכאנו בעצמנו את הנשיות שבתוכנו.

התכונות הזכריות קיבלו אצלנו מקום של כבוד, ואילו התכונות הנשיות נדחקו לפינה. השתלבנו בשוק העבודה, הפכנו מכוונות מטרה ומעשיות, הפכנו גם אסרטיביות ונוקשות לעיתים. את הילודה התאמנו להתפתחות המקצועית וחנקנו את זעקת הרחם, ניסינו לכבות את הרכות שבנו, את הדמעות וגם את הצורך שלנו להישען על איש. לא מצאנו זמן לשיחת חברות וזלזלנו בצורך להתייפות, האסטרוגן בגופנו הלך והידלדל. דיכאנו והכחשנו את כל התכונות הנשיות באישיותנו.

אלו מילים לא פשוטות ולא קל להתבונן בהן בנקיות, אבל אם כל אישה תעמוד ברגע של כנות עם עצמה ותתבונן, משהו בווידוי הזה יהיה גם הווידוי שלה. אולי במילים קצת אחרות ובדרכים מעודנות יותר, אבל היא תחווה זאת.

עם ההתקרבות אל הגאולה יותר ויותר נשים מצליחות לראות אחרת. לומדות לאהוב את הישות הנשית שבתוכן ואת העוצמה שבה. העוצמה הנשית שלא מתנצחת ולא מנסה להידמות לדבר אחר. כזו שלא מעקמת את השפה אלא מרפאת את פנימיותן ומגלה את אוצרותיהן ויוצרת בהן תחושת שלווה ושלמות. השינוי הזה מביא טובה אמיתית לעולם. עולם שדורש איזון בריא בין זכריות לנקביות כדי להתקיים ולהוות מקום של אור.

אני מאמינה שראש השנה תשפ"ב מזמין אותנו לתשובה אמיתית, תשובה אל הנשיות. זו תשובה של אהבה לכל הטוב שאנחנו מביאות דווקא כנשים. תשובה שנגלה בה את השפה האמיתית הפנימית שלנו, גם בתוך העברית ובלי לפגוע בה.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו