הרב ליאור לביא
הרב ליאור לביא צילום: עצמי

לפני כמה שבועות העבירו לי ראיון עם סופרת ילדים מוכרת שכתבה עשרות ספרים לילדים ולנוער.

לאמיתו של דבר לא הכרתי את ספריה אך מבדיקה קלה בסביבתי נודע לי שהיא אכן סופרת ידועה. הריאיון הזה נערך לרגל צאת ספר אוטוביוגרפי שכתבה, מה שהיווה הזדמנות פז לספר על חייה הסוערים. הריאיון הציג אדם שמרוכז בעצמו בצורה מפליאה ואף לא רואה בכך בעיה.

היא מתארת בשוויון נפש ובהתלהבות כיצד הפרה את ברית נישואיה עם בעלה ועשתה זאת עם אדם שהיה בעצמו נשוי. לשאלת המראיינת האם חשה ייסורי מצפון על מעשיה השיבה: "ממש לא, וגם לא כלפי בעלי... לא הפרעתי לעצמי עם ייסורי מצפון. קדושת המשפחה לא עשתה עליי רושם ולא חשבתי שאני צריכה לשמור על המשפחה שלו..."

לשאלת המראיינת: מה אומרים ילדייך על כך שאת מוציאה את הכביסה החוצה? היא משיבה: "אני יכולה לומר לך שבתי חרדה שאביה ייפגע, אבל היא מספיק נבונה כדי להבין שזכותי כיוצרת וסופרת לכתוב מבלי שיתערבו לי בכתיבה..."

אלה רק מקצת ה"פנינים" שנשפכו מפי אותה סופרת באותו ריאיון. ולמה אני משתף אתכם בחוויה המזעזעת הזאת? התשובה היא שמה שזעזע אותי במיוחד הוא שלא עלה בשום חלק של הריאיון ההיבט המוסרי של התנהלותה לאור העובדה שהיא סופרת ילדים ונוער. וזה לא שסופר למבוגרים יכול לעשות מה שבא לו, אבל ההיבט החינוכי והערכי של התנהגותה בהיותה סופרת, ודווקא סופרת ילדים, כלל לא עלה. וזה מה שהפריע לי אולי יותר מכל. אז חשבתי לעצמי שזוהי דווקא הזדמנות חשובה להעלות את נושא היצירה ותהליך התשובה של היוצר.

עוד באותו נושא:

שאלה של תשובה

נושא התשובה והיצירה הספרותית העסיק את הרב קוק רבות והוא כתב עליו בפנקסיו לא אחת, מזוויות שונות. בפסקה מפורסמת בספר אורות התשובה מתייחס הרב למשורר התשובה:

"רגשי התשובה בכל הוד יפעתם, בכל דכדוכי נפשם היותר עמוקים מוכרחים להגלות בספרות, למען ילמד דור התחיה את התשובה בעומק נפש, בתכונה חיה ורעננה, ושב ורפא לו. וקום יקום לנו משורר התשובה, שהוא יהיה משורר החיים, משורר התחיה, משוררה של הנשמה הלאומית ההולכת להיגאל" (אורות התשובה יז, ה).

ובאחד משיריו, שאף זכה לאחרונה ללחן חדש ומקסים, כתב הרב שוב על משורר התשובה: "משורר התשובה, הנולדת כבר? ואם בשחקים עודנה צרורה נשמתך בצרור החיים, מהרה רדה ועורר כינורך. ישמעו כל דכאי לב, יאזינו כל ערלי רוח, להמית נבליך, ושבו וחיו".

מיהו אותו משורר? מדוע הרב רואה בשירת התשובה פסגה אליה יש לשאוף?

בהקדמת הספר (אורות התשובה), נוגע הרב בצערו על היעדר העיסוק בנושא התשובה בספרות החדשה: "הספרות המשוטטת בכל הזוויות שיש שם שירה וחיים, לא חדרה כלל לתוך אוצר החיים הנפלא הזה, אוצר התשובה. באמת, לא התחילה כלל להתעניין בו, לדעת תכונתו וערכו, אפילו מצדו הפיוטי, שהוא מלבב לאין חקר, וקל וחומר שלא נקפה אצבע עדיין על דבר צדו המעשי, ביחוד במה שנוגע למצבי החיים החדשים לנו".

התשובה בדברי הרב קוק היא חלק בלתי נפרד מתנועת היצירה הקוסמית של החיים. העולם הולך ונחשף, הולך ומתגלה, ובהופעתו, יוצאים חלקים כמוסים אל הגילוי. ממש כמו יצירת אומנות שהולכת ונחשפת עוד ועוד. על מנת לגלות את הטוב הכמוס, יש צורך בתהליך תשובה תמידי, שיסיר את המעטה הגס הראשוני שעוטה את הגרעין הפנימי ממנו בוקעת ועולה היצירה. "תחית האומה והארץ, השפה והספרות... הכל ממקור התשובה יוצא, וממעמקים אל מרומי התשובה העליונה יובאו" (שם ד, יא).

דווקא לכן: "אי אפשר לספרות ישראלית שתצליח בלא התקדשות הנשמות של הסופרים, כל סופר שאינו עמל לטהר את מידותיו, לזכך את מעשיו ואת רעיונותיו עד שיהיה עולמו הפנימי בעצמו מלא אורה... לא יוכל להקרא סופר באמת". (אורות עמ' פא)

והרב קוק צופה ומבטיח: "הספרות תתקדש וגם הסופרים יתקדשו... וכל סופר יחל לדעת את הרוממות ואת הקודש שבעבדותו ולא יטבול עטו בלא טהרת נשמה וקדושת רעיון, לפחות תקדים המחשבה של תשובה, הרהורי תשובה עמוקים לפני כל יצירה". (שם, פב)

עברו מאה שנים מאז, האם קם לנו משורר התשובה? האם ההבטחה התקיימה? אתן לכם לשפוט.

משוררי התשובה

המילים הבאות נלקחו מתוך שירים ידועים של אומנים ידועים. המילים אינן "מן המקורות" והלחן לא "עממי" (בעצם אולי כבר כן...) ואפילו לא כל האומנים כאן מכונים "דתיים":

"תמחל לי אני רק בשר ודם\ אני נופל בתוך החושך מחזיק בך וקם\ תמחל לי בעולם הלא פשוט\ אני עובר עוד נסיון ושוב הולך לי לאיבוד\ אני רחוק ממך ולפעמים מרגיש קרוב\ אז אל תסתר פניך בקוראי אל תעזוב, אל תעזוב...";

"אותו זקן וכסיל שולח בי חיצים\ אני הולך וכושל הוא הולך ומעצים\ נשמה קדושה אל נא תבכי שבורת כנף\ הן תעידי עלי כמה הייתי נכסף\ כשסודות מהעבר פקדו עלי לעצור אבל אני מוסיף בחושך לחתור\ ושואל ומבקש איי-איי-אייכה איי-איי-אייכה אייכה?!";

"אפילו שעשינו משהו רע הוא מוחל וסולח מוחל וסולח\ מושיט ידו לעזרה ונותן ברחמיו את הכח לתקן ולשוב אליו".

"להסתובב זה לא אומר להיות חופשי\ יש שמים מעליי יש בתוכי שמים\ מוכן הכל לא מפחד עד שארגיש יש שמים בתוכי יש בתוכי שמיים ומעליי"

"אבא, אני רוצה לחזור אלי למצוא אותך שם איתי\ במקור שלי אני טוב גמור, אבא ושם אני מאמין בעצמי"

"אל מי אני מתגעגע כמו ים שאין לו חוף\ רק תגיד לי מי מי יחבק אותי ויבטיח שאני לא אכנע בסוף"

"מתי אלמד לבחור נכון? להאמין, לראות שטוב בלי להביט שוב לאחור לבחור נכון".

אז מה דעתכם, משורר התשובה כבר נולד או שאולי נולדו לנו המוני משוררי תשובה?

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו