מכון ראות מפרסם היום (ראשון) שני מסמכים העוסקים באתגרים שונים שמציבה התנועה הפרוגרסיבית הרדיקלית בארה"ב לביטחון הלאומי של מדינת ישראל כמו גם ליהדות ארה"ב.
המסמך הראשון מנתח את השיח בתנועה הפרוגרסיבית במהלך ואחרי מבצע שומר החומות בעזה ומעיד על כך שהשיח האנטי-ישראלי בתנועה פרוגרסיבית הקצין ואף חדר לשיח המרכזי של המפלגה הדמוקרטית, שם גברו הקולות לבחון את הסיוע הצבאי והכלכלי של ארה"ב לישראל.
בכך, המלחמה בעזה הפכה להיות אבן דרך משמעותית בתהליך ארוך שנים של איבוד התמיכה המסורתי הדו-מפלגתי בארה"ב בישראל.
"השיח הפרוגרסיבי מתייחס לסוגיות בין-לאומיות דרך הזווית של המאבק לצדק חברתי בארה"ב. לפיכך, העוינות לישראל התבטאה כך שישראל תוארה בשיח כממסד מדכא לבן אשר נלחם בפלסטינים שגוון עורם שחום. הדבר הבולט ביותר בשיח הפרוגרסיבי בזמן המלחמה הייתה התקפה על היחסים המיוחדים של ארה"ב עם ישראל", מסבירה עורכת המסמך דפנה קאופמן.
לדבריה, "האתגר במעמדם של גופים יהודיים ופרו-ישראליים בשמאל האמריקאי הוא למעשה איום על המעמד הדו-מפלגתי של ישראל, אבל גם על מעמד הממסד היהודי בארה"ב והקשרים בין ארה"ב לישראל".
ערן שישון, מנכ"ל ראות, מציין כי "שהמוטיבציה שלנו לעסוק בנושא הזה נובעת מכך שהתמיכה באמריקאית בישראל הפכה להיות עמוד תווך של הביטחון הלאומי של ישראל, והשיח הפרוגרסיבי מאתגר אותה. הממסד בישראל צריך להתעורר ולהבין את גודל האיום".
מסמך נוסף שיצא השבוע מנטר מגמות בקרב התנועה הפרוגרסיבית ואת ההשפעה שלהן ישראל ויהדות ארה"ב. הוא עוקב אחרי שלושה אירועי מדיניות-חוץ עיקריים שבלטו בסיקור ובפרשנויות: הנסיגה של ארה"ב מאפגניסטן, התגובה האלימה של הרשות הפלסטינית נגד פעילי זכויות אדם, והביקור של ראש הממשלה הישראלי, בנט אצל נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן.
אף כי אינם קשורים ישירות לישראל באותה מידה, כאשר הם מבוטאים בתוך השיח הפרוגרסיבי, המשותף להם הוא ההתמקדות בישראל כחלק ממנגנון העריצות הלבנה שמשפיע על יחסי הכוחות החברתיים בארה"ב.
"מסמך זה מצביע על העדר כמעט מוחלט של גינוי האלימות של הטאליבן מצד הפרוגרסיבים, בעודם מתמקדים בביקורת על ישראל. הפרוגרסיבים גם הפכו ביקורתיים יותר כלפי האלימות של הרשות הפלסטינית, אשר מתוארת בשיח הפרוגרסיבי כקבלן משנה לשמירת הכיבוש של ישראל", אומרים ב'ראות'.