עטיפת כתב העת
עטיפת כתב העת הדימוי על העטיפה: יולי פריידין

"כתב עת חדש נולד" הייתה ההודעה שליוותה את צאתו של הגיליון הראשון של "סְפָר - כתב עת לספרות חורגת", ובאמת, ממש כמו בלידה, היה ניתן לחוש את ההתרגשות של העורכים מהגעתו לעולם של פרי עמלם לו המתינו במשך תקופה ארוכה.

הסופר דביר צור והעיתונאי ומבקר הספרות אלעד נבו ליקטו סיפורים של 18 יוצרים מקומיים, חלקם מוכרים יותר, חלקם פחות, שהמשותף לכל הסיפורים הוא היותם חורגים באיזה אופן מגבולות השפה, מגבולות ההכרה ומגבולות מרחבי הקיום השגורים. כל סיפור עושה זאת בצורה אחרת לגמרי, ויחד הם יוצרים מארג חד פעמי של חריגות ספרותיות שונות ומשונות.

"הקמנו את כתב העת מתוך תחושה שמשהו מתרחש בשדה הספרותי" הם מספרים. "שינוי משמעותי שאנו עדים לו, מעין תנועה טקטונית, עת השוליים נעשו למרכז הספרותי. קרנה של הספרות הפופולרית יורד והלהט לספרות נותר נחלתם של מעטים. כך מוסטים השוליים אל המרכז. אנו עדים לפריחה יצירתית אדירה שלצידה מפלה חברתית אכזרית".

"'סְפָר' מבקש לתת מקום לטווח שבין מרכז לשוליים אלה. איננו יוצרים תנועה חדשה, אלא מאספים קולות קיימים, חלקם בולטים ומוכרים, חלקם חדשים, ומתוך הצבתם זה לצד זה מתקבלת שזירה ייחודית, תמונה מרובת מימדים של מרחב ספרותי, שאולי יצליח לחשוף את הפחות מוכר, ועל כן להפוך לבסיס למוכר ולידוע".

כיאה לפרויקט שאפתני שכזה צור ונבו גם ביקשו לשמוע את הקולות הבוקעים מהטקסטים, ורתמו למשימה את המוזיקאי חיים רחמני שהלחין אלבום שלם בהשראת כל אחד מ-18 הטקסטים. "אפשר לקרוא סיפור ולהאזין לפרשנות המוזיקלית שלו, ואפשר להאזין לאלבום ברצף ולהישאב למערבולת ואפשר להאזין לאלבום ברקע הקריאה. לבחירתכם".

בין הכותבים בגיליון הראשון ניתן למצוא שמות מוכרים כמו מוכרים כמו נורית זרחי, חביבה פדיה, עודד וולקשטיין, שרון אס, עילי ראונר, טל ניצן, ועוד...