הרב פרופ' יהודה ברנדס, ראש המכללה האקדמית הרצוג
הרב פרופ' יהודה ברנדס, ראש המכללה האקדמית הרצוג צילום: מירי שמעונוביץ

משה רבנו מילא בחייו תפקידי הנהגה שונים. הוא היה גם נביא, גם מורה התורה וגם מנהיג העם בבחינת מלך. מאז הסתלקותו, לא התקיים עוד צירוף שלשת התפקידים הללו באדם אחד.

נבואה ומלוכה הן שתי משימות נבדלות, שלא זו בלבד שאינן מתקיימות באדם אחד, אלא מן הראוי והרצוי שיהיה מתח פורה ובריא בין שני נושאי התפקידים. המלך נועץ בנביא ונעזר בו, והנביא אמור גם לבקר את המלך ולוודא שאינו סר מדרך ה'. התפקיד האחר של משה רבנו –מוסר התורה ומלמדה, יכול להתקיים גם על ידי נביאים וגם על ידי מלכים. היו מנביאי ישראל שנחשבו בעיני חז"ל לגדולי החכמים והפוסקים, והם אף תארו כך אחדים מן המלכים, כדוגמת דוד, שלמה וחזקיהו, אך אף על פי כן, חז"ל מבחינים בין תפקיד המלך והנהגתו לבין הנהגת התורה וחכמיה.

מפורסמת ביותר הבחנתו של הר"ן (ר' נסים גירונדי, ספרד, המאה ה14) בין שתי מערכות משפט: משפט התורה ומשפט המלך, שתיהן לגיטימיות ונדרשות לצורך הנהגת העם. חז"ל גם מבחינים בין עולם הנבואה לבין עולם התורה, הנבואה היא דבר ה' מן השמים, ואילו התורה: "לא בשמים היא".

הרבה לפני שמונטסקיה (צרפת, המאה ה18) פיתח את רעיון הפרדת הרשויות עבור המדינה המודרנית בעת החדשה, הכין משה רבנו את עם ישראל לקראתו בברכותיו לעם ישראל לפני מותו. הוא הגדיר לכל שבט ושבט את תפקידו בארץ המובטחת. רמז על המלכות שתהיה בידי יהודה ויוסף, על הנהגת התורה שתהיה בידי שבט לוי, ייחד תפקידים אחרים לכל שבט ושבט, ואילו את הנבואה לא שייך לשבט מסוים, מפני שאינה תפקיד רשמי אלא צירוף ייחודי וחד-פעמי של איש מעלה שה' בוחר להתגלות אליו.

הפרדת הרשויות קיימת בעולם התורה עד עצם היום הזה. בין ראשי הישיבות לרבני קהילות, ובין אלו לבין אדמו"רים ומקובלים. על אחת כמה וכמה שהיא קיימת גם בעולם היהודי הכללי, ובמדינת ישראל המודרנית. לצד שלש הרשויות הרשמיות של המדינה: המחוקקת (כנסת) הרשות המבצעת (ממשלה) והרשות השופטת (מערכת המשפט), חשוב להזכיר גם את ה"רשות הרביעית" הבלתי-רשמית, היא הנבואה. אמנם, הנבואה במובנה המקראי פסקה כבר בראשית ימי בית שני, אולם הצורך בנביא לא בטל מעולם. תפקיד הנביא, במובן של מי שמציב לעם ולהנהגתו חזון, קורא תיגר על המוסכמות ומבקר בלא מורא את המימסד, קיים עד עצם היום הזה. כאז כן עתה, נוטלים אותו עליהם אנשי מעלה שרוח גדולה מפעמת בקרבם והם מוכנים לשאת את הנטל הכבד של ההליכה נגד הזרם, הציבורי והמימסדי, על כל הסבל והקשיים הכרוכים בכך.

לעתים קרובות נוצרים מתחים בין הרשויות. הדבר מטריד במיוחד בתקופות שבהן מתגלעות ביניהן מחלוקות חריפות. מחלוקות שמעבר לויכוח הענייני בנושאים שעל הפרק, ההופכות לעימותים המערעריםעל מעמדה של הרשות האחרת ואישיה. לעתים יכולה המחלוקת לחרוג לממדים המאיימים על הסדר הציבורי והנהגת האומה. כך קרה כאשר הנביא ערער על סמכותו של המלך והודיע לו על קריעת הממלכה מעליו, או כאשר המלך רדף את הנביא, כלאו בבית האסורים ואף איים על חייו. כך אירע כאשר חכמי התורה וראשי הגולה או הקהילות ערערו זה על סמכותו של זה וביקשו לגרום להדחתם או לשלילת זכותם להבעת דעה ולהשתתפות בהנהגה. כך עלול לקרות גם בימינו, כאשר העימותים בין הרשויות יתדרדרו לרמה שתאיים על תקינות פעולתן.

אף על פי כן, אין לנו שום כוונה וענין לחזור לתקופת המנהיג היחיד שהתאימה אך ורק לתקופה אחת בחיי האומה, בימי ערש הוולדה, בדור המדבר. כיום אנחנו מתפללים "השיבה שופטינו כבראשונה" בברכה אחת, "על הצדיקים ועל החסידים" בברכה אחרת, ועל חזרת מלכות בית דוד בברכה נוספת. כדי להתמודד עם המתח העימותים בין הרשויות יש להשתדל להרבות באחוח ורעות, בכבוד הדדי ובהכרת הערך והתפקיד של כל אחת מן הרשויות, חיזוקה, ביצורה ושיפורה. יש לשמר היטב את האיזונים ההכרחיים בין שלש הרשויות ולזכור את חשיבותה של "הרשות הרביעית" – הנבואה, זו שאינה חלק מן המימסד, אבל המימסד והחברה זקוקים לה עד מאד, וחייבים להקשיב לקולה המייסר, המוכיח, ומתווה החזון והרוח. איננו מייחלים בשום למצב שבו יבטלו לחלוטין המתחים בין הרשויות והכל יענו אמן בקול גדול אחרי שליט יחיד, בין אם מדובר בטירן בודד או במפלגה אדירת-כוח.

כדאי לשים לב לכך ש"הפרדת הרשויות" דרושה לא רק בהנהגת המדינה, אלא היא מועילה גם למסגרות חברתיות מצומצמות יותר. כך לדוגמה במערכת החינוך, קיימת הפרדה רצויה בין ההנהגה הלימודית – אקדמית, לבין המערכת הניהולית והארגונית. מעבר לכך, בתוך כל אחת מהן קיימים תפקידי משנה. בישיבות רבות מבדילים בין ראש הישיבה המופקד על הלמדנות, ראש הכולל המופקד על לימודי ההלכה, וה"משגיח" או המנהל הרוחני המופקד על תחום האמונות והדעות. באקדמיה מבדילים בין דיקנים המופקדים על ההוראה לבין אלו שמופקדים על המחקר. במערכת תקינה מתקיים בין בעלי התפקידים השונים מתח בריא, כאשר כל אחד רואה עצמו אחראי לטפח את התחום שהוא מופקד עליו, מתוך הכרה בחשיבות התפקידיםותחומי האחריות של חבריו לניהול המוסד.

במובן מסוים הפרדת הרשויות קיימת גם בתוך כל משפחה מסורתית, כאשר האיש והאשה ממלאים בה תפקידים שונים וביחד הם צוות של "עזר כנגדו", העזר נוצר דווקא מתוך קיומם של ניגודים, שכל אחד מהם מבליט היבטים שונים והם מחייבים שיתוף פעולה כדי לבנות בית יציב.

לפי דרכה של החסידות אפשר להצטמצם – או להתרחב – עוד יותר, ולומר שאפילו בנפשו של האדם היחיד יש כמה רשויות שכל אחת מהן אחראית על תחום מסוים, וחייו של אדם מהווים מערכת בלתי פוסקת של התמודדויות והכרעות בין הרשויות האלה. בעל התניא בנה את ספרו סביב המתח שבין הנפש האלקית לבין הנפש הבהמית, אבל יש פיתוחים מורכבים עוד יותר, הסדורים לפי סדר עשר הספירות.הספירות מיוצגות על ידי החלקים השונים של נשמת האדם, רוחו, נפשו ואברי גופו העיקריים. התחושה של התרוצצות פנימית בין הכוחות השונים של האדם, היא מצב בריא, נורמלי ורצוי, ורק כאשר ח"ו האדם מאבד את היכולת לשלוט על הכוחות המתנגשים ולנווט ביניהם, הוא זקוק לעזרה וטיפול.

כך פירש המדרש את מובנו של הפסוק החותם את הפתיחה של ברכת משה: "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל":

"ויהי בישורון מלך": מגיד הכתוב כשהנשיא מושיב ישיבת זקנים מלמטן, מלכות שמים מתקיימת בהן מלמעלן. שנאמר: ויהי בישורוןמלך. אימתי? בהתאסף...

"ראשי": מגיד הכתוב כשהראשים נכנסין ליטול עצה מלמטן מלכות שמים מתקיימת בהן מלמעלן, שנאמר: "ראשי" ואין ראשי אלא גדולים, שנאמר: "ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם".

"יחד שבטי ישראל": עשויים אגודה אחת ולא עשויים אגודות אגודות.(מדרש תנאים לדברים, לג ה).

הוי אומר, חלוקת תפקידים וריבוי רשויות – הוא דבר רצוי ומבורך. אולם כדי שתתקיים מתוך כך מלכות מתוקנת, גם בהנהגת העולם שלמטה, וגם הברכה של מלכות שמים מלמעלה, נדרשת גם היכולת של המנהיגים להתאסף, "יחד ראשי עם", ליטול עצה זה מזה, ולהעשות בסופו של דבר לאגודה אחת.

הלא זה הוא אחד מרמזיו של הלולב: ויעשו כולם אגודה אחת, לעשות רצונך בלבב שלם.

הרב פרופ' יהודה ברנדס הוא נשיא מכללת הרצוג

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו