אלון בלוך
אלון בלוך צילום: איתן שילד

רבות נכתב על המשל המופיע במשנה (סוכה ב' ט'), לפיו כאשר יורדים גשמים בעת השהייה בסוכה הדבר דומה למי שמגיש לרבו לשתות ורבו שופך עליו מיכל נוזלים כאומר "איני רוצה שתשרת אותי".

(כך על פי המסקנה בבבלי, סוכה כט א, רש"י מסביר גם את האפשרות השנייה – הישיבה בסוכה היא שפיכת הקיתון, ואולי אדם שיושב בסוכה למרות הצער הוא עושה שירות לא טוב לרבו בכך שהוא נשאר בסוכה למרות שרבו אינו חפץ בכך, הוא שופך קיתון על פני רבו).

הדין לפיו אדם המצטער מהסוכה פטור מלקיים את המצווה הוא ייחודי מעט, הוא מסויג בכך שהצער צריך להגיע מהישיבה בסוכה וצער שקיים בלא קשר לסוכה (אבל על מוות למשל) לא מקנה פטור מישיבה בסוכה.

ייחוד נוסף בדין הוא רצף ההתייחסויות ליציאה מן הסוכה – אילוץ או שמא קיום רצון ה' באופן הראוי ביותר. בתלמוד (שם) מובא סיפור לפיו רב יוסף יוצא מן הסוכה כבר כשנפלו כמה קיסמים מהסכך על התבשיל שלו, ומסביר שמשום שהוא "אנין" הוא חש את נפילת הקיסמים בצורה דרסטית יותר, והמקרה דומה לגשמים שנופלים על התבשיל. הדין המיוחד של אנינים אינו יוצא דופן (וכך למשל מוזכר שרבן גמליאל רחץ בלילה שלאחר מות אשתו למרות האבל משום שהוא אסטניס), אך בסוכה הוא מצטרף לשאלה האם אפשר להישאר למרות זאת (וכן מתי יש חיוב לחזור ולשבת בסוכה לאחר שהגשמים פסקו).

בשאלה האם אפשר להישאר בסוכה למרות שיש פטור מכך, יש מי שהבין את הפטור מהישיבה בסוכה כאיסור לשבת בסוכה, כך הרמ"א (או"ח תרל"ט ז) מביא בשם הגהות מימוניות (סוכה ו ב) את אמירת הירושלמי שהפטור ממצווה ועושה אותה נקרא הדיוט ולא מקבל על כך שכר (וכך אפשר גם להבין מההצעה להסביר את שפיכת הקיתון בתור פעולה לא מכבדת שעושה העבד לרבו בכך שהוא יושב בסוכה למרות הגשמים).

לעומת גישה זו, יש מנהג ששורשיו מיוחסים לבעש"ט, להישאר בסוכה גם בעת הצער, בהתכתבות עם האמירה "כל מה שיאמר לך בעה"ב עשה חוץ מצא" (בבלי, פסחים פו ב). כך למשל כותב השו"ת מהרש"ג (חלק א' סימן ל"ה) – שיש עניין להחמיר ולישב בסוכה גם שמצטער, לפי דבריו, פטור המצטער הוא רק מעיקר הדין.

אפשר לקרוא את הוויכוח מזווית בינאישית (וכך גם משתמע מהמהרי"ל ופוסקים אחרים שמציעים שאת היציאה מהסוכה בעת הגשמים יעשה בהכנעה, כמו מי שרבו רמז לו שעליו להתרחק ממנו), כשתי גישות של יחסים בין אנשים, שתי פרדיגמות. מצד אחד יהיו מי שיגידו "כשאומרים לי ללכת אני הולך", ויקחו צעד אחורה כאשר הם מרגישים שנוכחותם לא רצויה (וכך גם דברי רבי שמעון בן אלעזר "אל תרצה את חברך בשעת כעסו" משנה, אבות ד' י"ח). בהתאם להסתכלות כזו, תהיה סקאלה של "הרגשת אי נוחות" ובתוך כך יהיו אנינים, שירגישו לא בנוח כבר משלב ראשוני מאוד, מילה או מעשה קטן יספיקו בשביל לפגוע בהם וליצור בהם את התחושה שאינם חשים בנוח.

מול הגישה שרואה כעס כהזמנה להתרחק, יהיו מי שירצו את הקשר בכל מחיר, ויהיו מוכנים להתגמש ולספוג הרבה בשביל עוד הזדמנות למפגש. ייתכן והם יקראו את דברי הרמ"א על כך שהיושבים בסוכה בעת צער לא מקבלים על כך שכר ויגידו "איננו חפצים בשכר, אנחנו רוצים בקשר ובמפגש גם כשלא בטוח שאנחנו רצוים, ננסה שוב גם אם קיבלנו סירוב כי העובדה שהתבשיל התלכלך ממי הגשמים לא מורידה מהרצון שלנו לחזק את הקשר עם אלוהים".

שתי הגישות מצביעות על דרך בעבודת ה' ובהתנהלות במערכות יחסים, אני חושב שראוי להרהר בכך ובלי בהכרח קשר להכרעה בשאלה האם להישאר בסוכה למרות הגשמים, לשאול איזה סוג של אנשים אנחנו, איזה סוג של אנשים אנחנו רוצים להיות, ולהרהר גם מהאכילה והשינה בתוך הבית – האם אנחנו צריכים לבדוק למה כעסו עלינו או פשוט לדפוק בדלת בחזרה ולהגיד לה' "אבא, חזרנו".

הכותב הוא יוצר ותלמיד ישיבה

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו