על הפסוק "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך וכו' (דברים י), מבאר הרמח"ל בהקדמתו לספרו מסילת ישרים: "ההליכה בדרכיו כולל כל עניין יושר המידות ותיקונם". וצריך להבין מהן המידות באופן כללי, ומדוע תיקון המידות הוא חלק מרכזי כל כך בעבודת ה'.

כידוע, האדם כלול מארבעה כוחות חיים שונים המרכיבים את מהותו והופעת חייו: א. נשמתו - המבטאת את מהותו ועצמותו ב. שכלו – כלי החכמה וההבנה כמנהל את חייו. ג. נפשו – הכוללת כוחות חיים מוסריים שונים.ד. גופו – הפיזי על כל יצריו וענייניו.

אם נחלק את ארבעת הכוחות במדויק נאמר: על מנת שנשמתו-מהותו של האדם תופיע בחייו בפועל, עליו להכין את שלושת הכלים-האמצעים שדרכם היא מופיעה על פי ערכם המדויק במידה - בערך ובשיעור הנכון. רק כאשר כוחות השכל, הנפש והגוף, מכוונים כראוי ללא ייתור או חיסור, רק אז תופיע הנשמה במלוא ערכה והדרה במציאות החיים בפועל.

כך מבאר הנצי"ב (סוף פרשת כי תצא), מדוע אמרו חז"ל "שלוש עבירות חמורות – עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות (עד כדי כך - ) שיהרג ואל יעבור": עבודה זרה היא שיא הקלקול שבשכל, השקפת עולם שקרית ומעוותת עד כדי חוסר אמונה וכפירה בה' – זו טעות המחשבה. שפיכות דמים - רצח הנובע מכעס קיצוני שמקורו בגאווה העצמית שאינה מאפשרת לאדם לראות את זולתו חולק עליו בהשקפותיו ובמעשיו. זהו שיא הקלקול המוסרי-מידותי שבאדם. זו טעות הנפש. גילוי עריות – הפוגע ביצר עריות, היצר הפיזי החשוב ביותר המביא חיים לעולם, ומאידך הבעייתי ביותר בגלל עוצמתו הרבה.

זו טעות הגוף. כאשר אדם פוגע באחד משלושת האמצעים הללו – השכל, הנפש והגוף בצורה קיצונית כל כך, אין עוד טעם לחייו משום שנשמתו לא יכולה להופיע בעולם עד כדי שיהרג ואל יעבור. ובעצם, כל מעשה עברה, חיסרון של האדם, נובע מאחד משלושת אלו: או מצד קלקול המחשבה, או מצד קלקול הנפש והמידות, או מצד קלקול הגוף (ומובן שיש קשר ביניהם).

יותר מכך: אדם יכול לעשות את אותו מעשה עבירה בפועל אבל מסיבות שונות, ובכל פעם עליו לזהות במדויק מהי הסיבה על מנת שיוכל לתקן את מעשיו. לדוגמא, אדם לא קם בבוקר לתפילה בזמן ובמניין, משלוש סיבות אפשריות:

א. משום שאיננו מבין מדוע חשוב להתפלל, מדוע מוקדם ומדוע במניין, זו טעות הנובעת מחוסר בניין מחשבתי-השקפתי מסודר. זהו "סניף" של עבודה זרה. דרך התיקון היא להיכנס לבית המדרש וללמוד על ערכה וחשיבותה של התפילה בכלל, זמנה וערך מניינה בפרט.

ב. משום שהעירו אותו בברוטליות, בצורה לא יפה, והוא רוצה להוכיח שהוא "חזק" יותר והוא שיחליט. זו טעות הנובעת מגאווה ואגו מופרז, טעות המבטאת אי-בניין מוסרי. זהו "סניף" של שפיכות דמים. דרך התיקון היא עבודה רצינית שיטתית ומסודרת על מידותיו בכלל ועל מידת הגאווה בפרט. ג. משום שבחוץ קר, גשום, וקשה לקום מתחת לשמיכת הפוך החמה וכד'. זו טעות הנובעת מיצרי הגוף הנכנעים לטבע החומרי הכבד שבאדם. זהו "סניף" של גילוי עריות. דרך התיקון היא מיעוט פינוקי שינה כמו החלפת השמיכה, שימוש בשעונים מעוררים חזקים וכו'.

על מנת לכוון את שלושת הכוחות הללו : שכלנו, נפשנו וגופנו בצורה נכונה, נתן לנו ריבונו של עולם שלושה כלים המתקנים ומכוונים אותם כראוי, ללא הפרזה וללא חיסרון אלא מגלים אותם על פי ערכם ומידתם הנכונים, וכך, ורק כך, תוכל להופיע נשמתנו-מהותנו בפועל בחיינו.

א. לימוד תורה – בא לתקן את מחשבתנו והשקפת עולמנו השכלית. זהו הגילוי האלוקי הנכון שבשכל.

ב. מידות ותפילה – על מנת לתקן את כוחות נפשנו השונים. הם הגילוי האלוקי שבנפש.

ג. מצוות – על מנת לתקן את פעולותינו המעשיות המתגלות דרך גופנו – הן הגילוי האלוקי שבגוף.
רק מתוך בניין אמיתי משולש זה תוכל להופיע נשמתנו האלוקית בחיינו במלוא ערכה ומשמעותה. על פי הנאמר מובן מדוע "והלכת בדרכיו" – תיקון המידות - הוא חלק הכרחי ובלתי נפרד מעבודת ה', שהרי תיקון זה הוא הכלי המוסרי הנפשי שדרכו תוכל להופיע עצמותנו עצמיותנו ונשמתנו, שהיא מהותנו בכל יופייה והדרה בחיינו המעשיים ממש.
מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו