לפני כעשר שנים נפל דבר בישראל. הרה"ג אליעזר שטיינמן שליט"א , אחד מראשי רבני הציבור החרדי יצא בקריאה נועזת, מקורית ומהפכנית לבחורי הישיבות מהזרם הליטאי: כל בחור ואברך מחויב לתת מעשר זמן ומעשר כספים לטובת קירוב רחוקים. עמותת "לב אחים" יוזמת הקריאה, החלה במהפכה בתוך העולם החרדי.
העיסוק בקירוב רחוקים ובהפצת תורה הפך מהתמחות של מרצים ומקצוענים שהעבירו סמינרים ב"ערכים" לנחלתם של אלפי אנשים. השכל עבר ללב, מהתייחסות כללית ליחס אישי. הגדודים החלו לצאת מבני-ברק ומקריית-ספר והחלו לעבור מדלת לדלת. אוטובוסים היו חונים בראשון-לציון ובמודיעין ומחזירים בסוף הערב את הפעילים הביתה. ההצלחה וההפתעה הייתה עצומה.
חלק גדול מהציבור הישראלי, למרות שטיפת המוח ולמרות ההסתה התקשורתית נגד אחינו מהציבור החרדי פתח את הלב. 240 כיתות תלמודי תורה נפתחו על ידי "לב לאחים" לילדים שהוריהם אינם שומרים שבת. אלפים נוספים הגיעו לחינוך תורני אחר בזכות ביקורי הבית. מה קרה למשפחה אשר ערב אחד נחת בעולמה בן תורה חייכני, שביקש לעזור ללא תמורה בהכנת הבן לבר המצווה? כיצד השתנו חייהם של בני זוג בעקבות לימוד משותף על ערך המשפחה והבית היהודי? ומה קרה לאותו אברך, אשר בערב אחד הפך להיות רב של בלוק שלם בעיר "חילונית"?
אינני יודע מי עבר יותר מהפך בנפשו, אך ודאי שמהמפגש המשותף יכול להצמיח רק טוב לעם ישראל. איננו באים רק להידברות. אנו באים עם כל האהבה הגדולה שאיננה תלויה בשום דבר ובשום אינטרס, אך במקביל עם "ומקרבן לתורה" ללמוד וללמד אמונה, להעמיק ברזי תורה ולגלותם. "אור חדש על ציון תאיר, ונזכה כולנו יחד במהרה לאורו".
נדמה לי שהגיעה השעה. הציבור מתעלף בצמא. גם נערינו ובחורינו בוערים לפעולה. הקרקע רועדת. "לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה'". עם ישראל מחכה לנו. אין ברירה אלא להעמיק אל השורש. מי שרוצה מחר להציל את מיגרון והארץ האהובה, צריך לדבר היום על אמונה, מי שמרגיש את כלל ישראל, צריך לדבר בגובה העיניים . האורות יוצאים החוצה. הכלים כבר נשברו מזמן, הם מחכים לאור גדול, הם מחכים לנו.
כל אחד ואחת היושבים פה, אינם זקוקים לעמותה, לארגון או להוראות. כל אחד יכול וחייב לפעול. מהזמנת השכן לקבלת-שבת ועד הצעה ללימוד בחברותא, מייסוד חוגי בית אצל החבר מהמילואים, ועד דפיקה בדלת ועוד דלת.
אל תחכו לנו לראשי הארגונים. תנועת התשובה הישראלית תקום בזכות הציבור הקדוש היושב פה ובזכות טובים ורבים נוספים שאש קודש יוקדת בליבם.
כאשר ניסה קין להרוג את הבל ועדיין לא ידע מניין הנשמה יוצאת, דקרו פעמים רבות. וכדי להכניס את הנשמה לגוף הישראלי אחרי כמה דורות של ניתוק יש דרכים רבות, שיטות שונות, ורעיונות שונים. את סגנון העבודה צריך לפתח מחדש אחרי דור שלא למדנו את נתיבותיו. אך לדבר אחד כולנו זקוקים לדרך, לכיוון ולמגמה. לא החלפנו את רבותינו ולא את דרכינו. אנו נלך לאורם של מרן הרב קוק זצ"ל ובנו יחידו הרב צבי יהודה זצ"ל.
מתלמידיו רבותינו נלמד כיצד לפעול ומה ללמוד וללמד, ישאל כל פעיל את רבו, איכה נעלה בדרך העולה בית-אל.
וביחד בע"ה נעשה ונצליח.
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב
העיסוק בקירוב רחוקים ובהפצת תורה הפך מהתמחות של מרצים ומקצוענים שהעבירו סמינרים ב"ערכים" לנחלתם של אלפי אנשים. השכל עבר ללב, מהתייחסות כללית ליחס אישי. הגדודים החלו לצאת מבני-ברק ומקריית-ספר והחלו לעבור מדלת לדלת. אוטובוסים היו חונים בראשון-לציון ובמודיעין ומחזירים בסוף הערב את הפעילים הביתה. ההצלחה וההפתעה הייתה עצומה.
חלק גדול מהציבור הישראלי, למרות שטיפת המוח ולמרות ההסתה התקשורתית נגד אחינו מהציבור החרדי פתח את הלב. 240 כיתות תלמודי תורה נפתחו על ידי "לב לאחים" לילדים שהוריהם אינם שומרים שבת. אלפים נוספים הגיעו לחינוך תורני אחר בזכות ביקורי הבית. מה קרה למשפחה אשר ערב אחד נחת בעולמה בן תורה חייכני, שביקש לעזור ללא תמורה בהכנת הבן לבר המצווה? כיצד השתנו חייהם של בני זוג בעקבות לימוד משותף על ערך המשפחה והבית היהודי? ומה קרה לאותו אברך, אשר בערב אחד הפך להיות רב של בלוק שלם בעיר "חילונית"?
אינני יודע מי עבר יותר מהפך בנפשו, אך ודאי שמהמפגש המשותף יכול להצמיח רק טוב לעם ישראל. איננו באים רק להידברות. אנו באים עם כל האהבה הגדולה שאיננה תלויה בשום דבר ובשום אינטרס, אך במקביל עם "ומקרבן לתורה" ללמוד וללמד אמונה, להעמיק ברזי תורה ולגלותם. "אור חדש על ציון תאיר, ונזכה כולנו יחד במהרה לאורו".
נדמה לי שהגיעה השעה. הציבור מתעלף בצמא. גם נערינו ובחורינו בוערים לפעולה. הקרקע רועדת. "לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה'". עם ישראל מחכה לנו. אין ברירה אלא להעמיק אל השורש. מי שרוצה מחר להציל את מיגרון והארץ האהובה, צריך לדבר היום על אמונה, מי שמרגיש את כלל ישראל, צריך לדבר בגובה העיניים . האורות יוצאים החוצה. הכלים כבר נשברו מזמן, הם מחכים לאור גדול, הם מחכים לנו.
כל אחד ואחת היושבים פה, אינם זקוקים לעמותה, לארגון או להוראות. כל אחד יכול וחייב לפעול. מהזמנת השכן לקבלת-שבת ועד הצעה ללימוד בחברותא, מייסוד חוגי בית אצל החבר מהמילואים, ועד דפיקה בדלת ועוד דלת.
אל תחכו לנו לראשי הארגונים. תנועת התשובה הישראלית תקום בזכות הציבור הקדוש היושב פה ובזכות טובים ורבים נוספים שאש קודש יוקדת בליבם.
כאשר ניסה קין להרוג את הבל ועדיין לא ידע מניין הנשמה יוצאת, דקרו פעמים רבות. וכדי להכניס את הנשמה לגוף הישראלי אחרי כמה דורות של ניתוק יש דרכים רבות, שיטות שונות, ורעיונות שונים. את סגנון העבודה צריך לפתח מחדש אחרי דור שלא למדנו את נתיבותיו. אך לדבר אחד כולנו זקוקים לדרך, לכיוון ולמגמה. לא החלפנו את רבותינו ולא את דרכינו. אנו נלך לאורם של מרן הרב קוק זצ"ל ובנו יחידו הרב צבי יהודה זצ"ל.
מתלמידיו רבותינו נלמד כיצד לפעול ומה ללמוד וללמד, ישאל כל פעיל את רבו, איכה נעלה בדרך העולה בית-אל.
וביחד בע"ה נעשה ונצליח.
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב