שמעתי באחד מגרעיני התשובה, אומרים מניסיונם, שה"אנטי" כבר לא ממש קיים ב"חילונים" הצעירים. הסבא היה חרדי שהתפקר ואהבת התורה שניטעה בו הפכה לכוח של התנגדות עזה לתורה רח"ל. האבא ינק מן הסבא רק את תחושת ההתנגדות, אך מאחר ותורה לא למד, לא היה לכוח ההתנגדות מקור יניקה חיובי שייתן לה קיום, וכך קיבלנו את הנכד המשוחרר למעשה מהתנגדות ממשית לתורה, והוא סקרן, חיובי, טבעי, ובעיקר מחפש את אמת החיים הפשוטה בישרות מפליאה.
אכן בפגישותינו עם הקהל הרחב, נראים דבריהם נכוחים, אך בהבחנה אחת, והיא שכבר לגבי הסבא היה אפשר לומר שזו לא אותה "קליפה" של ימים עברו, וכפי שלימדנו מרן הרב קוק לפני 94 שנים - "..בזמן הקרוב לגאולה אין כוח לקליפה להמציא אמונות רעות, כי אם להקליש חס ושלום את אור האמונה בלב החלשים"."חילוניות" של ימינו, הגם שיש בה חילול שבת רח"ל, אינה נובעת ממחסום אמיתי בנפש, אלא מחלישות רוחנית, ותו לא.
"וחלישות זו אע"פ שהנלכדים בה חושבים שהיא כפירה, והם כמו נתפסים ברשת באין דרך הצלה, אין לה שום ערך של מציאות כלל כי אם חסרון הסברה והארת השכל והרגש", אמנם חולשה זו נותנת בלב הסובלים ממנה תחושה שכביכול הינם כופרים שאין להם תקנה, אך תחושה זו הינה מוטעית, אין לה קיום אמיתי, ומיד כשמתחילים ללמוד, להסביר ולהאיר את השכל והרגש בלימודי האמונה היהודית, חשים עד כמה תחושה שלילית זו, אכן חסרת בסיס אמיתי. "על כן מיד שמאירין להם בדרך ד' על פי דרכי שכל ישר והרגשות טובות, הולך האור ומאיר עליהם וסופם לחזור למוטב.." (אג' הראי"ה שלב'). צריך רק סבלנות.
מי שזוכה ללמוד וללמד אמונה, לאנשים המבקשים להכיר את היהדות, את השורשים, רואה לפתע כמה מדהימים האנשים האלה, איזו מהירות של הבנה רוחנית, איזו טבעיות ואיזו פשטות, איזו קליפה דקה דקיקה, אם בכלל קיימת. והלא אם היינו רואים אותם ברחוב, עלולים היינו, שלא בצדק, ליחס להם קליפות או מחסומים נפשיים בעובי נורא? והשאלה היא כמובן איך נסגל לעצמנו עיניים חדשות וטובות. איך נזכה לראות את קדושת ישראל והטוב שבנשמות ישראל גם מאחורי מסכות ורעשנים, מבלי להתבלבל.
אם נתבונן בעבודתו של מרן הרב בבקשו להשיב את עם ישראל בתשובה, נראה כי חלק חשוב ומרכזי ביותר בעמלו היה לפתוח את השערים לתורה הפנימית. כוחות עצומים השקיע בעבודה קדושה זו, בידעו שזוהי התורה הגואלת, שעל ידה תבוא הגאולה, על ידי שתגלה את כל הטוב הצפון בנשמות ישראל, לישראל עצמו, ומתוך כך לכל ההויה כולה.
תשובתנו ותשובת העם כולו, בא תבוא, מתוך קביעות והתעמקות בלימודי פנימיות התורה, לימודי אמונה, איש איש לפי מעלתו, בצירוף מסירות נפש של לומדי האמונה, ללמדה לאחרים. ועל ידי לימוד קדוש זה, נזכה לקבל עיניים טובות, היודעות לראות את הטוב שבכל יהודי, את הטוב שבכל מקום, נזכה לעיניים המאמינות בכוחה של האמונה הפנימית, לפעול, להיטיב, ולתקן את הכל, לגלות את אור הקדושה הטמון בנשמות עם ד' כולו.
"..לטהר את הלבבות, ולהעסיק את המוחות במחשבות נאצלות, שמקורן ברזי תורה, נעשה בדור האחרון, הכרח גמור לקיום היהדות" (אוה"ק א', עמ' קמא'). "..ורוחא דמשיחא הולך הוא באור תורה הפנימית, וכל מה שיתאמצו גדולי טהורי לב, ללחום נגד שכחתה של התורה העליונה והעלמתה, יתעורר כח התחיה הלאומית יותר ויותר, יסיר מעליו בגדיו הצואים וילבש בגדי הקודש.." (אורות התחיה, ע').
אכן בפגישותינו עם הקהל הרחב, נראים דבריהם נכוחים, אך בהבחנה אחת, והיא שכבר לגבי הסבא היה אפשר לומר שזו לא אותה "קליפה" של ימים עברו, וכפי שלימדנו מרן הרב קוק לפני 94 שנים - "..בזמן הקרוב לגאולה אין כוח לקליפה להמציא אמונות רעות, כי אם להקליש חס ושלום את אור האמונה בלב החלשים"."חילוניות" של ימינו, הגם שיש בה חילול שבת רח"ל, אינה נובעת ממחסום אמיתי בנפש, אלא מחלישות רוחנית, ותו לא.
"וחלישות זו אע"פ שהנלכדים בה חושבים שהיא כפירה, והם כמו נתפסים ברשת באין דרך הצלה, אין לה שום ערך של מציאות כלל כי אם חסרון הסברה והארת השכל והרגש", אמנם חולשה זו נותנת בלב הסובלים ממנה תחושה שכביכול הינם כופרים שאין להם תקנה, אך תחושה זו הינה מוטעית, אין לה קיום אמיתי, ומיד כשמתחילים ללמוד, להסביר ולהאיר את השכל והרגש בלימודי האמונה היהודית, חשים עד כמה תחושה שלילית זו, אכן חסרת בסיס אמיתי. "על כן מיד שמאירין להם בדרך ד' על פי דרכי שכל ישר והרגשות טובות, הולך האור ומאיר עליהם וסופם לחזור למוטב.." (אג' הראי"ה שלב'). צריך רק סבלנות.
מי שזוכה ללמוד וללמד אמונה, לאנשים המבקשים להכיר את היהדות, את השורשים, רואה לפתע כמה מדהימים האנשים האלה, איזו מהירות של הבנה רוחנית, איזו טבעיות ואיזו פשטות, איזו קליפה דקה דקיקה, אם בכלל קיימת. והלא אם היינו רואים אותם ברחוב, עלולים היינו, שלא בצדק, ליחס להם קליפות או מחסומים נפשיים בעובי נורא? והשאלה היא כמובן איך נסגל לעצמנו עיניים חדשות וטובות. איך נזכה לראות את קדושת ישראל והטוב שבנשמות ישראל גם מאחורי מסכות ורעשנים, מבלי להתבלבל.
אם נתבונן בעבודתו של מרן הרב בבקשו להשיב את עם ישראל בתשובה, נראה כי חלק חשוב ומרכזי ביותר בעמלו היה לפתוח את השערים לתורה הפנימית. כוחות עצומים השקיע בעבודה קדושה זו, בידעו שזוהי התורה הגואלת, שעל ידה תבוא הגאולה, על ידי שתגלה את כל הטוב הצפון בנשמות ישראל, לישראל עצמו, ומתוך כך לכל ההויה כולה.
תשובתנו ותשובת העם כולו, בא תבוא, מתוך קביעות והתעמקות בלימודי פנימיות התורה, לימודי אמונה, איש איש לפי מעלתו, בצירוף מסירות נפש של לומדי האמונה, ללמדה לאחרים. ועל ידי לימוד קדוש זה, נזכה לקבל עיניים טובות, היודעות לראות את הטוב שבכל יהודי, את הטוב שבכל מקום, נזכה לעיניים המאמינות בכוחה של האמונה הפנימית, לפעול, להיטיב, ולתקן את הכל, לגלות את אור הקדושה הטמון בנשמות עם ד' כולו.
"..לטהר את הלבבות, ולהעסיק את המוחות במחשבות נאצלות, שמקורן ברזי תורה, נעשה בדור האחרון, הכרח גמור לקיום היהדות" (אוה"ק א', עמ' קמא'). "..ורוחא דמשיחא הולך הוא באור תורה הפנימית, וכל מה שיתאמצו גדולי טהורי לב, ללחום נגד שכחתה של התורה העליונה והעלמתה, יתעורר כח התחיה הלאומית יותר ויותר, יסיר מעליו בגדיו הצואים וילבש בגדי הקודש.." (אורות התחיה, ע').