ייחודו של עם ישראל בין עמי העולם בא לידי ביטוי מובהק בהתמודדותו הכפויה עם דילמות קיומיות המחייבות הכרעה בפרשות הדרכים של נתיב התפתחותו ההיסטורית. עמים ואימפריות הופיעו על במת ההיסטוריה ודעכו אל תהום הנשייה, אך יד הגורל מייחדת לעם היהודי דילמות גורליות ששום קולקטיב אנושי אחר אינו מתנסה בהן. ייחודן של הדילמות היהודיות ברמה הלאומית מתבטא בעוצמת השפעתן על התרבות האנושית, וכן כמקור להתפתחותן של תופעות לאומיות שאופייניות לעם היהודי בלבד. גם השמאל הישראלי, על כל השלילה הגלומה בו, הוא תופעה יהודית בלעדית שאין לה אח ורע בקרב עמי העולם.
עוצמתם של הכוחות האנטי-לאומיים בעם היהודי נובעת מתחושת הנטל המעיק של ייעודו ההיסטורי. הסירוב לשאת בנטל הגורל היהודי עובר כחוט השני בהיסטוריה היהודית ומסתייע באמתלות שונות, החל מכפירה בהשגחה העליונה וכלה בחשש מפני דחיקת הקץ. כאשר העם היהודי ניצב על פרשת דרכים היסטורית המחייבת הכרעה לאומית קשה, חלה הקצנה חדה בקרב סרבני הגורל היהודי המחייבת את היערכותם של כוחות אמוניים לקראת עימות מכריע על דרכה של האומה.
הן בקרב סרבני הגורל היהודי והן בקרב אנשי המחנה האמוני מושרשת תחושה עמוקה של הכורח הקיומי המחייב השגת הכרעה. שכן, הניסיון ההיסטורי המצטבר הטביע בתודעה הלאומית את חותם הלקח המר הגלום במצבי אי-הכרעה. יהדות אירופה בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה הייתה שרויה במצב של אי-הכרעה ביחס לציונות, שהחלה להתנחל בלבבות. היישוב היהודי בארץ היווה מיעוט מבוטל ביחס ליהדות העולם, ויהדות אירופה התלבטה בסוגיית ההגשמה הציונית, בין אלה שהתנכרו לחלוטין לרעיון תקומתו של הבית הלאומי היהודי מתוך מניעי התבוללות או המתנה למשיח לבין אלה שהעדיפו ליהנות עדיין ממנעמי התרבות האירופית.
התחבטותם של יהודי אירופה בדילמת התחייה הלאומית, בעוד התנועה הציונית מייחלת לכוח אדם ואילו מנגד מתעצמים האותות המרמזים על קץ הגלות, גבתה מחיר נורא ולימדה את העם היהודי פרק כואב בהלכות אי-הכרעה לאומית. שואת יהודי אירופה מהווה אומנם שיא חסר-תקדים בתולדות ייסוריו של העם היהודי, אך היא שזורה כחוליה אחת מני רבות בשרשרת סבלותיו של העם היהודי שנבעו מרפיון לאומי. שכן, העם היהודי אינו זכאי ליהנות ממותרות ההתחמקות מפתרון מכריע מלא של הדילמות הקיומיות הניצבות בפרשות הדרכים של מסלול התפתחותו ההיסטורית.
חתירתם של סרבני הגורל היהודי למימוש הכרעה לאומית מלווה בתסכול הנובע מהכרתם ב"מרדנותו" של הקיום היהודי נגד התמזגות במשפחת העמים. אך למרות התברכותם באינטואיציה יהודית בריאה ביחס לכורח ההכרעה הלאומית ולייחודו הכפוי של הקיום היהודי, סרבני הגורל היהודי מכוונים את מאמציהם להכרעה לאומית מדומה. שכן, הכרעתם הלאומית מוכתבת על ידי תפישת עולם זרה שאינה מחויבת לכללי הקיום היהודי המוגדרים במקרא. מכאן שחתירתם הבלתי-נלאית של סרבני הגורל היהודי להשגת הכרעה לאומית דווקא מרחיקה את האומה מהגשמתה של ההכרעה הלאומית המיוחלת.
מאז התהוותה, לוקה התנועה הציונית בתסמונת כרונית של חוסר הכרעה. אוזלת היד הלאומית, שהותירה אך מתי מעט להתמודד עם תקומתו של בית לאומי יהודי בגבולותיו המלאים של המנדט הבריטי, אינה ראויה אפילו להגדרה של אי-הכרעה אלא לחידלון לאומי שהוביל לאסון מסירתו של עבר הירדן המזרחי לידי הערבים. לאחר מכן הייתה דרכה של הציונות רצופה ציוני דרך של אי-הכרעה, החל ממלחמת השחרור, מלחמת קדש, ששת הימים, יום הכיפורים ומלחמת של"ג. כל אלה פתחו לרווחה חלונות הזדמנות מופלאים שאפשרו את הרחבתה של מדינת ישראל אל גבולות ההבטחה. אלא שהמנהיגות הכושלת וחסרת-החזון הזדרזה לסגור את כל החלונות, והעדיפה להתקפל ולהתחפר במחילות של אי-הכרעה.
מצבה הקיומי הרעוע של מדינת ישראל כיום נובע ישירות מאותה תסמונת של נטישת מסלול ההכרעה המאפיינת את הציונות מאז ראשית קיומה. הבינוניות הלאומית המסתפקת בשמינית חזון מושרשת בתפישת עולמה של תנועת העבודה, שהנהיגה את הציונות והנחילה לה את ערכיה. שכן, הציונות הסוציאליסטית אומנם הגשימה את יישוב ארץ ישראל על פי הצו המקראי, אך באופן פרדוכסלי נבע הכוח שהניע את שיבת ציון החדשה דווקא מתוך התנכרות לגורל היהודי. כך, באמצעות הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל שאפה תנועת העבודה לתקן את גזירת הגורל היהודי על ידי הפיכתו של עם ישראל לאחד העמים.
כללי הקיום המטפיזיים, המכתיבים את הגורל היהודי, מלמדים שעם ישראל אינו יכול להשתמט מהכרעה מלאה בפרשות הדרכים ההיסטוריות של חייו הלאומיים. מעגל הקסמים ההיסטורי של עם ישראל מוכיח שכל התחמקות מהכרעה לאומית מאלצת אותו להתייצב שוב בפני כורח בלתי-נמנע לממש את אותה הכרעה במחיר לאומי הרבה יותר כבד. כיום ניצבת ישראל על פרשת דרכים הרת גורל, אך אינה מסוגלת להגיע להכרעה לאומית בעניין הר הבית, יש"ע ושלטון זר בארץ ישראל. ככל שתשתהה ישראל ותימנע מנקיטת הצעדים המתחייבים, ייכפה עליה הכורח הבלתי-נמנע לשחרר את הר הבית ואת חבלי יש"ע ולמחות את השלטון הערבי הזר במחיר כבד מנשוא.
עוצמתם של הכוחות האנטי-לאומיים בעם היהודי נובעת מתחושת הנטל המעיק של ייעודו ההיסטורי. הסירוב לשאת בנטל הגורל היהודי עובר כחוט השני בהיסטוריה היהודית ומסתייע באמתלות שונות, החל מכפירה בהשגחה העליונה וכלה בחשש מפני דחיקת הקץ. כאשר העם היהודי ניצב על פרשת דרכים היסטורית המחייבת הכרעה לאומית קשה, חלה הקצנה חדה בקרב סרבני הגורל היהודי המחייבת את היערכותם של כוחות אמוניים לקראת עימות מכריע על דרכה של האומה.
הן בקרב סרבני הגורל היהודי והן בקרב אנשי המחנה האמוני מושרשת תחושה עמוקה של הכורח הקיומי המחייב השגת הכרעה. שכן, הניסיון ההיסטורי המצטבר הטביע בתודעה הלאומית את חותם הלקח המר הגלום במצבי אי-הכרעה. יהדות אירופה בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה הייתה שרויה במצב של אי-הכרעה ביחס לציונות, שהחלה להתנחל בלבבות. היישוב היהודי בארץ היווה מיעוט מבוטל ביחס ליהדות העולם, ויהדות אירופה התלבטה בסוגיית ההגשמה הציונית, בין אלה שהתנכרו לחלוטין לרעיון תקומתו של הבית הלאומי היהודי מתוך מניעי התבוללות או המתנה למשיח לבין אלה שהעדיפו ליהנות עדיין ממנעמי התרבות האירופית.
התחבטותם של יהודי אירופה בדילמת התחייה הלאומית, בעוד התנועה הציונית מייחלת לכוח אדם ואילו מנגד מתעצמים האותות המרמזים על קץ הגלות, גבתה מחיר נורא ולימדה את העם היהודי פרק כואב בהלכות אי-הכרעה לאומית. שואת יהודי אירופה מהווה אומנם שיא חסר-תקדים בתולדות ייסוריו של העם היהודי, אך היא שזורה כחוליה אחת מני רבות בשרשרת סבלותיו של העם היהודי שנבעו מרפיון לאומי. שכן, העם היהודי אינו זכאי ליהנות ממותרות ההתחמקות מפתרון מכריע מלא של הדילמות הקיומיות הניצבות בפרשות הדרכים של מסלול התפתחותו ההיסטורית.
חתירתם של סרבני הגורל היהודי למימוש הכרעה לאומית מלווה בתסכול הנובע מהכרתם ב"מרדנותו" של הקיום היהודי נגד התמזגות במשפחת העמים. אך למרות התברכותם באינטואיציה יהודית בריאה ביחס לכורח ההכרעה הלאומית ולייחודו הכפוי של הקיום היהודי, סרבני הגורל היהודי מכוונים את מאמציהם להכרעה לאומית מדומה. שכן, הכרעתם הלאומית מוכתבת על ידי תפישת עולם זרה שאינה מחויבת לכללי הקיום היהודי המוגדרים במקרא. מכאן שחתירתם הבלתי-נלאית של סרבני הגורל היהודי להשגת הכרעה לאומית דווקא מרחיקה את האומה מהגשמתה של ההכרעה הלאומית המיוחלת.
מאז התהוותה, לוקה התנועה הציונית בתסמונת כרונית של חוסר הכרעה. אוזלת היד הלאומית, שהותירה אך מתי מעט להתמודד עם תקומתו של בית לאומי יהודי בגבולותיו המלאים של המנדט הבריטי, אינה ראויה אפילו להגדרה של אי-הכרעה אלא לחידלון לאומי שהוביל לאסון מסירתו של עבר הירדן המזרחי לידי הערבים. לאחר מכן הייתה דרכה של הציונות רצופה ציוני דרך של אי-הכרעה, החל ממלחמת השחרור, מלחמת קדש, ששת הימים, יום הכיפורים ומלחמת של"ג. כל אלה פתחו לרווחה חלונות הזדמנות מופלאים שאפשרו את הרחבתה של מדינת ישראל אל גבולות ההבטחה. אלא שהמנהיגות הכושלת וחסרת-החזון הזדרזה לסגור את כל החלונות, והעדיפה להתקפל ולהתחפר במחילות של אי-הכרעה.
מצבה הקיומי הרעוע של מדינת ישראל כיום נובע ישירות מאותה תסמונת של נטישת מסלול ההכרעה המאפיינת את הציונות מאז ראשית קיומה. הבינוניות הלאומית המסתפקת בשמינית חזון מושרשת בתפישת עולמה של תנועת העבודה, שהנהיגה את הציונות והנחילה לה את ערכיה. שכן, הציונות הסוציאליסטית אומנם הגשימה את יישוב ארץ ישראל על פי הצו המקראי, אך באופן פרדוכסלי נבע הכוח שהניע את שיבת ציון החדשה דווקא מתוך התנכרות לגורל היהודי. כך, באמצעות הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל שאפה תנועת העבודה לתקן את גזירת הגורל היהודי על ידי הפיכתו של עם ישראל לאחד העמים.
כללי הקיום המטפיזיים, המכתיבים את הגורל היהודי, מלמדים שעם ישראל אינו יכול להשתמט מהכרעה מלאה בפרשות הדרכים ההיסטוריות של חייו הלאומיים. מעגל הקסמים ההיסטורי של עם ישראל מוכיח שכל התחמקות מהכרעה לאומית מאלצת אותו להתייצב שוב בפני כורח בלתי-נמנע לממש את אותה הכרעה במחיר לאומי הרבה יותר כבד. כיום ניצבת ישראל על פרשת דרכים הרת גורל, אך אינה מסוגלת להגיע להכרעה לאומית בעניין הר הבית, יש"ע ושלטון זר בארץ ישראל. ככל שתשתהה ישראל ותימנע מנקיטת הצעדים המתחייבים, ייכפה עליה הכורח הבלתי-נמנע לשחרר את הר הבית ואת חבלי יש"ע ולמחות את השלטון הערבי הזר במחיר כבד מנשוא.