אתמול בטלוויזיה אמר בן משפחה של השייך עובייד או של מוצטפה דירני: "תודה לחוטפי ארבעה החיילים הישראלים, שאיפשרו לשחרר את יקירנו". והיתה הופעה מחליאה של נסראללה, שבה קמו בזו אחר זו עיתונאיות ערביות ששאלו, מדושנות עונג ועם חיוכי נצחון מרוחים על פניהן, שאלות מוזמנות, כדי לקבל מנסראללה את התשובה המוכנה מראש: כן, נחטוף חיילים יהודים נוספים.

כל זה, על רקע ידיעות מצמררות קודמות, שארגוני הטרור בארץ מנסים לחטוף חיילים ואזרחים יהודים, לרוצחם ולבתר את גופותיהם ולייצר כך יותר סחורה למיקוח ולהחלפה. שכן, אצל היהודים גם גופות הן סחורה, שתמורתה הם משחררים מאות מחבלים חיים. אם כן, לשם מה להשאיר בכלל חטופים בחיים?

ועוד התבשרנו מפיו של נסראללה, ש-400 מחבלים פלסטינים ועשרות מחבלים מכל העולם הערבי, כל זה הוא רק ה"סיפתאח", המנה הראשונה. אלפי מחבלים, בהם רוצחים ערבים אזרחי ישראל, ישוחררו תמורת רון ארד – וגם כאן לא דווקא רון ארד החי, די בפיסת ד.נ.א., או "בממצא פתולוגי", לשון נקייה לחתיכה מגופו המת, חס וחלילה, כדי להביא לשחרור הסיטונאי הזה.

נשאלת השאלה, מה גרם לשרון להשתגע?

אמרתי שרון, מפני שהוא ממש כפה את הטירוף הזה על חברי ממשלתו, למשל על שר הביטחון מופז, שאינסטינקטיבית התנגד, אבל הוא נוהג כשפוט שלו, היות ואינו נבחר ציבור. הבל פיו של ששרון הושיב אותו על הכסא, והבל פיו יכול גם להורידו ממנו.

האם שרון אינו תופס, איזו זריקת עידוד נתן וייתן כאן לטרור בכללותו, ולא לחטיפות ולרציחות בלבד? כל בוקר אנחנו מתבשרים על כמה מחבלים שנעצרו בלילה. קשה לתאר, כמה מאמץ מודיעיני, כמה זיעה והסתכנות של חיילינו מושקעים במעצרים האלה. מה הטעם? הלא המחבלים יודעים, שצפוי להם בסך הכל בית הבראה ביחד עם מכללה גבוהה לטרור ואח"כ שחרור וקבלת פנים של גיבורים. וחיילינו ומפקדיהם – עוד יגיע חלילה היום, בו ישאלו: לשם מה? לשם מה לצוד דגים, רק כדי להשליכם שוב לים?

והאם שרון אינו תופס, שבשחררו מחבלים פלסטינים לנסראללה דווקא, הוא עושה אותו לבעל הבית על "הבעיה הפלסטינית", למצביא של המלחמה הפלסטינית? אותו – את אויבנו המסוכן ביותר, כי הוא המנהיג הערבי היחיד עד כה, המצטייר בעיני כל הערבים – ולא בלי צדק – כמי שניצח את היהודים צבאית, לא רק – בלחץ המעצמות – ליד שולחן המשא ומתן, יותר נכון – שולחן המתן.

שרון אינו יודע, שהמעשה הזה מחזק מאד את התיזה של נסראללה שהמדינה היהודית וצבאה אינם אלא קורי עכביש, והוא זה שעתיד לטאטא אותם ולמחותם מן העולם? שרון והמריונטות שלו בממשלה אינם יודעים, כמה דם יעלה לנו בעתיד חיזוק התיזה הזאת בעסקה האומללה שהוא עושה כעת?

התרגלנו לצעוק "פושעי אוסלו לדין". אם יתקיים אי פעם דין "פושעי מבצע קורי העכביש" – זה השם המתאים לטירוף הזה – תוגש שם עדות על עסקת ג'בריל, שבה שוחררו תמורת 3 חיילים 1150 מחבלים, והם הם שחוללו את האינתיפאדה הראשונה וממילא את אוסלו ואת מלחמת אוסלו, היינו את גירושנו מהיכן שכבר גורשנו, את תכנית המדינה הפלסטינית של שרון, כ-1200 הרוגים ואת הנסיגה החד-צדדית מיתרת השטח, ששרון זומם.

עדות מרשיעה נוספת במשפט פושעי-קורי-העכביש תוגש בצורת לקח בריחת צה"ל מן הלבנון שהציתה את פתיל מלחמת אוסלו, אשר נוסף על כאלף נרצחים ואלפי פצועים – הורסת את כלכלתנו, מפסיקה את העלייה, דוחפת לירידה, מורידה את המוראל של העם לשאול תחתיות, מסכנת את המפעל הציוני כולו.

נסראללה מבטיח שישוחרר סמיר קונטר, רוצח משפחת הרן, ומתי? ב-22 באפריל, היום בו ימלאו עשרים וחמש שנים לרצח דני הרן, בן ה-28 ובתו עינת בת ה-4 ולמות הבת יעל, בת השנתיים במחבוא, כאשר אמה סכרה את פיה לבל תצעק, והיא נחנקה, וכן לרצח השוטר אליהו שחר. הרוצח, מפקד החוליה קונטר, ישוחרר לאחר שכבר נתנו לו להינשא בכלא, ומבלי שמצא לנכון ולו לשחק את משחק הבעת החרטה. לשם מה? הלא בין כך היהודים הם רק קורי עכביש.

צר לי, אני נאלץ להתוודות שאני מאמין לנסראללה ולא ל"ספינים" ו"לשטיקים" מבית מדרשו של שרון והספקטורים שלו, וגם בכך ניתן למדוד את מידת שקיעתנו: פעם – הגרסה הערבית נחשבה אצלנו ובכל העולם כסיפורי אלף לילה ולילה. היום, הגרסה הישראלית היא יותר מוצר של מכונת יחסי ציבור, מכונת כביסה לשטיפת מח, מאשר דיווח ענייני וישר.

ועדיין נשאלת השאלה, מה מניע את שרון, והיא נשאלת ביתר שאת משום שכאן אין לחץ אמריקני. להיפך, אמריקה אינה עושה, בעקרון, עסקאות עם מחבלים, ויעלה כמה שיעלה, ואמריקה הכריזה על חיזבאללה כעל ארגון טרור.

אל כן, אין מנוס מלהתייחס למה שהתקשורת הצייתנית והמתרפסת שלנו – עויינת, נשכנית וכסאחיסטית נגד כל עניין לאומי, מכשכשת בזנבה כל אימת שנכנעים, נסוגים ומתבזים – למה שתקשורת זו מזכירה כבדרך אגב וברמז, כאלו היה זה הזנב הקטן בלבד: "המחיר הכבד", בלשונה, שישראל "תיאלץ לשלם", בנוסף על סמיר קונטר – תמורת אותו "מידע" על רון ארד: כמות גדולה מאד של מחבלים פלסטינים "כבדים", לפי נסראללה – כולם או כמעט כולם. ובעברית פשוטה - הטרגדיה המזעזעת של רון ארד תנוצל על ידי שרון כדי להיפטר מן הנדר, שהפך לנטל, שלא לשחרר מחבלים רוצחים "עם דם על הידיים".

כידוע, בדרך לכניעתה הגמורה של ישראל לאויב הפלסטיני יש מכשולים, כמו ירושלים ו"זכות השיבה". אחד מהם הוא עניין האסירים, ובעיקר שחרור הרוצחים שבהם, המעסיק את הציבור הפלסטיני, והכל יודעים שבלעדיו גם נסיגה לקו הירוק והפקרת ירושלים – לא יספיקו. בטיוטת ג'נבה התגברו על המכשול הזה בדרך אופיינית – קבעו שכל המחבלים הכלואים, ללא יוצא מן הכלל, ישוחררו, ועל הסעיף הזה , בין היתר, היתה בציבור היהודי ביקורת כבדה. הנה, מצא שרון את הפטנט, כיצד להבליע את הגלולה המרה הזאת בתוך פרשת רון ארד. טריק, שכמו שהוא מבריק כך הוא מגונה. כל הכבוד למשפחת ארד שכבר הודיעה, שהיא במשחק הזה לא תשתתף: אם חלילה - רון אינו חי, הכריזה, אנחנו מסרבים לשחרור מחבלים חיים תמורת – חלילה גופתו. סוף סוף תזכורת לישראל הישנה והטובה, לישראל היפה , הגאה והאצילית כפי שהיכרנוה בימים רחוקים, בעבר.

אולם, מי יודע אם זה יספיק. אם אכן שרון מבקש לפרק כאן, פריט אחר פריט, את כל מה שמפריע לנסיגה הגמורה לקו הירוק ולוויתור על הכל, כלומר – לבצע את טיוטת ג'נבה – פירוק התנחלויות, הכרה במדינה פלסטינית, נסיגה חד-צדדית ועכשיו שחרור המחבלים, לא ויתורה של משפחת ארד יעצור אותו.

כדאי למשפחות השכולות להתארגן מעכשיו, להתייחס ברצינות לדברי נסראללה ולבנות חומה בצורה שתמנע מהם את המכאוב הנוסף על כל מכאוביהם: שחרור רוצחי יקיריהם.

ולמפלגות הימין, שמכח האחריות הקולטיבית הם שותפים גם לתועבה הזאת, ייאמר: היו מודעים לכוחכם! היום, לאחר הגשת כתב האישום נגד דודי אפל בו מופיע שרון כמקבל שוחד, השתנה המצב הפוליטי לחלוטין. לשרון אין עוד אופציה להחליף אתכם בפרס, כי פרס אינו יכול להיכנס לממשלה שראשה – קופת שרצים שכזו תלויה לו מאחוריו. חבריו לא יתנו לו, מפלגת העבודה כבר דרשה את התפטרותו.

גם ש"ס לא תיכנס עכשיו למיטה החולה של ממשלת שרון, שמפלגת שינוי עדיין יושבת בה בקושי. לכן, אם שרון אינו מתכוון להתפטר, כך הוא טוען, הוא לכוד אתכם, בממשלה הזו. תצאו – תיפול ממשלתו. יוצא, שבידכם הדבר למנוע עכשיו גם את פינוי המאחזים ואת תכנית הנסיגה החד-צדדית, וגם את השלבים הבאים, הנוראים עוד יותר, של עסקת השבויים, שרק לכאורה היא לבנונית אך לאמיתו של דבר היא שלב נוסף במכירת ארץ ישראל, כפי שאמר הנביא עמוס – "בעבור נעלים".