סקרי דעת קהל, שהתפרסמו בעיתונים המובילים בעקבות תכנית ההתנתקות של שרון, התמקדו כצפוי בעמדותיו המדיניות של הציבור ביחס לנסיגה ופינוי. אחד הפרשנים, שניתח את ממצאי הסקרים המצביעים על השלמתו של רוב הציבור עם וויתורים טריטוריאליים, סיכם את התוצאות במסקנה שהציבור היהודי עייף מלהיות עם נבחר. קשה למצוא הגדרה קולעת יותר ממסקנתו של אותו פרשן. שכן, הממצאים שיקפו את המגמה המוכרת של אנשי ימין ודתיים ההולכים וגולשים לעמדות של פשרנות מדינית. כלומר, גם אלה המאמינים בבחירתו של העם היהודי, בזכותו הבלעדית על הארץ המובטחת ובסכנה הקיומית הנובעת מוויתורים טריטוריאליים הולכים ונשחקים נפשית עד כדי ויתור על נכסי צאן ברזל לאומיים. מכאן, שהציבור היהודי אכן הולך ומתעייף מהקשיים הכרוכים בבחירתו לעם סגולה.
ההתעייפות הלאומית איננה כורח המציאות, שהרי ציבור אמוני רחב ממשיך לשאת בעול המשימות הלאומיות באותו להט ציוני שאפיין את מייסדי המדינה. אלא שהעייפות הלאומית היא תופעה מוכרת בתולדות עם ישראל החל משחר קיומו. התגבשותו של עם ישראל מתוך בית העבדים במסע המפרך אל החרות הייתה שזורה קונפליקטים פנימיים בין עינוגי סיר הבשר לבין אתגרי החירות מטילי האימה. ריפויו של העם מתחלואי סיר הבשר הצריך הנהגה רוחנית מעוררת השראה, פעילות חינוכית מתמדת ואמצעים דרסטיים, כגון שלילת הארץ המובטחת מבני דור המדבר.
רק מיעוט קטן, הנמנה עם השמאל הקיצוני, מנמק את פשרנותו המדינית בזכותו של העם הפלשתיני להגדרה לאומית טריטוריאלית בתחום ארץ ישראל. פשרנותם של רוב המצדדים בויתורים טריטוריאליים נובעת מכיסופים לחיים שקטים ונינוחים. כלומר, בעידודן של הנהגות המדינה הולך ומשתרר הלך נפש לאומי של העדפת סיר הבשר על פני ההתמודדות עם האתגרים המחייבים את העם מתוך בחירתו. יתרה מזאת, תרבות סיר הבשר היא ביטוי מובהק של עבדות נפשית ברמה הלאומית.
בתהליך מתמשך, שהחמיר עם הטמעתן של היוזמות המדיניות בתודעה הציבורית, גוררת תסמונת העבדות הנפשית את ישראל למצב של שעבוד מדיני. המאפיין המובהק ביותר לשעבוד המדיני הוא עליבותה של הנהגת המדינה המצייתת כתיאטרון מריונטות לתכתיביו של הממשל האמריקאי. הציבור מזהה את חולשתה הפתולוגית של הנהגת המדינה ומפנים את מסר העבדות המשתקת. לא רק ברמה הלאומית מפנים הציבור את נורמות העבדות אלא גם במישור האזרחי הוא מפגין פסיביות מוחלטת אל מול טירוף המערכות השלטוני.
הציבור היהודי יכול להפיק לקח מאלף דווקא מדרך התנהלותם של אויביו המרים. האוכלוסייה הערבית המכנה את עצמה בשם "עם פלשתיני", אומנם מהווה חוד חנית במאבק הערבי להנצחת הכיבוש האיסלמי של ארץ ישראל, אך בעיני עצמה היא לוחמת לשחרורה הלאומי. אוכלוסייה זאת מוכנה לשלם מחיר אישי וקולקטיבי כבד על מנת להגשים את יעדיה, והיא אכן הולכת ומגשימה את מטרותיה. אל מול החירות הפלשתינית, המשוחררת מכל עכבות של עבדות נפשית, כורעת ישראל תחת עול תסביכיה הנפשיים המונעים ממנה להסתגל לעצמאותה.
בסוף המאה התשע עשרה החלו להסתמן בקרב יהודי אירופה מגמות ספונטניות של תחייה לאומית, שנבעו מתוך אינטואיציה נסתרת של מיצוי הגלות. אותם מתי מעט, שהיו רגישים דים להבין את משמעותה של העבדות הכרוכה בקיום הגלותי, התנתקו מסיר הבשר האירופאי והפכו לחלוציה של התנועה הציונית. על רקע עולם הערכים שהשתרש בחברה הישראלית נתפשת כיום הקרבתם האישית של אנשי העליות הציוניות כגחמה הרפתקנית של אידיאליסטים תמהוניים. שכן, נפתולי הגורל היהודי הפכו את מדינת ישראל לחממה של אותה עבדות רוחנית שממנה נמלטו חלוצי הציונות.
התנועה הציונית אומנם מסמלת את החירות היהודית, שמצאה את ביטויה בהתנתקות מסיר הבשר, אך תסמונת השעבוד הנפשי, שמכרסמת כיום את לשדה של ישראל, מאששת את האבחנה שהעליות הציוניות נשאו בחובן את וירוס העבדות. ואכן, בד בבד עם תעצומותיו החלוציות של היישוב היהודי המתחדש בארץ, בצבץ אותו וירוס נסתר שקינן בנפש התנועה הציונית. גילוייה המוקדמים של תסמונת העבדות התבטאו בהתלבטויות הקשות שקדמו להתארגנותו של היישוב היהודי להגנה עצמית, במדיניות ההבלגה לנוכח גלי הפרעות ובחשש מפני הקמתה של מדינה יהודית ריבונית. רובו של היישוב היהודי וכן הנהגתו לא העזו להתייחס לחזון כינונה של מדינה יהודית בארץ ישראל כאל אפשרות מעשית.
מאז מנוסתו המבוהלת של צה"ל מלבנון, הולך ונשחק כושר ההרתעה הישראלי. מדינת ישראל איבדה למעשה את תושייתה המדינית, והיא אינה מסוגלת יותר להתמודד ביעילות עם אתגרים ביטחוניים. תוכנית ההתנתקות המתרקמת בממשלה גוררת את ישראל אל קו הקיום הקריטי שלה.
מצוקתה הקיומית של ישראל נובעת ישירות משגשוגו הממאיר של אותו וירוס גלותי נסתר שקינן בנבכי נשמתה של התנועה הציונית. קצב קריסתה של ישראל ממחיש את הפוטנציאל הקטלני הגלום בהלכי נפש לאומיים של עבדות רוחנית. מכאן, שאת השתלטותו של פולחן סיר בשר על הוויית החיים הישראלית יש להגדיר כאיום האסטרטגי החמור ביותר על עצם הישרדותה של ישראל. שכן, ככל שמדינת ישראל תתכווץ, ככל שיכוה אויביה וככל שהיא תתמוסס לתוך ביצת הערב-רב, כך היא תיראה עדיין גדולה מדי, חזקה מדי ויהודית מדי בעיניה של אומת העבדים, שויתרה על חירותה תמורת עינוגיו הרגעיים של סיר הבשר.
ההתעייפות הלאומית איננה כורח המציאות, שהרי ציבור אמוני רחב ממשיך לשאת בעול המשימות הלאומיות באותו להט ציוני שאפיין את מייסדי המדינה. אלא שהעייפות הלאומית היא תופעה מוכרת בתולדות עם ישראל החל משחר קיומו. התגבשותו של עם ישראל מתוך בית העבדים במסע המפרך אל החרות הייתה שזורה קונפליקטים פנימיים בין עינוגי סיר הבשר לבין אתגרי החירות מטילי האימה. ריפויו של העם מתחלואי סיר הבשר הצריך הנהגה רוחנית מעוררת השראה, פעילות חינוכית מתמדת ואמצעים דרסטיים, כגון שלילת הארץ המובטחת מבני דור המדבר.
רק מיעוט קטן, הנמנה עם השמאל הקיצוני, מנמק את פשרנותו המדינית בזכותו של העם הפלשתיני להגדרה לאומית טריטוריאלית בתחום ארץ ישראל. פשרנותם של רוב המצדדים בויתורים טריטוריאליים נובעת מכיסופים לחיים שקטים ונינוחים. כלומר, בעידודן של הנהגות המדינה הולך ומשתרר הלך נפש לאומי של העדפת סיר הבשר על פני ההתמודדות עם האתגרים המחייבים את העם מתוך בחירתו. יתרה מזאת, תרבות סיר הבשר היא ביטוי מובהק של עבדות נפשית ברמה הלאומית.
בתהליך מתמשך, שהחמיר עם הטמעתן של היוזמות המדיניות בתודעה הציבורית, גוררת תסמונת העבדות הנפשית את ישראל למצב של שעבוד מדיני. המאפיין המובהק ביותר לשעבוד המדיני הוא עליבותה של הנהגת המדינה המצייתת כתיאטרון מריונטות לתכתיביו של הממשל האמריקאי. הציבור מזהה את חולשתה הפתולוגית של הנהגת המדינה ומפנים את מסר העבדות המשתקת. לא רק ברמה הלאומית מפנים הציבור את נורמות העבדות אלא גם במישור האזרחי הוא מפגין פסיביות מוחלטת אל מול טירוף המערכות השלטוני.
הציבור היהודי יכול להפיק לקח מאלף דווקא מדרך התנהלותם של אויביו המרים. האוכלוסייה הערבית המכנה את עצמה בשם "עם פלשתיני", אומנם מהווה חוד חנית במאבק הערבי להנצחת הכיבוש האיסלמי של ארץ ישראל, אך בעיני עצמה היא לוחמת לשחרורה הלאומי. אוכלוסייה זאת מוכנה לשלם מחיר אישי וקולקטיבי כבד על מנת להגשים את יעדיה, והיא אכן הולכת ומגשימה את מטרותיה. אל מול החירות הפלשתינית, המשוחררת מכל עכבות של עבדות נפשית, כורעת ישראל תחת עול תסביכיה הנפשיים המונעים ממנה להסתגל לעצמאותה.
בסוף המאה התשע עשרה החלו להסתמן בקרב יהודי אירופה מגמות ספונטניות של תחייה לאומית, שנבעו מתוך אינטואיציה נסתרת של מיצוי הגלות. אותם מתי מעט, שהיו רגישים דים להבין את משמעותה של העבדות הכרוכה בקיום הגלותי, התנתקו מסיר הבשר האירופאי והפכו לחלוציה של התנועה הציונית. על רקע עולם הערכים שהשתרש בחברה הישראלית נתפשת כיום הקרבתם האישית של אנשי העליות הציוניות כגחמה הרפתקנית של אידיאליסטים תמהוניים. שכן, נפתולי הגורל היהודי הפכו את מדינת ישראל לחממה של אותה עבדות רוחנית שממנה נמלטו חלוצי הציונות.
התנועה הציונית אומנם מסמלת את החירות היהודית, שמצאה את ביטויה בהתנתקות מסיר הבשר, אך תסמונת השעבוד הנפשי, שמכרסמת כיום את לשדה של ישראל, מאששת את האבחנה שהעליות הציוניות נשאו בחובן את וירוס העבדות. ואכן, בד בבד עם תעצומותיו החלוציות של היישוב היהודי המתחדש בארץ, בצבץ אותו וירוס נסתר שקינן בנפש התנועה הציונית. גילוייה המוקדמים של תסמונת העבדות התבטאו בהתלבטויות הקשות שקדמו להתארגנותו של היישוב היהודי להגנה עצמית, במדיניות ההבלגה לנוכח גלי הפרעות ובחשש מפני הקמתה של מדינה יהודית ריבונית. רובו של היישוב היהודי וכן הנהגתו לא העזו להתייחס לחזון כינונה של מדינה יהודית בארץ ישראל כאל אפשרות מעשית.
מאז מנוסתו המבוהלת של צה"ל מלבנון, הולך ונשחק כושר ההרתעה הישראלי. מדינת ישראל איבדה למעשה את תושייתה המדינית, והיא אינה מסוגלת יותר להתמודד ביעילות עם אתגרים ביטחוניים. תוכנית ההתנתקות המתרקמת בממשלה גוררת את ישראל אל קו הקיום הקריטי שלה.
מצוקתה הקיומית של ישראל נובעת ישירות משגשוגו הממאיר של אותו וירוס גלותי נסתר שקינן בנבכי נשמתה של התנועה הציונית. קצב קריסתה של ישראל ממחיש את הפוטנציאל הקטלני הגלום בהלכי נפש לאומיים של עבדות רוחנית. מכאן, שאת השתלטותו של פולחן סיר בשר על הוויית החיים הישראלית יש להגדיר כאיום האסטרטגי החמור ביותר על עצם הישרדותה של ישראל. שכן, ככל שמדינת ישראל תתכווץ, ככל שיכוה אויביה וככל שהיא תתמוסס לתוך ביצת הערב-רב, כך היא תיראה עדיין גדולה מדי, חזקה מדי ויהודית מדי בעיניה של אומת העבדים, שויתרה על חירותה תמורת עינוגיו הרגעיים של סיר הבשר.