פרשת האזינו היא "פרשת השירה". פרשנים רבים בכל הדורות דנו באופייה של השירה הזאת, במבנה השירה ובתוכנה. חז"ל אומרים כי את השירה הזאת אמרו הלויים בבית המקדש ב"מוספי דשבתא". מה המיוחד כל כך בשירה? מדוע מתרגשים מעצם שמיעת השירה?

אדם חושב מחשבות וחווה חוויות. בשעה שהוא מבקש לשתף אחרים במחשבותיו ובהרגשותיו הוא משתמש במילים. הוא אומר מילים, מרחיב במשפטים וכותב מאמרים. אולם כמעט תמיד הוא מרגיש שהמילים שאמר או המאמר שכתב לא ביטאו בשלמות ובדיוק את אשר הוא חושב ומרגיש. פעמים שאין האדם מוצא מילים לבטא את אשר הוא חפץ ואומר: אין מילים בפי. מדוע?

כיוון שאנו מנסים לחבר ניגודים. המחשבות וההרגשות מופשטות ודואות במרחבי אין קץ ואנו מנסים להכניסן למסגרת מצומצמת של מילים. אם הדיבור למחשבות הוא כיחס הגוף לנשמה כך גם היחס בין הכתיבה לדיבור. אך בורא העולם יצר חיבור פלאי המחבר בין שמים לארץ, בין גוף לנשמה.

הנה, באה לה השירה ופורצת גבולות. השירה מסוגלת לכלול ולהקיף עולמות רבים למרות המילים. הרמב"ן אומר על שירת האזינו כי "והנה השירה הזאת אשר היא בנו לעד אמת ונאמן תגיד כל המוצאות אותנו בביאור" (לב מ). בהמשך הוא מפרט ומנמק את דבריו. למרות היות שירת האזינו קצרה ומספר הפסוקים בה מועט, היא כוללת את כל המוצאות אותנו. היתכן?

זוהי שירה וזהו כשרון המשורר לבטא במילים אין סוף עולמות. מעין נס נגלה של חיבור שמים וארץ.

זהו גם החינוך במצווה "לשמוע קול שופר". השופר משמיע קול טבעי אך אלוקי. השופר הוא כלי נגינה טבעי אשר דרכו שומעים את קול אלוקים שבטבע. השופר הוא כלי הנגינה הטבעי ביותר. קולות השופר בוקעים ממנו ללא שיפוצים מעשי ידי אדם. הקרן בה אנו משתמשים חלולה מטבע ברייתה ומפיקה קולות מיד לאחר הורדתה מראש הבהמה. לא בכדי מתן תורה, המשיח ותחיית המתים מלווים בקול השופר. הופעת האלוקות בטבע הגשמי מתבטאת בקול השופר. אנו מצווים לשמוע, להיות בעלי הקשבה מעמיקה המסוגלת להכיר בחיבור של אלוקים ואדם, גוף ונשמה. כשרון השירה נובע מכוח התבוננות מעמיקה ושמיעה פנימית של הטבע והחיים.

בשיא החיבור אנו נפגשים ביום הכיפורים. יום מוגבל ומצומצם בזמן. מתחיל בשעה מסוימת וחולף לאחר כעשרים וארבע שעות. אבל זהו יום שכולו מפגש עם הנצח. יום בו אנו מסוגלים להתעלות ולהיות כמלאכים רוחניים, יום בו אנו נפגשים עם אבינו שבשמים למפגש כבנים. "שבת שבתון" - בכל יום מתגלה הבורא בעולם. בכל שבת יש "מעין עולם הבא". אבל יום הכיפורים הוא "שבת שבתון". יום בו מגיעים לשיא התגלות ה' בעולם, שיא של "קראוהו בהיותו קרוב".

ביום הכיפורים אנו פסיביים. שובתים. לא אוכלים, לא נועלים נעליים, לא מפריעים למציאות האלוקית לחדור לתוכנו. על ידי הפסקת הפעילות האנושית יכול אדם לזכות לשמוע את קול ה' שבנשמתו. מי שיידע להפסיק ממלאכתו ולהקשיב יוכל לרכוש את כשרון השירה הפורצת את גדרי הזמן והאדם.