כמו שורת ברווזונים בראשות אימא-ברווזה מדדים השרים בעקבותיו קטנים וזהים, מלאי חשיבות עצמית ומילים יפות, אך נעדרים רצון חופשי ומחשבה עצמאית. ברווזון כי יחרוג מן השורה יפוטר מן הממשלה, לכן הם ממשיכים לדדות אחריו ובשבוע הבא צפויים להצביע בעדו, כלומר בעד ה"התנתקות", גם אלה מהם שלכאורה מתנגדים לה.

גם אלה מהם שמכירים בסכנת החד-צדדיות, שבגללה אפילו יוסי ביילין מתנגד לנסיגה הזאת בחריפות. גם אלה מהם שמבינים שהתנתקות של ממש לא תצא מכל זה, מפני שכמה שישראל לא תתנתק מן הפלשתינים, הפלשתינים הרי לעולם לא יתנתקו מישראל.

אין להתפלא על שרים שבאמת תומכים בתוכנית-לא-תוכנית הזאת, וכן על כמה מנספחי-לפיד ועל לפיד עצמו, שנוהג עוד מימי "פופוליטיקה" לתמוך במה שנדמה לו ש"העם" תומך. אין לצפות לגדולות גם מאותם שרי ליכוד אשר היו יכולים באותה מידה להשתלב במפלגת העבודה, כאלה שהיו ונשארו עסקנים פוליטיים חסרי עמדה אידיאולוגית עקבית והגיעו עד שולחן הממשלה אך ורק בזכות אינטריגות מוצלחות. יצביעו פוליטיקאים-בגרוש אלה כפי שהוא מצווה עליהם, יסתופפו בצילו הרחב ויבושם להם. תמיד היו ותמיד יהיו עסקנים המרימים יד בעד כל מה שנראה להם פופולארי ומשתלם.

מי שמעוררים אכזבה עמוקה, אפילו עצב, הם אלה מבין שרי הליכוד שהביעו התנגדות ברורה ומנומקת ל"התנתקות" ובכל זאת הם מתכוונים להצביע בשבוע הבא בעדה. אלה שנחשבו עד כה לעמודי תווך של התנועה הלאומית הגדולה בישראל וגמרו אומר להצביע נגד יסודותיה האידיאולוגיים ובניגוד להכרעת משאל המתפקדים ומוסדות התנועה. אחדים מהם הצטיירו בעבר כטיפוסים נחושים ועצמאים, ופתאום הם נסים בבהלה מקול גערתו של שרון.

לא מדובר רק באכזבה על כך שהם אינם נחלצים למנוע את העקירה ואת ההרס, להציל את ההתיישבות ולעצור את הטרור. חבל שהם החליטו להצביע בעד המשך ישיבתם בממשלתו במקום בעד עתיד המדינה, אבל לא עליהם יקום או ייפול העם היהודי בארץ ישראל. אם החרש יחרישו בעת הזאת ולא יתפטרו מממשלת ה"התנתקות", רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר.

מה שיותר מאכזב ומדאיג זה לגלות כי לליכוד אין מועמד עתידי ראוי וריאלי לראשות הממשלה. אחדים מבין השרים המצביעים בעד ה"התנתקות" למרות שהם מתנגדים לה, למעשה כמעט כולם, כבר הביעו בעבר את רצונם להיות ראשי-ממשלה. מהם אף נראו מתאימים לכך, מבחינת כושר ההנהגה שלהם ויכולת העמידה.

מי מביניהם נראה מתאים לתפקיד הרם עכשיו, בשבתו כברווזון צייתן? מי מבין הנסוגים מעמדתם בקלות שכזאת מסוגל להנהיג מדינה, על כל הלחצים הפנימיים והבינלאומיים הכרוכים בכך? ולמי מהם יוכלו שרידי תנועת הליכוד לסלוח? לדבריו של מי מהם יוכלו עוד להאמין?

במוקדם או במאוחר נלך לבחירות, כנראה במוקדם (ולו רק בגלל התקציב), ואיש מן הלא-מנהיגים הללו לא יספיק עד אז לתקן את תדמיתו. לא די בלהג בלתי פוסק על הקרע בעם, או בפעילות רפה למען משאל עם. נחוץ מנהיג עמיד, שיוכל לאסוף את השברים כשהסיוט הזה ייגמר. ובליכוד אין כזה.



המאמר פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".