ראש הממשלה, אריאל שרון, ממשיך בדהירה למסע החורבן וההרס שלו, המכונה בלשון התרמית, "תכנית ההתנתקות".

כשניסה להסביר את תוכניתו בעת שהוצגה בכנסת, וכיצד הוא פועל בניגוד גמור למה שהצהיר ערב הבחירות, ומדוע הוא אינו מוכן ללכת למשאל עם, טען כי כמו שראש הממשלה מנחם בגין בזמנו החליט באמצע הקדנציה לבצע מהלך מדיני של הסכם השלום עם מצרים, ולא הלך לשאול את העם, כך גם הוא יכול לעשות שינויים באמצע הקדנציה, בלי לשאול את העם.

במאמר זה נראה כי אין שום קשר במצב שהיה בימית לבין המצב הקיים, היום, בגוש קטיף.

התקיימו בחירות לפני עקירת יישובי חבל ימית

ראשית, ראש הממשלה מנחם בגין כן הלך לעם ערב עקירת יישובי חבל ימית. הבחירות התקיימו בקיץ תשמ"א כמעט כשנה לפני הנסיגה. אמנם הוא הלך למהלך מדיני עם מצרים באמצע הקדנציה הראשונה, בלי שהצהיר עליה ערב הבחירות, אבל יש לזכור כי לתכנית קמפ דיוויד ולהסכם עם מצרים, הייתה תמיכה של כ-90% בציבור הישראלי. להפגנה הגדולה של מתנגדי הנסיגה שנערכה בכותל המערבי כמה חודשים לפני הנסיגה, הגיעו כחמישים אלף איש בלבד.

תנועת ה"תחיה", שחרטה על דגלה, התנגדות לנסיגה, קיבלה 3 מנדטים בלבד. אכן זה היה הכוח של מתנגדי הנסיגה, דאז. כך שזה אינו נכון שבגין לא שאל בפועל את העם לפני ביצוע הנסיגה, כי בחירות הם כמו משאל עם. אילו רוב הציבור היה מתנגד לנסיגה, ה"תחיה" הייתה מקבלת 50 - 60 מנדטים ולא 3. ולצערנו הרב, רוב העם אז הלך אחרי מקסם השווא של "השלום" ותמך בנסיגה.

גם כיום, לו הייתה תמיכה של תשעים אחוז מהציבור הישראלי בתכנית החורבן של שרון, על אף שישראל הייתה משלמת על כך מחיר דמים כבד מאד בהמשך, בפועל לא היה הרבה מה לעשות, חוץ מלזעוק את האמת.

הקשר ליישובי גוש קטיף עמוק יותר

שנית, אין כלל דמיון בין מצב חבל ימית אז, למצב יישובי גוש קטיף היום. בחבל ימית חיו אנשים כ-8 שנים בהתיישבות חדשה בפאתי מדבר סיני, אינו דומה קשר למקום שאתה חי בו 8 שנים, למקום שאנשים חיים בו כ-30 שנה.

יישובי גוש קטיף ובראשם כפר דרום קיימים עשרות שנים, לחלק מהתושבים יש בנים ונכדים ברחבי היישובים. הם הקימו מפעל חקלאות למופת, טיפחו יצירה אדירה למען עם ישראל. הם הציונות במיטבה. במשך כל השנים, השתבחו בהם ממשלות ישראל ששלחו אותם כדי לבנות את המקום מתוך תחושת שליחות ציונית חלוצית.

אין אפשרות לבוא יום אחד ולסלק בכוח, אנשים שגרים בביתם כ-30 שנה. גם אם עולה על הדעת מחשבת אוון כזאת, צריך להכין אותם לפחות כמה שנים, לנסות להסביר את החשיבות של המהלך, מדוע הוא טוב למדינת ישראל, מה ישראל מקבלת בתמורה? ומה החלוצים האלו יקבלו במקום העקירה. מה שקורה עכשיו, הוא מהלך דורסני ומרושע של ראש ממשלה כוחני, הרוצה בכוח לכפות את מדיניותו, שהיא מדיניות השמאל, ולסלק את התושבים האלו מבתיהם, ללא שום תמורה אישית ומדינית.


הנסיגה כיום ללא שום תמורה

שלישית, על רעיון הנסיגה מחבל ימית היה אפשר לטעון: האם בידינו הסמכות לוותר על זכותנו על ארץ ישראל? האם ויתורים כאן לא יגרמו אחר כך לוויתורים במקומות אחרים כיהודה ושומרון בגלל תקדים סיני (וכפי שקרה לממשלת רבין). אבל אי אפשר היה להתווכח שהייתה לנסיגה, תמורה. קיבלנו הסכם מדיני יציב של שקט ביטחוני עם המדינה החזקה שבמדינות ערב. המטרה של תומכי הנסיגה הייתה ליצור גבול שקט בדרום הארץ, והיא הושגה.

לעומתה, הנסיגה כיום היא חד צדדית ללא שום תמורה, ואין הבטחה לשקט מהצד השני. היא גם לא סופית. שרון הצהיר במפורש במכתב לתלמידות אולפנה מעפרה כי גם הן יצטרכו לעזוב את ביתן, וברור שתכנית זו היא רק מבוא לעקירת היישובים מכל שטחי יש"ע.

בגין לפחות התכוון בנסיגה מסיני שבמקביל אליה הוא יחזק את ההתיישבות והאחיזה היהודית ביהודה ושומרון. הנסיגה כיום היא רק נסיגה זמנית שתזמין מיד לחץ אירופאי ואמריקאי לנסיגות נוספות. והצטרפות "העבודה" לקואליציה, שתומכת בכיוון זה, תוכיח שזו מטרתה האמיתית של "תכנית ההתנתקות".

ציבור המתנגדים לנסיגה גדול ללא השוואה

דבר נוסף, וזה חשוב שידעו מועצת יש"ע ואנשי הוועד של יישובי גוש קטיף. הכוח המתנגד היום לנסיגה הוא גדול לאין שיעור ממה שהיה בימית, ויש בכוחו לעצור את הנסיגה. צריך רק בפעילות מסיבית ונחושה לדעת להפעיל אותו. (בעיתון 'בשבע' האחרון, כ"ו כסלו, מביא אליקים העצני במאמרו ציטוט מאלוף פיקוד הדרום בזמן עקירת ימית, חיים ארז, שאמר לרב נריה כי אם היו עשרות אלפי איש בסיני, לא היו מבצעים את עקירת היישובים).

כמות המתנגדים, כיום, לנסיגה היא בסביבות ה-40 מנדטים. להלן החשבון: מפלגות שחרטו על דגלן התנגדות נחרצת לכל נסיגה ועקירת יישובים כמפד"ל ואיחוד הלאומי קיבלו בבחירות האחרונות 13 מנדטים. נוסיף להם עוד 36 אלף קולות של מצביעי חרות. בנוסף להם יש לתכנית זו התנגדות נרחבת מאד גם בחוגי תומכי הליכוד וש"ס.

נניח שאיננו יודעים את המספר המדויק של אנשי הליכוד שמתנגדים לתכנית זו, ונניח שהוא ירד מעט מאז משאל מתפקדי הליכוד על ידי שטיפת המוח היומיומית של התקשורת העוינת, עדיין יש כ-40 או 50 אחוז מתוכם שמתנגדים נחרצות לנסיגה. זה מביא את המתנגדים לכמות של יותר מ-30 מנדטים. מציבור ש"ס לפחות מחצית נגד, סך הכל אנו מגיעים בסופו של חשבון לציבור של כ-40 מנדטים.

ציבור כזה גדול המתנגד לתכנית החורבן ולפשע העקירה, יש בכוחו לשנות את רוע הגזירה. השמאל בכוחות קטנים יותר, הצליח להחדיר בעם שאם ינסו לבצע טרנספר לערבים, זה לא ילך בשל התנגדותו. אותו הדבר אנו יכולים להציג לגבי היישובים. התנגדות של מאות אלפי אנשים, זהו דבר שלא ניתן להתעלם ממנו.

למעשה, אם תהיה פעילות נכונה כעת שתחזיר את המחנה הלאומי לעצמו, ותנתק לגמרי את שרון ממנו, שהפך להיות נציג השמאל, ואם תימשך ההסברה של "פנים אל פנים" בהתמקדות בציבור תומכי הליכוד, תרד ותאבד כל שארית הלגיטימציה של תכנית הגירוש והעקירה. צריך שיישמע קולם של כל נציגי המחנה הלאומי בכנסת כקול של אופוזיציה חזקה שאינה מתפשרת (ולא רק קולו של צבי הנדל, נציג החלוצים בגוש קטיף).

צריך שהפוקדים בשטח ימשיכו במאבק ההסברה להחזיר את הליכודניקים לעצמם, לחיק המחנה הלאומי המתנגד לכניעה לטרור, לתבוסתנות, לנסיגה חד צדדית תחת אש, והמתנגד לוויתור על שילה, חברון ובית אל. אותו מחנה מבין שאם אנו לא נעמוד על הזכויות שלנו במקומות אלו, לא נוכל להחזיק מעמד גם בגליל ובנגב.

יקום העם ויביע התנגדותו לתכנית החורבן, וישליך אותה מעליו לסל האשפה של ההיסטוריה.