"תעלו לישראל, תעלו לישראל, זה הכי חשוב". כך אמר אריק שרון לבאי המכבייה בגרון ניחר, ולא הרגיש שהוא מזייף את המנגינה של הלשון העברית, ומדבר בלשון שעטנזית. אפשר לומר בואו לישראל ואפשר לומר תעלו לארץ. העברית המציאה לפני אלפי שנים את הביטוי הייחודי והמוזר הזה, והיא משתמשת בו מאז ברציפות בכל צורותיה וגלגוליה, גם בימים של ממלכה ומקדש וגם בימים של חורבן וגלות.

משתמשים בו באותה מידה דוברי עברית שיושבים בארץ ודוברי עברית שיושבים בחוץ לארץ. חז"ל אומרים: "ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות", והמימרה הזאת איננה המקור של הביטוי "לעלות לארץ", אלא הפירוש שלו. העלייה לארץ הייתה בתוך הלשון העברית הרבה לפני חז"ל.

אפשר לדבר הרבה על פשר הרעיון המכושף הזה, כאילו ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, עד כדי שנסיעה אליה היא בבחינת עלייה, ועזיבה שלה היא ירידה. אפשר להזדהות איתו ולנשום בה אוויר פסגות תמידי, ואפשר גם לא לאהוב אותו, ולחשוב שהוא סנובי או מיסטי. על כל פנים ברור שהוא מדבר על הארץ ולא על המדינה. על האדמה ולא על האדם. אי אפשר לעלות למדינת ישראל. מדינת ישראל איננה דויטשלנד איבר אלס.

אבל שרון עשה שעטנז של עלייה עם מדינה, כי הארץ נעלמה מהלשון שלנו ונשטפה החוצה מהתודעה שלנו. הארץ היא מילה לא תקנית פוליטית, או לפחות לא תקנית אופנתית. העברית הישראלית, שכלליה ואופנותיה מעוצבים במידה רבה בידי האנשים שכותבים ב"הארץ", כבר לא משתמשת במילה "הארץ". כבר לא אומרים אפילו "המקום היפה ביותר בארץ", אלא אומרים: "היפה ביותר במדינה, או בישראל". נדמה שהמקום היחיד בעברית הישראלית שבו הארץ עוד קיימת, הוא בביטוי "חוץ לארץ". באמת פלא שעוד לא התחילו לקרוא לזה חוץ לישראל.

האלמנה השחורה

מגילת העצמאות פותחת במילים "בארץ ישראל קם העם היהודי" ומסיימת במילים "מדינת ישראל". וזה הסדר הנכון. הם היו פה לפניה ויישארו פה אחריה. העם היהודי וארץ ישראל, והחיבור בין שניהם, הם הסיפור הגדול והמרגש שאין לו אח ורע בעולם. לא המדינה. היא קיימת למענם ולא להיפך. אבל בתודעה הישראלית החדשה ובשפה הישראלית המבטאת אותה, המדינה היא הכל. כאילו אלפי שנים טיפחנו את תודעת העם היהודי ואת אהבת ארץ ישראל רק כדי שאפשר יהיה להקים מהם מדינה, ועכשיו שהיא קיימת אין עוד צורך בהם, בשניהם. המדינה בלעה את הארץ ואת העם, כמו אלמנה שחורה שאוכלת את בן זוגה אחרי שהוא מפרה אותה.

זה לא רגע של עברית, זה רגע של משבר. על זה לפי דעתי כל הוויכוח הגדול שהולך עכשיו לעימות בלתי נמנע על ציר כיסופים. אם המדינה היא הכל, גוש קטיף נמצא בחו"ל, במדינה זרה שאנחנו בה כובש אכזרי וגזלן אדמות. אבל אם המדינה היא רק כלי, שנוצק כדי לשרת את העם היהודי וארץ ישראל, ואת הקשר ביניהם, הרי דין נצרים כדין נגבה.

לא שאסור למדינה בכל תנאי להרוס את נגבה ולהחריב את נירים, ולעקור את ניר עם, ולגרש את תושבי בארי. במקרים קיצוניים מותר למדינה גם להרוס. אבל ברור שהחלטה מסדר גודל כזה לא היינו מקבלים בנוהל חפוז, בלי לשאול את העם, במינויי מיצובישי ובחוק פינוי פיצוי שנחקק מישמש. ברור שבג"ץ היה פוסל את זה מכל וכל. ברור שהיו הולכים על זה לבחירות. הוויכוח הוא לא באמת על השאלה אם מותר למדינה לחוקק חוק כזה, או אם תיתכן סרבנות במדינה דמוקרטית. הוויכוח הוא על השאלה האם מבחינה מוסרית דין נצרים כדין נגבה.

לא רואים משם

שרון, שהמציא את הביטוי הזה, לא התכוון לומר שנצרים 2005 דינה כדין נגבה 2005. זה בוודאי לא נכון. ב-2005 נגבה נמצאת בתוך שיטחה של מדינת ישראל, ונצרים לא. אבל ב-1947 גם נגבה לא הייתה בתוך שטח מדינת ישראל. דין נצרים 2005 כדין נגבה 47'. אם אין לעם היהודי זכות להקים את נצרים היום, ולהגן עליה, הרי לא הייתה לעם היהודי זכות להקים את נגבה ולהלחם עליה בשנות הארבעים. ההצעה להחריב את נצרים ולגרש את תושביה היום, כמוה כהצעה לעשות את זה לנגבה או לנתניה ב-47'.

אבל אלה דברים שרואים מכאן ולא רואים מלשכת ראש הממשלה. כאן יש אדמה וחלקות שדה ושם החלונות אטומים ומשוריינים. משם רואים רק את מדינת האלמנה השחורה, מדינה שהיא חזות הכל, שאין לה עם, אין לה ארץ ואין לה אלוהים. מבחינתה, כל מה שמחוץ לקווים ששורטטו ברגע הקמתה, הוא חו"ל. ואל תדברו איתה על נגבה 47' שהיא סיפור אחר לגמרי. אז הייתה ארץ ישראל והיה עם יהודי, כי עוד לא הייתה המדינה. היום הם נאכלו כבר בשיניה של ישראל.

תעלו לישראל.
מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו