בת ציון צעקי, מעמקי נשמה
בת ציון זעקי מקירות לב רותח
בת ציון שאי נהי הזילי דמעה.

הביטי בעיני ילד קט מתייפח
הביטי בפניו של תינוק אחוז אימה
ראי פניה של נערה בוכייה
הקשיבי לזעקות סבתא נשברה.

קלגסים בשירות ממשלת עמורה,
עטים על בתים לגרש בלי חמלה
להרוס לשבר ולנתוץ הדירה
לקרוע חבל ארץ מאימא אדמה.

למסור אדמת מולדת
לאויבים-צוררים
כדי להציל מהדין
בנים מושחתים.

יושבי חבל קטיף, עילית האומה
מושפלים עד עפר בידי צורר נטול נשמה
בתי כנסת, היכלי תורה, ישיבות ותלמודי תורה
מנותצים, נחרבים עד יסוד ברשעה

קדושי עליון, הרוגי מלכות
נעקרים מקברם בידי בני בליעל
תוך שיתוף פעולה בזוי ונקלה
של רבנות מטעם העושה רצון הרישעה.

אנשי סדום, עם הכשר כהן בעל בגצ"י
פועלים ללא לאות לגדוע תורה ותפילה
לשבר, לחלל, לגדף ולנאץ
כגרועים שבגויים כחיות טרף בלי חמלה.

אנשי עמל וצדקה שבנו ישובים לתפארת
נטעו כרם וגן הפריחו השממה
נזרקים לרחוב כאביונים חסרי כל
מופקרים בלי בושה בידי זדים ארורים.

צדיקים ורבנים שבנו בתי מדרש
הרביצו תורה, קידשו שם שמים
מסולקים מביתם ובתי תפילתם
המיועדים לנתיצה תוך חילול שם שמים.

בוני מעונות, גנים וחממות
תלמידי ישיבות ובנות אולפנות
נעקרים, נזרקים נדחפים כבעלי חיים
במבצע נפשע המכונה..."יד לאחים"

כהמשך לימים אפלים בהיסטוריה
של עם עולם הזוכר עיתותיו ושנותיו
שייחד ימים לזיכרון חורבנותיו
בחודש, העתיד להיות מנחם- אב

מיד למחרת תשעה באב
יום חורבן מקדש ראשון ושני
זדים מבית ממשיכים במלאכת חורבן נוסף
כרצון נבוכדנאצר, וכרצון המן ודומיו.

העולם מתפקע מצחוק, ועולז משמחה
עת רואה הוא כיצד "עם עולם"
הורס אדמתו, מגרש בני עמו
על מנת למוסרם למרצחיו ומעניו.

ועולם ממשיך במלאכתו, כאילו
לא מחולל כבוד שמו של בורא העולם
הבליין בנתניה, הסייד בחולון
ממשיכים במלאכתם כמו כלום לא קרה.

עת נקרע ילד מביתו האהוב
עת נערה טהורה, מתייפחת ללא הפוגה
עת זקן ניצול שואה, ונער יפה צורה
חשים ומרגישים כי חזרה האימה.

עת אימא אוהבת נאחזת בעוז
באימא אדמה, ארץ ישראל האהובה
ונקרעת ממנה בידי חיילת רובוטית
בשירות דיקטטורה שפלה.

ממשיך עולם של תורה
מחוץ לגוש הקרוע
לשתוק, לגמגם ולתת מס שפתיים
במקום לזעוק זעקה גדולה ומרה.

ובשפלה, אין איש אומר אל אחיו,
אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר
ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו
ולא שמענו...

כאילו לא דיה מכירת יוסף
לישמעאלים מני קדם,
תמורת נעליים, כאילו אין
דין וחשבון לפני שוכן מעונה.

לעולם לא נשכח, לעולם לא נסלח
לצורר יהודי שנתן צו גירוש
שציווה להרוס, לעקור ולגדוע
עולם של תורה הזועק ומשווע.

נזכור לעד את הנוער הנפלא
שנאחז בכל כוחו בבתי התפילה
בין ספסל לכסא בבית המדרש האהוב
עטור תפילין לראשו, ונקרע בידי
קלגס בשליחות בני עוולה.

נזכור אותך נערה תמימה ונהדרת
כולך טוהר ויושר עם המון נשמה
הבוכה וכואבת נאחזת במרץ
ונתלשת באכזריות וללא כל חמלה.

עוד נחזור אלייך אדמת המולדת
עוד נקטוף הפירות בחבלי גוש קטיף
עוד שלם נשלם לך קין
עוד יבוא יום נקם ושילם.