כאשר עולה במחשבתו של השם יתברך להיפרע מסדום ולכלותם נאמר: "וד' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה? ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום, ונברכו בו כל גויי הארץ". רש"י מפרש: "לא יפה לעשות דבר זה שלא מדעתו... קראתי אותו אברהם - אב המון גויים, ואשמיד את הבנים ולא אודיע לאב שהוא אוהבי?"

אומנם אנשי סדום חטאתם כבדה מאד ולכאורה אברהם אבינו היה יכול להתעלם ולהתנתק מהם אבל אברהם הוא בעל העין הטובה, יש בו אהבה לבורא ולבריותיו גם לאותם שהתרחקו ממנו מרחק רב. ולכן כדרכם של אהובים משתדל ללמד עליהם זכות בפנותו של השם יתברך: "האף תספה צדיק עם רשע? אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר... השופט כל הארץ לא יעשה משפט?", ורק כאשר הפסיק ללמד עליהם זכות נאמר "וילך ד' כאשר כלה לדבר אל אברהם, ואברהם שב למקומו" (בראשית י"ח לה) נסתלק הסנגור והקטגור מקטרג" (רש"י שם).

נכון לעכשיו, אנו עם ישראל צאצאיו של אברהם אבינו. התכונות המאפיינות את אברהם אבינו טבועות בנשמת האומה ובכל אחד ואחד בתוכה, ובראשן ה"עין הטובה" המחפשת את החיוב והטוב בכל דבר. העין שיש לה סימפטיה אל בריותיו של הבורא כדרכו של אהרן הכהן "האוהב את הבריות". אבל אין זה מספיק להיוולד עם תכונות טובות ואציליות, אלא יש להוציא אותן מהכוח אל הפועל על ידי חינוך נכון כפי שחינך אברהם אבינו ע"ה ככתוב : "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעושת צדקה ומשפט" (י"ח, י"ט).

הזהות והייעוד של עם ישראל לדורותיו מתחילים באבות, אברהם יצחק ויעקב, בעובדה שהקב"ה בחר באברהם ככתוב: "אתה הוא ד' אלקינו האלקים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם, ומצאת את לבבו נאמן לפניך". כשם שבחר ד' באברהם אבינו הוא בוחר בעם ישראל, כפי שאנו מברכים "אשר בחר בנו מכל העמים" ו"הבוחר בעמו ישראל באהבה". תפקידנו וחובתנו ללמוד לחנך ולהסביר מה היא זהותו וייעודו של עם ישראל מתוך הבטה אל השורשים של האומה "הביטו את צור חוצבתם" ומתוך כך נמשיך בבטחה ובשמחה לצעוד במעלה הדרך אל הגאולה השלמה.

מהמצפה לישועה.