לפרשת "בראשית"

רש"י בתחילת פירושו לתורה כתב ליישב את התמיהה, מדוע פתחה התורה ב"בראשית" ולא ב"החודש הזה לכם" שהיא המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל. הרי בתורתנו הקדושה שרבי עקיבא היה דורש על כל תג ותג שבה תילי תילים של הלכות, אין בה לא אות ולא תג מיותרים וודאי שלא בא הכתוב לספר סיפורי היסטוריה גרידא, ואם כן לשם מה נועדה האריכות הרבה עד שהתורה מקדישה לכך יותר מחומש שלם?

רש"י משיב על תמיהה זו בשמו של רבי יצחק: "אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם" שהוא המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית: משום "כח מעשיו הגיד לעמו" (תהילים קי"א) שאם יאמרו אומות העולם ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". לאמר שכל אריכות הדברים נועדה להכשיר את ישיבתנו בארץ ישראל ולהפריך את טענת שונאינו בדבר זכותנו המוסרית לישיבתנו בארץ ישראל, ולפיכך פתח ב"בראשית".



אם יאמרו אומות העולם ליסטים אתם... לא שאנו משיבים לגויים כי כל הארץ של הקב"ה היא... כי זה לא יעזור לנו! אלא שאנו אומרים לעצמנו ומתנהגים על פי הנהגותיהם של אבותינו, כי אז תוצדק באמת ישיבתנו בארץ ישראל

יש להבין תשובה זו. ראשית, וכי אומות העולם ישתכנעו בזכותנו על ארץ ישראל כאשר נצטט להם את דברי ר' יצחק. הרי קשה מאוד להאמין? על כורחנו יש לומר שלא זו כוונת חז"ל. אלא, כצטטו את הפסוק בתהילים (קי"א, ו'): משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים". חומש בראשית ואריכות ההיסטוריה נועדה ל"עמו", להקנות בתודעת עם ישראל את עובדת ישיבתם בארץ ישראל וזכותם המוסרית לגור בה, לבלתי ישתכנעו מטענות הגויים כי הינם ליסטים (זהו לקח מאלף שהציבה התורה בראשית דבריה שללא חומש בראשית ודברי ר' יצחק היה צריך אולי להתחשב בטענות של אומות העולם).

אך יש להמשיך ולתמוה על תירוצו של רש"י, כי כוחו יפה להסביר את אריכות התורה בתיאור בריאת העולם ויצירת האדם, אולם עדיין אינו מיישב פרשיות רבות המופיעות בתורה אחרי בריאת העולם הדנות בהרחבה במעשי האבות, האמהות והשבטים. מה הם באים ללמדנו?

השפת אמת (בראשית תרל"א) משיב לשאלה זו בבארו עקרון נפלא, וז"ל: "כי אף שעיקר התורה למצוותיה נאמר... אבל השם יתברך רצה לברר כי גם עולם הזה וכל הבריאה גם כן על ידי כוח התורה... וזה כל הפרשיות ממעשי אבות להראות כי נעשה ממעשיהם תורה, וזה נקרא כוח מעשיו הכוח שנתן השם יתברך בתוך המעשה... ועבודת האדם לברר זה שכל מעשה ע"י חיות השם יתברך". כלומר, שהורתה לנו התורה שחובתו של כל אדם מישראל להיות משועבד כולו להשם יתברך כפי שנהגו אבותינו בכל הליכותיהם וצעדיהם, עד שגם מעשיהם שנראו לכאורה כדברי רשות נעשו אצלם לתורה שלימה, וזהו "כוח מעשיו הגיד לעמו": שהקב"ה נתן לנו כוחות להגביה ולרומם את מעשינו בעולם הזה, גם כאלו הנראים לנו כרשות יש לרוממם עד שיגיעו לתעודתם להרבות כבוד שמיים.

אם יאמרו אומות העולם ליסטים אתם... לא שאנו משיבים לגויים כי כל הארץ של הקב"ה היא... כי זה לא יעזור לנו! אלא שאנו אומרים לעצמנו ומתנהגים על פי הנהגותיהם של אבותינו, כי אז תוצדק באמת ישיבתנו בארץ ישראל.

כך היה מפרש הרבי מקוצק זצ"ל את הפסוק: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" (תהילים)- הקב"ה נתן לנו לבני אדם את הארץ כדי שגם את "הארץ", מעשינו הארציים, נרומם להיות "שמים"- שמימיים.