בפרשת המן, אותה אנו קוראים בשבת זו, המספרת לנו על הלחם של דור המדבר, ומתארת את צורת ירידתו ולקיטתו, כאשר לצדיקים ירד על פתח בתיהם, בינוניים יצאו ולקטו, ואילו הרשעים שטו ולקטו, נאמר: "וילקטו אותו בבוקר בבוקר, איש כפי אכלו". מקשה על כך הצדיק רבי מנדל מרימינוב זי"ע: "בבוקר בבוקר", זאת אומרת: עוד לפני התפילה. הייתכן?! דור דעה של אוכלי המן ושל מקבלי התורה לא נמצא בעבורם עיסוק אחר להתחיל בו את היום, כי אם ברדיפה אחר מזונות בחיפוש הפרנסה?



אדרבה עלינו להתחיל בתפילה ועבודת ה', כדי שממנה נפנים שהכל מאיתו יתברך. הוא הזן והמפרנס, ומידו הרחבה, המלאה, הפתוחה והקדושה אנו אוכלים

משיב רבי מנדל מרימינוב: דור המדבר זכו לראות עין בעין כיצד יורדת להם הפרנסה משמים. ראייה זו גופא שימשה להם השראה עילאית והכנה נאותה לקראת התפילה. המראה הגדול, כיצד דואג להם הקב"ה, הפעימה את רוחם להתפלל בהתלהבות ובדביקות עד כלות הנפש.

לעומת זאת, אנו חושבים פעמים שהפרנסה היא אודות יכולתנו, כישורינו, עבודתנו וכדו'. הפרנסה נראית לנו טבעית ולא ניסית, על כן אסור לנו להתחיל את היום בעיסוק פרנסה. אדרבה עלינו להתחיל בתפילה ועבודת ה', כדי שממנה נפנים שהכל מאיתו יתברך. הוא הזן והמפרנס, ומידו הרחבה, המלאה, הפתוחה והקדושה אנו אוכלים.



על פרנסה חייבים להתפלל. וכפי שנפסק להלכה בשולחן ערוך (אורח חיים נ"א, ז'): "צריך לכוון בפסוק "פותח את ידך". ואם לא כיוון, צריך לחזור ולאומרו פעם אחרת". בשום קטע אחר בכל התפילה כולה אין דין של חזרה מחמת העדר כוונה, כי אם בשני פסוקים בלבד: " פותח את ידך"  ו"שמע ישראל". ללמדנו, עד היכן מגיע גודלו של החיוב להתפלל על פרנסה.

ידועה אמרתם של צדיקים קנאים, כי מעדיפים הם את הסוחר העצמאי על פני הפועל השכיר. שכן העצמאי חש ומכיר בכל חושיו ותודעתו, כיצד תלויה פרנסתו בידיו של הבורא יתברך שמו בלבד. החל  מפתיחת החנות בבוקר ועד לשעת נעילתה עם ערב, הוא אינו חדל לשאת את עיניו לשמים מדי שעה ומדי רגע. שום משכורת אינה מובטחת לו לסוחר העצמאי, ושום פרמיה אינה מגיעה לו כמובנת מאליה. הואיל וכך, הריהו שקוד באופן טבעי להתפלל על כל פרוטה ופרוטה, ולתת תודה לבוראו.



אחד מקווי הדמיון בין האדם לעץ השדה הוא הצורך בתפילת האדם לצמיחת עץ השדה. בלא תפילה לפרנסה ולגשם, אין קיום לעץ השדה

רבי אלימלך מליז'נסק זיע"א שואל בספרו הקדוש "הנועם אלימלך" (פרשת האזינו): הלא אומות העולם יושבים שקטים ושלווים, ומלאים כל טוב... מדוע אנו מצווים לעשות את כל התורה הזאת ולהתפלל על פרנסה בדרך שאלה, למה נגרע מכל האומות? ומשיב:  כי מצבם המאושר של רשעי עולם, אינו אלא דבר חולף בלבד. לפיכך, אין מדקדקים עימם כל כך ולא באים איתם חשבון לפי שעה. יגיע היום, ויתחשבנו איתם על כל התקופה כולה... מה שאין כן ישראל קדושים, אשר האושר השמור להם הינו נצח נצחים. לא מניחים לחשבונותיהם לתפוח יתר על המידה, ומדי פעם מעוררים אותם ומזכירים להם כי יש לאזן את החשבון וליישר את הקו.

כמה מתאים שפרשת המן, פרשת הפרנסה, נקראת בשבת של ראש השנה לאילנות. מצאנו בקדמונים משמעות מיוחדת למועד זה גם לאדם,  בהסתמך על הכתוב: (דברים כ', י"ט): "כי האדם עץ השדה". אחד מקווי הדמיון בין האדם לעץ השדה הוא הצורך בתפילת האדם לצמיחת עץ השדה. בלא תפילה לפרנסה ולגשם, אין קיום לעץ השדה.

אשרינו מה טוב חלקנו ששם חלקינו מאוכלי שולחנו של הקב"ה, והואיל שכך: חובותינו להתפלל ולבקש כדי שנזכה לכך.